תלונות על ייצוג עובד על ידי ארגון העובדים

תפקידו העקרי של מנהל שירות הוא לווי אישי ושוטף של ההיתקשרות עם הלקוח, תוך מתן מענה לפניותיו, פיתרון בעיות וכיו"ב. כעולה ממסכת הראיות בהליך, העובד כשל בבצוע תפקידו העקרי, הן עובר לשימוע הראשון והן עובר לשימוע מושא הליך זה; מר שי ירון, שבית הדין האיזורי נתן אמון עדותו, הצהיר מידיעתו האישית על תלונות וליקויים בתפקודו של העובד גם קודם להתארגנות העובדים, ועדותו נתמכה במסמכים; הממונה הישיר על העובד מר חזן החל לעבוד רק בחודש ינואר 2018 ועל כן עדותו לא היתה רלוואנטית להוכחת הכשלים בתקופה שקדמה להתארגנות; בנגוד לנטען על ידי ההסתדרות, העובד הודה בעדותו כי היה מודע לתלונות אלה גם טרם השימוע, וחלקן הגדול הופנה אליו והוא כותב להן "בזמן אמת"; החברה ביקשה לקיים עם העובד שיחה ולעמת אותו עם הטענות והתלונות, אולם בקשתה נתקלה בהתנגדות ההסתדרות, עת גב' סופרו התריעה בכתב כי שיחת הבהרה כאמור היא בגדר "היתעמרות, פגיעה חמורה אסורה ופסולה בהתארגנות העובדים", ואיימה אף בסכסוך עבודה אם תתקיים פגישה כאמור.

עוד יש להדגיש בהתייחס לטענת ההסתדרות בהליך כי מדובר בתלונות "מוזמנות" או תלונות שאינן אותנטיות כי טענה זו לא הועלתה בשימוע במהלכו היה העובד מיוצג על ידי ב"כ ההסתדרות.

...

סיכומו של דבר: בית הדין האזורי, על יסוד התרשמותו מהעדויות ומהראיות שלפניו, קבע כי בהתחשב במהות תפקידו של העובד כמנהל תיקי לקוחות, אשר כפי שהעיד מר שי ירון הוא "אחראי על יצירת הקשר עם הלקוח, ...ולאורך כל חיי העסקה הוא אחראי על כך שהלקוח ישאר מרוצה הוא חייב לשמור איתו על קשר אישי ושוטף באמינות ובשקיפות ככל שניתן כמובן ולגשר ולקשר בינו לבין כל המחלקות החטיבות והאגפים בחברת אוויס", ובמהות התלונות כנגד העובד ובהצטברותן - הוכח שפיטוריו של העובד נבעו מאי שביעות רצון מתפקודו המקצועי, וללא כל קשר למעורבותו ופעילותו בהתארגנות העובדים בחברה.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר הראיות שבתיק, וכאמור מנקודת מוצא שנטל ההוכחה מוטל על החברה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. סוף דבר – הערעור נדחה.

לא מצאנו כי במקרה הנדון יש לחרוג מהמקובל בסכסוכים קיבוציים לעניין חיוב בהוצאות משפט, ועל כן אין צו להוצאות.

לטענת התובע, תלונותיה של הנתבעת כנגדו נובעים מפעילותו להחליף את ועד העובדים הקיים באירגון, ומהערותיו כלפי תיפקוד הועד בכל הנוגע לניהול כספי הועד.

התובע אינו ממונה על הנתבעת וזו לא כפופה לו. לפיכך, החלופה הרלוואנטית ביותר לענייננו היא "מנהל פעיל בתאגיד". האם התובע עונה על הגדרה זו? נקודת המוצא היא כי הן התובע והן הנתבעת הם אזרחים עובדי צה"ל, מה שעשוי להביא את התובע לגדר "מנהל פעיל בתאגיד". מעיון בתרשים המבנה האירגוני אליו משתייכים התובע והנתבעת, עולה כי אזרחים עובדי צה"ל פועלים במסגרת אירגונית, וכעולה מעובדות המקרה, גם רשאים (בנגוד למשרתי קבע) להיות מיוצגים על ידי ארגון עובדים.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה שלפני עילתה ביחסי עבודה, כמשמעותם בסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, וכי מתקיים מבחן הקשר הסיבתי הקושר את התובענה ליחסי העבודה ששררו בין התובע לנתבעת.

התוצאה היא כי התובענה מצויה בסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

משכך, ובהתאם לסמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984, אני מורה על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה.

במסגרת הבוררות שהתנהלה, התובע היה מיוצג על ידי עו"ד. בנוסף, התובע היה פעיל במסגרת הבוררות כמו הצדדים האחרים.

עס"ק (ארצי) 75/05 ארגון עובדי בנק מזרחי המאוחד – בנק המזרחי המאוחד בע"מ (מיום 15.11.05).

ועוד העידה, שהתובע אמר לה: "אני אוהב אותן חד הוריות, ככה הן בידיים שלי והן עושות מה שאני רוצה". יו"ר ועד העובדים דאז העיד כי "אני באמת עשיתי כמיטב יכולתי ... היו לי שעות שיחות עם שגיא, דברתי עם חברים של שגיא...לא המצאתי את זה. אנשים דיברו את זה, טיפלתי באנשים האלה". ועוד הוסיף, כי דיבר עם כל הגורמים הרלוואנטיים לאור התלונות שקבל מהעובדים, וכי הדבר לא עזר.

...

בהסכם הבוררות הבוררת הוסמכה לדון "בשאלת סבירות פיטוריו של מר שגיא שולזינגר מעבודתו בבנק והצדקתם". הבוררת בחנה את הראיות שהוגשו, שמעה עדויות, והגיעה למסקנה כי "הפיטורים היו סבירים ומוצדקים ונעשו בהליך תקין". הבנק קבע כי התנהלות התובע היתה בלתי ראויה, ולכן פיטר אותו.

בחינת הליך הבוררות נעשתה בהתאם לחומר הרב שהוגש מאותו הליך, והבעות הדעה אשר בתצהירי התובע ועדיו אין בהן כדי להביא למסקנה בדבר ביטול הליך הבוררות.

אחרית דבר מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את כל טענות התובע כנגד פסק הבוררות.

ז.(3) הליך הבדיקה: הגורם שנבחר לבחון את התלונה ולערוך את הבירור עם התובע כעולה מחומר הראיות ומתצהיר מר חי, הטיפול בתלונה ועריכת הבירור עם התובע הייתה צריכה להתנהל במחלקת אגף הבטחון בתנובה, שהיא חיצונית למחלבה, ולא על ידי מר חי. מר חי גם הזכיר גורם ייעודי לטפול במקרים כגון אלו – הוא מר משה בניסטי שעובד במטה (ראו גם, תמליל הבירור, בעמ' 6; סעיפים 19.2, 21 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת טענה, כאמור, כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה גם ביחס לשימוע – התובע זומן לשימוע לפני פיטורים לאור תוצאות בדיקת הפוליגרף, במהלך השימוע היה מיוצג על ידי עורך דין, ניתנה לתובע היזדמנות להתייחס לטענות שהועלו נגדו, טענותיו נשמעו, נרשמו ונשקלו כולן.

אכן, זכות הטיעון של העובד, וזכות ייצוג העובד על-ידי עורך דין לצורך הגשמת זכות הטיעון, הן זכויות שונות מזכות העובד להישתתפות ועד העובדים בשימוע, שהיא זכות להגנה ארגונית.

...

כאמור, מדובר במעסיקה גדולה במיוחד, אשר מעסיקה אלפי עובדים ומרכזת כוח, ומקובלת עלינו טענת התובע כי התנהלותה אינה מתיישבת עם המצופה מארגון גדול כדוגמתה, שבו גם קיים ארגון עובדים והסכמים קיבוציים.

לאור כל האמור לעיל, אנו מעמידים את הפיצוי בעד נזק לא ממוני, על סך של 130,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת כך שאנו קובעים כי התובע פוטר שלא כדין, בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, ללא עילה, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: · סך של 25,413 ₪ בגין פיצוי בעד נזק ממוני, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15/11/2020 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

משכך, לנוכח העובדה שעולה מהעדויות כי ההחמרה בעונשה של המערערת באה בעיקר על רקע התלונה השלישית והתנהלות המערערת בבירורה, ולנוכח העובדה שההחלטה התקבלה בשיתוף פעולה עם ארגון העובדים היציג, אין הצדקה להתערבות בית הדין בעונש שהוטל על המערערת.

מעבר לנדרש נדחתה טענת המערערת בדבר פגיעת החברה בחופש הביטוי של המערערת מטעמים אלה: הוראת ההסכם הקבוצי הקובעת כי היתנהגות העלולה לפגוע בתדמית או באנטרס או בשמה הטוב של החברה אסורה, כך שהצדדים להסכם קבוצי הסכימו כי לא בהכרח כל ביטוי של עובד, ודאי בכלי התיקשורת, יהיה מוגן על ידי חופש הביטוי; בחברה היה נוהל עבודה מול תיקשורת חיצונית שמוסכם על ההסתדרות, שפעלו על פיו, ואף המערערת פנתה לקבל אישור לריאיון, ואף טענה שפעלה בהתאם לנוהל; המערערת התראיינה על דעת עצמה, לא אגב סיכסוך עבודה ולא בשליחות נציגות העובדים, ואף יצרה מצג שוא כאילו ארגון העובדים עומד מאחורי תגובת ועד הדיילים בעוד שארגון העובדים כלל לא אישר את הפירסום.

יודגש, כי המערערת לא העלתה כל טענה כנגד ההסתדרות, ובכלל זאת לא טענה לייצוג בלתי הוגן על ידי ההסתדרות או כי ההסתדרות פעלה משיקולים זרים.

...

אשר לטענת המערערת בדבר הפגיעה בחופש הביטוי הארגוני - בנסיבות העניין לא מצאנו מקום להידרש לכל ההיבטים, ובכל מקרה חופש הביטוי אינו בלתי מוגבל, ואינו מכשיר כל אמירה בכל סגנון.

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.