תיקון תלוש משכורת בגין טעות בתשלום לעובד מדינה

התובעת, מורה לחינוך מיוחד, הגישה תביעה לפצוי בגין הפסד שכר וזכויות פנסיוניות שנגרמו לה לטענתה במסגרת יישום רפורמת "אופק חדש". הסעד המבוקש הוא תיקון הדרגה שנקבעה לתובעת בעת המעבר להעסקה ב"אופק חדש" מדרגה 5.5 לדרגה 8+ בצרוף דרגות שנוספו לאחר מכן, ותשלום הפרישי שכר וזכויות פנסיוניות הנובעים מהתיקון באופן רטרואקטיבי, כמפורט בתחשיב נספח א' לכתב התביעה.

בעיניין זה מתקבלת טענת משרד החינוך כי הרפורמה הוחלה על בתי ספר מסויימים בשירות המדינה מיד עם תחילת הרפורמה ביום 1.9.2007 ועובדי ההוראה שהועסקו בבתי ספר אלה לא יכולים היו לכלכל את צעדיהם באמצעות שינוי שיבוצים כדי לשפר את שכרם בעקבות הרפורמה.

לכל עובדי ההוראה במדינת ישראל נקבעה דרגת שכר בהתאם להסכם (מרץ של שנת הכניסה), גם אם לחלק מעו"ה המרה לפי שנה אחרת יכלה לזכות בדרגת שכר גבוהה יותר וכך ננהג גם במקרה זה. בנוגע לפצוי בגובה 12.5% בדיקתי מצאה, כי פיצוי זה ניתן בטעות.

...

סיכומו של דבר – לא מצאנו פגם בהתנהלות משרד החינוך בכל הנוגע לשיבוצה של התובעת כמחנכת כיתה א' ובמועד שבוצע.

על כן טענתה בעניין זה, נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לאחר שעיינו בכלל טענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח, אנו מקבלים את תחשיבו של התובע, במסגרתו הפחית את התשלומים ששולמו לו וכפי שאלו מופיעים בתלושי שכרו.

עם זאת, במקרה שלפנינו בו הוכחה מתכונת עבודתו של התובע, והונחו ראיות מהימנות מצדו לכך שהוא ביצע את השעות הנוספות הנטענות על ידו, יש להחיל את סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר) המתייחס לשאלת נטל ההוכחה (תיקון 24 לחוק הגנת השכר).

בנוגע לטענה בדבר זכאותו של התובע להפרשות בשיעור 7.5% מכוח חוזר החשב הכללי - סעיף 9 (ב) (4) לצוו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה משנת 2014 קובע כי " אם יחול בשירות המדינה שינוי בשיעור ההפרשות לרכיב הגמולים... יחול שינוי זה גם לגבי עובד בתחולה לאותו מועד שבו יחול השינוי בשירות המדינה" כלומר, חוזר החשב הכללי המדובר, חל גם עובדי ענף השמירה והאבטחה.

להלן נוסחו: "18.  בית הדין האיזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האיזורי, ובילבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".     ולענייננו – אכן, לתובע לא שולמו פצויי פיטורים.

בית הדין הארצי לעבודה הסביר, כי הנימוק להעדר זכאות לדמי מחלה לעובד המקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי נובע מהעובדה שמדובר בגימלה מחליפת הכנסה: "אשר לזכאותה של המערערת לדמי מחלה בגין התקופה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתקופת אי כושר יש ליתן הדעת לכך שדמי מחלה הם תחליף הכנסה. התכלית היא שבתקופת מחלה לא תיפגע רמת חייו של העובד. דין דמי המחלה שמשלם המעביד לעובד דינו כדין שכר לכל דבר (דב"ע לח/146 – 0 המוסד לביטוח לאומי - לבנה נוביקוב, פד"ע י,271). בעיניין מתוק פריג'ה (דב"ע מז/95 – 3 מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות - מתוק פריג'ה,פד"ע יט, 159, 162) עמד בית דין זה על תכלית דמי מחלה כתשלום סוצאלי מובהק שנועד לאפשר קיום לעובד ובני משפחתו שעה שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה. תשלום דמי מחלה תכליתו להבטיח הכנסה במזומנים לעת הפסקת ההכנסה כתוצאה מאי יכולת לעבוד עקב מצב תחלואתי (דב"ע מח/61 – 3 נטלי רייזמן – תלם מחשבים, פד"ע כ, 41, 44). הוא הדין בתכלית דמי הפגיעה. גם אלו הם תחליף הכנסה. אין מקום לתשלום כפול בגין אותה תקופה. על כן לא זכאית המערערת לדמי מחלה בגין התקופה בה קיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי". (ע"ע (ארצי ) 1370/02 מהא מועדי - המועצה המקומית מג'אר (10.01.2006).

היתנהלות זו של הנתבעת, אינה אלא המשך ישיר להתנהלותה בכל הנוגע לסוגיית תשלום השכר בגין שעות לילה, שיחרור כספי הפיצויים והתנהלותה הכללית, אשר קשה שלא להתרשם כי נועדה לבוא חשבון עם התובע על כך ש"העז" להגיש כנגדה תביעה לקבלת זכויותיו.

...

מכאן, במכלול השיקולים ששקלנו ונסיבות תיק זה, לרבות תקופת העבודה, מהות התפקיד, גובה השכר ומכלול נסיבות העניין, על הנתבעת לפצות את התובע בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין גמול הפרשי שעות נוספות סך של 25,878 ₪ בגין הפרשי פנסיה ופיצויים סך כולל של 2,429 ₪ סכומים אלו בסעיפים א' ו ב' ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.3.2017 (אמצע תקופה רלוונטית) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

באשר להוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד – לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, כ"ה באב תשפ"א (3 באוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

כן עתרה לתשלום הפרישי שכר בגין קביעת דרגה שגויה בסך של 68,200 ₪; הפרישי שכר בגין תמריצים שלא שולמו לה בשנים 2009-2015 בסך של 9,000 ₪; הפרישי הצמדה וריבית בגין הפרישי שכר בשל חישוב הדרגה מחדש לקרן הפנסיה בסך של 1,913 ₪; הפרישי הצמדה וריבית לקרן ההשתלמות בסך של 3,093 ₪; פיצוי בגין קזוז שכר מוטעה בסך של 10,500 ₪ ופצוי בגין עגמת נפש לתלושי שכר שאינם משקפים את השכר בפועל בסך של 5,000 ₪.

עוד טענה, כי שולמו לה הפרישי שכר בחסר, עת במשכורת חודש 1/18 שולמו לה הפרישי שכר בגין 7 שנים בלבד למרות הוראות תקנון כספים ומשק של משרד האוצר (סעיף 2.6), לפיהן במקרה של טעות המשרד ישולמו הפרשים מעבר ל-7 השנים לעובדי המדינה.

זאת ועוד, סעיף 35 להסכם ההשלמות אליו הפנה הנתבע (נספח 11 לתצהיר הגב' בן זכר) קובע : "(א) כפי שהוסכם בין הצדדים בהסכם הקבוצי מיום 29.11.10, מוסכם, כי בחודש נובמבר 2010 (מועד התשלום של "המנה" השלישית של תוספת השכר במיגזר הצבורי, לעובדי ההוראה, בהתאם לקבוע בסעיף 4 להסכם הקבוצי מיום 21.2.08, כפי שתוקן בהסכם הקבוצי מיום 17.6.09), לא תבוצע המרה נוספת של שכר עובדי ההוראה שעברו לרפורמה".

...

על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובעת, בהתאם להודאתו, הפרשי תמריצים בסך של 2,915.30 ₪.

לפני סיום מצאנו להעיר שתי הערות בסוגיות שעלו בתיק.

זאת, בנגוד להוראות חוק שירות המילואים, תשס"ח-2008 (להלן: חוק שירות המילואים) ובנגוד להוראות פרק 34.3 שבתקנון שירות המדינה (להלן: התקשי"ר) שתוקן בעקבותיו – אשר לפיהן, לעובד המבצע שירות מילואים ביום המנוחה השבועית, ימי חג או חופשה, ישולמו הן שכר עבודה רגיל והן תגמולי מילואים.

כמו כן טען התובע כי יש לפצותו בגין הלנת שכרו והעמיד את תביעתו על סך 41,374 ש"ח. לטענת המדינה, התביעה לפצויי הלנת שכר בגין השנים 2016 ו-2018 היתיישנה, באשר היא הוגשה בחלוף שנה מהיום בו הולן השכר; אשר לאי תשלום הימים בשנת 2021 נטען כי מדובר בעיכוב בן 60 ימים בלבד בתשלום השכר, שטופל בתוך 12 ימים מיום פנייתו של התובע; לגופו של עניין - "תשלום בגין ימי המנוחה דורשת היתערבות ידנית של הפקיד המטפל וזו כאמור לעיל, בטעות, לא בוצעה בפועל". לאור האמור טענה המדינה שאין הצדקה להטיל עליה פצויי הלנת שכר הניתנים לעיתים רחוקות ובמקרים נדירים.

מהצלבת תלוש השכר מחודש יוני 2021 יחד עם עדותו של מר קדר, נראה שבעקבות תביעתו של התובע משנת 2018 הטעות תוקנה באופן שבו צוין בתלוש סמל שכר 5299 ואף צוין מספר ימי המילואים, אך לא שולמו לתובע תגמולים רטרואקטיביים באופן דומה לתשלומים שבוצעו בשנת 2015.

...

לא זו אף זו. טענות המדינה ש"המסקנה האפשרית היחידה היא כי שכרו של התובע הולן בשל 'טעות כנה' וזאת בלבד" ומנגד, בקשתה להצביע על התובע כמי שנוהג עימה בחוסר תום לב (ראו סעיפים 80 ו-78 בסיכומיה, בהתאמה) עוררו אצל התובע כעס רב שהובע בסיכומי התשובה שהגיש, ובצדק.

על כן, דין תביעתו של התובע לפיצוי הלנת שכר בגין עיכוב בהעלאתו בדרגה, אותה העמיד כאמור על סך 2,510.65 ש"ח - להתקבל.

סוף דבר – לאור כלל האמור לעיל, התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין השנים 2016 ו-2018 - נדחית.

בישיבת ההוכחות מיום 20.11.22 טען הנתבע 3, מר דוד מיכאל (להלן: "מיכאל") כי הנתבעים פיטרו את התובע רק בגלל הקורונה, שבוע לאחר מכן המדינה החליטה על עוד סגר, ולכן הודיעו לתובע שאין לו מה לחזור.

לטענתם בשל טעות בהנהלת חשבונות, במשך תקופה מסוימת, כספים שהיו אמורים להיות מועברים לקופת הפנסיה שולמו ישירות לתובע (כפי שמצוין בתלושי השכר).

מהאמור עולה כי למרות שהנתבעים ידעו על טעויות קודמות עם עובדים אחרים- כלומר אין זה המקרה היחיד, ולמרות שהיו מודעים לכך שלא שילמו לתובע את כל הסכומים שלהם היה זכאי, ולמרות שניכו משכרו מבלי להעביר לשום מקום, הנתבעים לא עשו דבר על מנת לתקן את הטעויות שנפלו מיידית .

...

ולאחר ששקלנו את מדיניות כבוד בית הדין הארצי לעבודה, מצאנו כי בנסיבות ההתנהגות בהליך זה לא ניתן לפטור את הנתבעים בלא הלנה ובלא כלום, וכי יש לחייב את הנתבעים בהפרשי הצמדה וריבית, ובתוספת של 3% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים, דמי החגים והסכומים שנוכו שלא כדין, בעד כל חודש שלא שולמו סכומים אלו, וזאת מיום 1.10.20 ועד ליום התשלום בפועל.

סוף דבר התביעות לתשלום הודעה מוקדמת ופדיון חופשה נדחות.

בנוסף ישלמו הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, סך כולל של 7,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובע, תוך 30 יום .לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.