תנאי אישור בית משפט להסכם מותנה

לטענת הנתבעת, הסכם המכר המותנה הוא למעשה הצעת פשרה שהייתה אמורה לסיים את כל המחלוקות המשפטיות בין הצדדים, אולם היא לא הבשילה לכדי הסכם מחייב, וזאת מכמה טעמים: הצדדים המשיכו את ההתדיינויות המשפטיות ולמעשה זנחו את הצעת הפשרה; התובעים לא חתמו על ההסכם ולא נעשה קיבול מעולם; התנאים המתלים בהסכם – אישור בית המשפט בתיק האחר והוצאת צו ירושה של המנוחה ארלט אוליאל – לא היתקיימו.

...

עם מתן פסק דין בתיק האחר (ביום 17.2.2021), הודיעו התובעים כי הם עומדים על בירור ההליך, ומשכך חודשו ההליכים בתיק זה. בכתב ההגנה (מיום 6.7.2021) טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה.

לטעמי, נוכח המסקנה כי ההסכם פקע אין משמעות מעשית להכרעה בשאלה זו. המסקנה כי "הסכם המכר המותנה" איננו תקף נעוצה גם בכך שאף בהנחה שנכרת הסכם, ולא מדובר רק ב"הצעה" הרי שהוא בוטל בסמוך לאחר מכן.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת 1 סך כולל של 20,000 ₪ בעבור הוצאות משפט ושכר טרחה.

ביום 25.10.2018, לאחר קיום הפגישה, ניתן פסק דין בתביעת קק"ל, לפיו אישר בית המשפט הסכם גישור אליו הגיעו הצדדים (להלן: "פסק הדין").

דיון: בס"ק 1(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים"), נקבע כדלקמן: "זכותו של נושה, לרבות זכות מוקנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה". מהוראת הדין לעיל עולה כי המחאת הזכות על ידי החייב לנמחה, אינה מותנית בהסכמת החייב, זולת אם מתקיימים אחד הטעמים המפורטים בה (ואשר אינם רלוואנטיים בעיניינו בהעדר כל טענה בנדון מצד הנתבעת).

בסעיף 2 להסכם הנ"ל, אישרה חב' בולגו עץ כי היא קיבלה מהנתבעת עבור ביצוע עבודות המיכרז סכום מיצטבר של 36,474,326 ₪ לפני מע"מ, המהוה סילוק סופי ומוחלט עבור התמורה המגיעה לה. יחד עם זאת, בסעיף 12 להסכם העידר התביעות, נקבע כדלקמן: "מוסכם בין הצדדים כי נותרה לחברת בולגו עץ בע"מ יתרה על סך של 274,169 ₪ כנגד חשבונית 145 שתושלם רק לאחר העברת הכספים ע"י קק"ל. סכום זה אינו סופי, במידה ולאחר קבלת הכספים מקק"ל יתברר כי מגיעים לחברת אחים פתחי כספים שהיא שילמה לקבלנים אחרים ו/או לכל מאן דהוא היא תהיה זכאית לקזז את סכומים ששילמה מחשבון זה ולא תהיה היתנגדות כלשהיא מחברת בולגו על זה". הינה אם כן, הסכם העידר התביעות אין בו אישור העידר תביעות סופי ומוחלט, אלא בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 12 להסכם, חב' בולגו עץ זכאית לקבל מהנתבעת סכום נוסף של 274,169 ₪.

...

חיזוק למסקנה אליה הגעתי בסעיף 29 לעיל, ובכלל למסקנה כי על הנתבעת לשאת במלוא הסכום הנקוב בהמחאת הזכות, מצאתי הן במכתב התשובה הראשון והן במכתב התשובה השני שבאמצעותם השיבה הנתבעת לדרישות התובעת לתשלום החוב בהתאם להמחאת הזכות.

לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 570,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 11.11.19, ועד להיום, ובסה''כ 652,853 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכר טרחת עו"ד בסך של 76,500 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאת האגרה מיום תשלומה ועל שכר טרחת עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

העובדה שבתיק חידלות הפרעון שלפניי אושר לבסוף מינויו של עו"ד טורקלטאוב ככונס נכסים, במסגרת ההחלטה מיום 30.3.23, אין בה כדי למלא את דרישות התנאי שנקבע בהסכם המכר המותנה או להאריך בדיעבד את המועד לקיום התנאי המתלה (מינוי עו"ד טורקלטאוב ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל ואישור רשם ההוצאה לפועל את המכר) – מועד שהיה צריך לקיימו בתוך זמן סביר ממועדו המקורי של ההסכם המותנה ואשר נכון למועד הגשת הבקשה שלפניי חלף זה מכבר.

יוער כי גם אם אמנם עו"ד טורקלטאוב הוסמך בשעתו לייצג את החברה בהליכי מכר המקרקעין, הרי שמשעה שההסכם המותנה לא התגבש והבשיל לכדי הסכם מחייב, אין בכך כדי להעלות או להוריד בהקשר לענייננו, מה גם שכיידוע, לאחר מתן צו פתיחת הליכים לחברה ומינוי נאמן לתאגיד, ממילא מעוכבים כל ההליכים בעיניינה של החברה באופן אוטומאטי, קיים איסור דיספוזיציה ביחס לנכסיה, ובמקרה שלפנינו, אף ניתן אישור בית משפט זה לפעול לסגירת תיק ההוצאה לפועל והשבת האגרה ששולמה בו. בהנתן העובדה שהבקשה למתן צו פתיחת הליכים הוגשה עוד ביום 22.6.21 (ואף שהצו עצמו ניתן כ- 14 חודשים לאחר מכן) ספק אם החברה (או עו"ד טורקלטאוב בשמה) כלל הייתה רשאית במועד חתימת הסכם המכר המותנה (6/22) להתחייב למכירת נכס המקרקעין, ללא אישור בית המשפט של חידלות הפרעון.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה כי המסמך שכונה בפי הצדדים כהסכם המכר המותנה בין חברת ארז מרווה לבין יואב את רמי – מבוטל למפרע.

אני מורה לעו"ד טורקלטאוב להשיב למבקשת בתוך 14 ימים מהיום את הכספים והבטוחות שניתנו לו על ידי יואב את רמי בהתאם להסכם המכר המותנה.

משכך, אין מדובר אלא בטיוטת הסכם מותנה, שממילא חייב את אישורו של בית המשפט.

ובהמשך (ס' 15 לפסק הדין): "מצויים מצבים שבהם המשא והמתן בין הצדדים הגיע לשלב כה מיתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם שאותו מבקשים הצדדים לכרות הוא ידוע. תנאיו גובשו, עם זאת אך בשל חוסר תום-הלב נימנע השכלול הסופי של המשא והמתן לכדי חוזה. במצב דברים זה החזרת המצב לקדמותו – כלומר, העמדת הצדדים במצב שבו ההיתנהגות בחוסר תום-לב לא התרחשה – תביא אותם לידי ראיית המצב כאילו שוכלל החוזה ... חופש החוזים לא ייפגע – ועל-כל-פנים, לא ייפגע קשות – אם לתוכן ההסדר שעיצבו הצדדים בפועל ובתום-לב יינתן תוקף. במצב דברים זה אין בית-המשפט כורת חוזה עבור הצדדים. כל שבית-המשפט עושה הוא בהסרת המחסום שאחד הצדדים הטיל שלא בתום-לב על שכלול החוזה ... האיזון הראוי בין החופש לעצב את תוכנו של החוזה מזה לבין החובה לנהל משא ומתן בתום-לב מזה נמצא בהטלת חובה ל"פיצויים חיוביים" על הצד הפוגע.

...

בסיכומי הצדדים נטען, כלהלן: התובעת טענה כי גמירות הדעת של הצדדים ביחס להסכם המכירה התגבשה ואין בכך שההסכם לא נחתם בפועל כדי לפגום במסקנה שכך היה.

סוניה העידה כי לא ראתה את הנספח אלא במועד הדיון, אך אישרה כי סוגיית חריגות הבניה עמדה לדיון יחד עם עו"ד זלצמן (וזו, כאמור, לא העידה מטעם ההגנה) וכן כי היא סובלת מבעיות זכרון (עמ' 15, שורה 9 לפרוטוקול הדיון) – ומכאן מצאתי להעדיף גרסת התביעה גם בסוגיה זו. מן המקובץ נובע כי גם ללא החתימה, ולאור גמירות הדעת והמסוימות, יתכן והיה ניתן להגיע למסקנה כי ההסכם שקול להסכם שנכרת בין הצדדים – אולם התובעת לא טענה כן ולא ביקשה סעד של אכיפת ההסכם.

מסקנה זו, לפיכך, לא נדרשת.

לאור המקובץ, שוכנעתי כי את סכום הפיצויים יש לקבוע על דרך האומדנה.

הוסף, כי ס' תרה אחר בית מתאים, אלא שמוכרים אינם ששים לחתום על הסכם מותנה באישור בית המשפט בידיעה כי הליך מעין זה עלול לקחת זמן רב. הוסף, כי היתנגדות מוכרים מובנית לנוכח עליית מחירי הנדל"ן בחודשים האחרונים ומסיבה זו בלבד טרם הצליחה ס' לחתום על הסכם לרכישת בית.

זה המקום להדגיש, כי בית המשפט אינו נידרש לבחינת מערכת היחסים של האחיות זו עם זו. אך מפאת העובדה שהמבקשות הפנו לצוואת האם המנוחה נכון להזכיר, כי האם מצאה לנכון לציין בה כך: "אני מבקשת להדגיש שאין בצוואתי זו משום אי הבעת אימון או טרוניה כלפי בנותיי האחרות, והיא נועדה כל כולה להבטיח את רווחתה ומשך קיומה של א' בתנאים סבירים..." (סעיף 11 לצוואה).

...

דיון לאחר בחינת הטענות, הראיות בכלל זה שמיעתן בדיונים, נמצא שלא ניתן להיעתר לבקשה כפי שהוגשה.

הגם שבדיון א' הביעה העדר רצון לעמוד בקשר עם המשיבות, על רקע אי הזמנתה לאירועים במשפחה או מפאת יחסן לכאורה לאם המנוחה (עמוד 9 ש' 20), אין בכך להצביע על תובנה כלכלית בדבר השלכות ונפקות בקשת המבקשות לעשות שימוש בכספיה בכמיליון שקלים וכי כספים אלה יהוו בסופו של דבר מתנה דהיינו כספים שאין להשיבם לעיזבון.

יוצא אפוא, שהנסיבות בהליך המשפטי שעליו נסמכו המבקשות שונות מענייננו, מטעם זה לא ניתן להיעתר לבקשה שלפיה, שס' תקבל מראש מיליון ₪ מכספי האשל"א במנותק מהסכם מכר קונקרטי ומותנה לרכישת נכס, אשר נבדק בצירוף חוות דעת שמאי, פירוט אופן המימון, פירוט ההחזר חודשי ככל שתידרש משכנתה ובטרם נערכה בדיקה מקיפה בנדון באשר לסבירות וכדאיות העסקה בראי האינטרסים של א'.

כמו כן אין לאפשר את המתווה שגובש שם על רקע הנסיבות השונות, שבו הכספים יוקנו מראש ובהדרגה לס' בגין טיפולה בא'.

סוף דבר לנוכח האמור לעיל בהרחבה, התביעה כפי שהוגשה אינה מתקבלת.