לטענת המשיבה, סמכותה להסיר את שלטי המערערת נלמדת מסעיף 39(א) לחוק עזר (שמירת הסדר והנקיון), אשר כותרתו "מיכשול ברחוב", המורה:
"לא יניח אדם, לא ישאיר, לא יקים, לא יתלה ולא יטיל ברחוב, לא יבליט מעל לרחוב, ולא ירשה להניח, להשאיר, להקים, לתלות או להטיל ברחוב או להבליט מעל לרחוב, כל דבר, אלא אם דרוש לעשות כן לטעינת הדבר או לפריקתו ותוך כדי פריקתו או טעינתו ולא יותר מן הזמן הסביר הדרוש לכך, אלא אם ניתן לכך היתר בכתב מאת ראש העיריה ובהתאם לתנאי ההיתר".
לגישת המשיבה, יש להעניק לסעיף זה פרשנות רחבה שלפיה אין לתלות על גבי חזית ביניין הפונה לרחוב "כל דבר", לרבות שלוט, אלא אם ניתן לכך היתר מאת ראש העיר; וכי ראש העיר ראשי להורות על סילוקו לפי הוראות סעיף 44 לחוק עזר זה, המורה בין היתר כי:
"ראש העיריה רשאי באמצעות כל אדם לסלק כל דבר הנמצא ברחוב בנגוד לסעיף 39".
לדידי, אין לקבל פרשנות מרחיבה זו, שכן היא אינה מתיישבת עם לשון סעיפים אלו ועם תכליותיהם; סותרת את העקרון שלפיו יש לפרש הוראות המגבילות את חופש הביטוי בצמצום; ואינה מתיישבת עם הוראות חוק עזר (שלוט).
השלוט כלל בעקרו מסרים שקראו לנשיא המדינה, שלא להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר הכנסת וראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו בשל כתב האישום שהוגש נגדו.
...
אני סבור כי הפעלת שיקול דעתו של ראש עיריית ירושלים איננה עומדת במבחן הביקורת השיפוטית, כמפורט בחוות דעתו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (וכן ספק בעיניי, וסוגיה זו ניתן להותיר להכרעה לעת מצוא, אם יש ממש בטענת המשיבה כי השילוט היווה בכלל "מפגע אסתטי").
בהמשך חוות דעתו, ומשהגיע למסקנה כי ראש העירייה לא היה מוסמך להורות על הסרת השילוט, הדגיש השופט אלרון כי אין להידרש לסבירות החלטתו של ראש העיר ולמידתיותה: "מטבע הדברים, בחינת אופן הפעלת שיקול הדעת של הרשות המנהלית על ידי בית המשפט כרוך בפגיעה משמעותית בעצמאותה. על כן, ובהתאם לעקרון הפרדת הרשויות, על בית המשפט להימנע מבחינת סבירותן ומידתיותן של החלטות מינהליות כאשר אין כל צורך בכך" (פסקה 20 לחוות דעתו).
אני סבור כי החשש מהפגיעות בביטחון האישי ובפרטיות והחשש מהשפעה פסולה על נבחר הציבור – רלוונטי בעיקר כאשר מדובר בהפגנה המתקיימת בסמוך למעונו הפרטי של נבחר הציבור.
