בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"ג 4209-09-15 נסראוי נ' מדינת ישראל
06 דצמבר 2015
בפני הרכב כבוד השופטים:
י. גריל, שופט בכיר (אב"ד)
כ. סעב, שופט
ש. ברלינר, שופט עמית
המערער:
הית'ם נסראוי, ת"ז 32645814
ע"י ב"כ עו"ד אלון נשר – ס. ציבורית
המשיבה:
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה – פלילי
ע"י ב"כ עוה"ד גב' מאיה הרטמן
פסק דין
בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט י. טורס) מיום 8.6.15, ב-ת.פ. 5836-05-12, לפיו דחה בית המשפט את טענות המערער בדבר אי-תחולת מאסר מותנה בן 6 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, אך החליט שלא להפעילו אלא לחדש את התנאי לתקופה של 12 חודשים נוספים, החל ממועד גזר הדין, ובנוסף הטיל בית משפט קמא על המערער צו מבחן למשך 12 חודשים, 100 שעות של"צ וכן פיצוי בסך כולל של 3,000 ₪ לשני המתלוננים.
נסיבות הענין הן אלה:
כנגד המערער, יליד 1984, הוגש כתב אישום מתוקן לפיו הואשם המערער בכך שביום 14.9.09 תקף עובדת זרה ילידת נפאל שאושפזה בבית החולים, תקיפה סתם לפי סעיף 379 של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ובהמשך משנחקר עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 של החוק.
מוסיף המערער, כי בעבירה של גניבת כרטיס חיוב היסוד החשוב אינו עצם נטילת כרטיס החיוב אלא השמוש בו בכוונה לרמות כשהמרומה היא חברת האשראי שהנפיקה את הכרטיס ומחוייבת בתשלום העסקה.
...
חרף המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא בגזר דינו טוען המערער, כי בענייננו אין המדובר בעבירות שביסודן גרעין התנהגותי זהה ויישום ההלכה בענין מסילתי באשר לקביעת היקף תחולת התנאי, צריך היה להוביל למסקנה לפיה אין להחיל את התנאי.
בדיון שהתקיים בפנינו ביום 19.11.15, חזר ב"כ המערער על תמצית הטענות שבערעור תוך הפנייתנו לפסיקה רלוונטית ואילו ב"כ המשיבה טענה שדין הערעור להידחות מנימוקיו של בית משפט קמא.
לאחר שנתנו דעתנו לכתב האישום המתוקן, לגזר דינו של בית משפט קמא, לתסקיר שירות המבחן, לגזר הדין בו נקבע התנאי, כמו גם להודעת הערעור על נימוקיה, וכן טיעוניהם של ב"כ הצדדים בפנינו, ולרבות הפסיקה הרלוונטית, מסקנתנו היא שדין הערעור להתקבל ויש לקבוע כי במקרה שבפנינו אין תחולה לעבירת התנאי.
על יסוד כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור במובן זה שאנו קובעים שעונש המאסר המותנה בן ששה חודשים למשך שלוש שנים בגין עבירה לפי סעיף 16 של חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, אינו חל על הרשעתו של המערער בעבירת גניבה לפי סעיף 384 של חוק העונשין, ולפיכך ההוראה בסעיף 22 (ב) לגזר דינו של בית משפט קמא בדבר חידוש המאסר המותנה הנ"ל – מבוטלת בזאת.