לשם כך שכרו העותרים בשנת 2009 אנשי מיקצוע, והגישו במאי 2010 תוכנית נקודתית, שמטרתה הגדלת מספר יחידות הדיור על המיגרש מ- 2 ל-4, הגדלת השטח הבנוי העקרי מ- 480 מ"ר ל- 960 מ"ר, שינוי קוי ביניין, הגדלת תכסית, יציאה לגג פתוח, קביעת זכויות בניה וקביעת זכות מעבר לדרך גישה פרטית (להלן: "התוכנית הנקודתית").
...
להלן אעמוד בקצרה על פרטי העניין, ככל שהם רלבנטיים להכרעתי, ולאחר מכן אבהיר מדוע סברתי כי במקרה הפרטני שלפניי, יש לקבל את העתירה, ולאפשר את קידום התכנון הנקודתי למרות שהתכנון הכולל טרם הושלם.
ואולם מסקנתה של הוועדה הנכבדה כי בשל חוסר וודאות זו אין לאפשר תכנון נקודתי כל עוד לא ניתן תוקף לתוכנית המתאר הכוללנית, ואושרה תוכנית מפורטת למתחם A, משמעה מתן עדיפות מוחלטת לתכנון הכולל, וזאת מבלי לפתוח כל פתח לאפשרות קידום תכנון נקודתי, במקרים המצדיקים זאת, בטרם הושלם התכנון הכולל.
לאור מצרף השיקולים שפורטו לעיל הגעתי לפיכך למסקנה כי החלטת הדחיה השנייה של המשיבה אינה עומדת במבחן האיזון שנקבע בעניין הרמלין, ועל כן יש מקום לראותה כהחלטה בלתי סבירה, שדינה להתבטל.
סוף דבר
מהטעמים שפורטו לעיל הריני להורות על קבלת העתירה, במובן זה שהחלטת הדחיה השנייה תבוטל, ובמקומה הריני להורות למשיבה להפקיד להתנגדויות את התוכנית הנקודתית שהגישו העותרים ביחס למגרש.
