תיקון שומות דמי ביטוח בגין דמי שכירות חנות מסחרית

האם פעל הנתבע כדין כאשר חייב את בעלי המניות בחברות משפחתיות (כל אחד מהתובעים) בדמי ביטוח, בגובה ההכנסה החייבת אותה הפיקו מהחברה המשפחתית בשנה מסויימת, כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס. שהוי ומניעות - האם משלוח דרישות לתשלום דמי ביטוח בגין הכנסות של החברות המשפחתיות כאמור, וזאת שלוש שנים ויותר מהמועד שבו קיבל הנתבע את המידע בעיניין הכנסות אלה מפקיד השומה, מהוה שהוי והאם יש בשיהוי זה כדי להביא לבטלות הדרישות האמורות.

(1) הישתכרות או ריווח מכל עסק או משלח-יד שעסקו בו תקופת זמן כלשהיא, או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי; (2) (א) הישתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו; (ב) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השמוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד; (3) (בוטלה); (4) דיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך ריווחי הון של חברה, ריבית, הפרישי הצמדה או דמי נכיון; (5) קיצבה, מלוג או אנונה; (6) דמי שכירות, תמלוגים, דמי מפתח, פרמיות ורווחים אחרים שמקורם באחוזת-בית או בקרקע או בבנין תעשייתי: בנה אדם אחוזת-בית והשכירה וקיבל בעד ההשכרה דמי מפתח או פרמיה ואחר ההשכרה מכר אותה אחוזת-בית לאחר, במישרין או בעקיפין, על פי הסכם שנעשה בשעת ההשכרה או לפני כן, יראו את הקונה כאילו קיבל הוא ביום הקניה דמי מפתח או פרמיה באותו סכום; נעשתה הקניה תוך שנה לאחר ההשכרה יראו זאת כראיה לכאורה שאמנם היה הסכם כאמור; (7) הישתכרות או ריווח שמקורם בכל נכס שאינו אחוזת-בית ולא קרקע ולא בנין תעשייתי; (8) הישתכרות או ריווח שמקורם בחקלאות, בעבודת אדמה, בייעור או בגידולי קרקע, לרבות שוויה של תוצרת המתקבלת בשל השמוש בהון, בנכס, בזרעים או בחיות- בית לצרכי מקורות ההכנסה האמורים בפיסקה זו, ולרבות חלק ברווחים המתקבלים מן השמוש כאמור; (9) תמורה המתקבלת בעד מכירת פטנט, מידגם או עיצוב על ידי הממציא, או בעד מכירת זכות יוצרים על ידי היוצר, אם הומצאה האמצאה או נוצרה היצירה שלא בתחום עסוקם הרגיל של הממציא או היוצר; (10) הישתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר.

תמצית טענותיהם הנוספות של התובעים בסיכומי התשובה במועד מתן פסקי הדין בעיניין וייס ובעניין יוסף, המצב המשפטי ביחס לחבות בדמי ביטוח על הכנסות פסיביות (דיבידנד, ריבית, דמי שכירות וכו') היה שונה מהמצב לאחר תיקון 103, על כן לא ניתן להסיק מפסקי דין אלה כי לפני תיקון 103 ריווחי חברה משפחתית חויבו בדמי ביטוח לאומי באופן גורף.

...

לטעמנו, ניתן לקבוע, על סמך העובדות והטענות כפי שהובאו על ידי הצדדים בהליך כאן, כי אין מדובר בשיהוי המבטל הגבייה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעות נדחות.

בשים לב לשינוי בעמדת הנתבע, כמובא בהרחבה לעיל, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

לאור העידר ההפרדה, בהשפעת כל גורם על השומה, ומאחר ודחיתי את הטענה בדבר אי התאמת המושכר בשל מספר החדשים בדירה, הרי שאין באפשרותי לבצע הפרדה בין ההפחתה שיש לייחס לליקויים הנטענים לעומת ההפחתה שיש לייחס לאי ההתאמה, ומכאן שאינני יכולה להסתמך על חוות דעת אטקין כדי להסיק מהם דמי השכירות ה"ראויים" עבור הדירה.

בנוסף, מששוכנעתי כי התגלתה נזילה בכיור אשר הביאה ליצירת רטיבות משמעותית בארון המבטח, אשר תוארה ע"י אטקין כגורמת צחנה, יש בכך להביא גם כן לירידה בהנאה מהשמוש בדירה, אם כי, כפי שציינתי לעיל, אין מדובר בליקוי המונע שימוש סביר בדירה, בודאי שלא במידה המצדיקה אי תשלום דמי השכירות ע"י שרוב.

התרשמתי מההתכתבות בין הצדדים כי צחי היו נכונים בתחילה לדאוג לתיקון הליקויים שנטענו כתוצאה מהבנייה, אולם בשלב כלשהוא עלו יחסי הצדדים על שרטון, כאשר שרוב חשו שטענותיהם אינן נענות במהירות המצופה על ידם או באופן מלא, ואילו צחי חשו ששרוב מחפשים סיבה להפחית את דמי השכירות, ובשלב כלשהוא צחי הפסיקו להיעתר לדרישות שרוב לטפל בליקויים ואלו נותרו בדירה עד למועד פינוייה ע"י שרוב.

לטענת שרוב, נתונים אלה שנמצאים במאגרי המידע מהוים חלק מ"תעודת הזהות הפינאנסית" של כל אדם, והם נבדקים הן על ידי גורמים פרטיים והן על ידי גופים מוסדיים ומסחריים בטרם היקשרות בעיסקאות.

...

עם זאת, כאמור לעיל, מששוכנעתי כי היה בליקויים לפגום בהנאת שרוב מהדירה, חלקם באופן זמני במהלך העבודות שהתארכו וגרמו לליקויים שלא היו צפויים, וחלקם לאורך שנת השכירות השניה לפחות (הליקוי בכיור), אני מוצאת ששרוב זכאים לפיצוי בגין אי הנוחות והפחתת ההנאה מהדירה אולם זאת בשיעור של 3,300 ₪, כשווים של דמי שכירות לחודש, כפיצוי על כל התקופה.

לסיכום אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה ופוסקת כי על שרוב לשלם לצחי סך של 10,000 ₪ המהווים פיצויים מוסכמים בגין אי תשלום דמי שכירות חודשיים במועדם למשך 7 חודשים.

למרות קביעתי כי הליקויים הנטענים לא הצדיקו את אי תשלום דמי השכירות, אני קובעת כי שרוב זכאים לפיצוי בסך 3,300 ₪ בגין חוסר הנוחות שנגרמה להם כתוצאה מעבודות השיפוצים ומהליקויים שהתגלו בדירה במהלך שנת השכירות השניה, וכי הם זכאים לקזז סכום זה מהסכום שנפסק לחובתם.

הרקע לתביעה התובע הוא בעל זכויות חכירה בנכס מסחרי בקומת הקרקע של הבניין שם הוא הפעיל חנות בשם "מחסני Outlet עודפים" (להלן: "הנכס").

נזקים לסחורה שבנכס התובע טען לנזקים בלתי הפיכים לכ-20% מהמלאי שהיה בנכס שנגרמו עקב הלכלוך והאבק שנוצרו בגלל העבודות בבניין לפי השומה שבחווה"ד. לא מצאתי מקום לקבלת דרישתו בראש נזק זה. ראשית, אציין שהתובע לא הציג ראיות משמעותיות כי אכן נגרם בפועל נזק לסחורה או למעשה האם הייתה בכלל סחורה ומה היה שוויה ביום תחילת העבודות בבניין.

לכל היותר, לגב' אלון יש ידע אודות הכוונות של בעלה אך מדובר בעדות מפי השמועה שאינה קבילה כראיה בהליך זה, וכך או כך מעדותה לא ניתן לדלות דבר לעניין זה. מן הסתם שלא ניתן להבין מהגב' אלון מדוע נמלך בעלה בדעתו מרכישת נכס בסכום של מיליון ₪ כאשר גם לשיטת התובע מדובר בנזק מוגבל ובר תיקון בקלות, כפי שהוסבר לעיל.

על התובע אובדן דמי שכירות להדגים כוונה קונקרטית להשכיר את הנכס לשוכר קונקריטי, כוונה שסוכלה מפאת ארוע נזק (ע"א 10199/09 אפרים אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ; וע"א 2904/92 עריית תל-אביב-יפו נ' עזבון המנוח לטרהויז).

...

אך אני מקבל את טענת הנתבעת שמשך הזמן שבו נגרם מטרד לתובע היה מצומצם ולא נמשך ליותר ממספר ימים.

כפי שהתובע עצמו טען בכתב התביעה (נספח יא' לכתב התביעה), הנתבעת שטפה את הרחבה ישר לאחר העבודות, ומקובלת עליי טענתו של אלירוי כי זריקת הפסולת (ולפיכך החסימה) התרחשה בשני סופי שבוע עוקבים (עמ' 19 לפרוטוקול בשורות 11-13).

בנסיבות המקרה דנן ולפנים משורת הדין, לא אפסוק הוצאות יחסיות לחובת התובע ולזכות הנתבעת, אך לצד הדברים אף אינני רואה מקום לפסיקת הוצאות מלאות לתובע בגין ההוצאות שהוציא עבור חוות דעת המומחה, אגרת המשפט ושכר טרחת באת-כוחו, ואני סבור כי על התובע לשאת במרבית הוצאותיו במקרה זה. סיכומו של דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 45,000 ₪ כפיצוי על הנזק שנגרם לחנות בצירוף הנזק הבלתי ממוני, וזאת נכון להיום.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים התובע רשום כבעל זכויות בנכס מסחרי בשטח של כ-200 מ"ר, ברחוב ז'בוטינסקי 14 באופקים (להלן: "הנכס" או "המושכר").

בנוסף לטענת התובע, הנתבע לא העביר את מוני המים והחשמל וחיובי הארנונה על שמו, לא ביטח את החנות ולא שמר על מיתקני החנות ואף בכל אלה הפר הפרה יסודית את ההסכם.

לאחר שהתובע שלח לנתבע פניות בדבר ההפרה היסודית של ההסכם בימים 23.02.17 ו – 06.09.17, ולאחר שהנתבע לא תיקן את ההפרות, ביום 16.11.17 שלח הנתבע לתובע מכתב בו הודיע על כוונתו לסיים את ההסכם ביום 16.02.18, שלוש שנים לפני תום התקופה החוזית.

הפרת ההסכם התובע טען כלפי הנתבע כי הפר את ההסכם בכך שלא מסר לידיו 12 המחאות לשנת השכירות השנייה כפי שדרש ההסכם, בכך שלא העביר על שמו את החשמל המים והארנונה, בכך שלא הציג פוליסת ביטוח לנכס ובכך שהשחית את השלט על הנכס.

דמי השכירות כאמור, התובע טען כי היה על הנתבע למסור לידיו בתחילת שנת השכירות השנייה 12 המחאות לתשלום דמי השכירות לאותה שנה והוא לא עשה כן. אציין כי עיון בסעיף 6.2 להסכם יראה כי הוא מתייחס רק לשנת השכירות הראשונה ולמעשה אין בהסכם הוראות לגבי אופן התשלום של השנים לאחר מכן, לכן לא ברור מדוע כבר בפברואר 2017 טען התובע שהנתבע מפר את ההסכם בעילה זו. מנגד, התובע לא טען כנגד טענה זו של התובע, כי לא נידרש למסור 12 המחאות, אלא רק טען שהייתה בין הצדדים הסכמה אחרת.

...

לכך אוסיף כי מכל מקום, ככל שהתובע רצה להותיר בבעלותו חלק מן הציוד, יכול היה לציין זאת במפורש בהסכם כלשהו והוא לא עשה כן. על כן, בהיעדר ראיות לשווי ציוד שלכאורה לא נרכש על ידי הנתבע ובהיעדר דרך להוכיח מה נרכש ומה לא נרכש על ידי הנתבע, התביעה ברכיבי נזק אלה, נדחית.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני דוחה את התביעה על כל רכיביה, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

אני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 42,000 ₪ אותם ישלם התובע לנתבע בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. זכות ערעור כחוק.

התובעת הנה חברת ביטוח ובמועדים הרלוואנטיים לתביעה היא ביטחה נכסים ובתי עסק שונים בפוליסות המכסות, בין היתר, ניזקי שריפה, וזאת כמפורט להלן: פוליסת "מאטרייה בתי עסק" מס' 699570865, לפיה בוטח מבנה מרכז מסחרי –קניון בשם "מוג'מאע טיבה" הממוקם בכביש הגישה הראשי באום אל פחם ובבעלות חב' מוג'מאע טיבה נכסים ואחזקות בע"מ (להלן: "הפוליסה הראשונה", "הקניון" ו-"המבוטח הראשון" בהתאם).

הוסיפה חב' אלבשיר וטענה כי התפשטות השריפה לכיוון הקניון והנזקים שנגרמו למבוטחים בעקבות כך, היו בשל שני גורמים שלא היו בשליטתה, ומבחינה זו אין לראות בה כ"תופשת מקרקעין" כהגדרת המונח בסעיף 2 לפקודת הנזיקין.

ביחס לגובה הנזק, חב' אלבשיר מצטרפת לטענות מאהר בנידון והיא הוסיפה והפנתה לכך כי המומחה מטעם התובעת שערך שומה לניזקי מבנה הקניון הנו הנדסאי ולא מהנדס, הוא תמחר את העלויות לפי מחירון ארצי ולא בהתאם למחירים המקובלים במקום ארוע השריפה ועל פי עלות התיקון בפועל.

באשר למוחסן, תייסיר מפנה להתחייבויותיו בהתאם להסכם השכירות לדאוג לבטיחות בחנות, לבטח אותה ולשפות אותו בכל נזק בו יחוייב כלפי צד שלישי.

כן טען תייסיר כי תקופת האופציה הקבועה בהסכם השכירות מומשה ותוקפו הוארך על ידי תייסיר, לראייה, חשבונית המס שהוצאה על שם מוחסן עבור תשלום דמי שכירות לתקופה הרלוואנטית, אישור רואה חשבון כי החשבונית דווחה לרשויות המס בזמן אמת, העידר חקירת רואה החשבון או הגשת ראיה סותרת בנידון כמו גם העוהבדה כי חנות פעלה במבנה במועד השריפה.

...

ההודעה לצד ד' אשר הגיש תייסיר נגד צד ד'1, מוחסן, נדחית בזאת, והמודיע ישלם לצד ד' 1 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).

במסגרת ההודעה לצד ד' אשר שלח תייסיר, אני מחייב את צדדי ד' 2 ו-4 – חב' אלבשיר ו-מאהר – לשפות את המודיע, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחו בתשלום סך של 746,981 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד להיום, ובסה''כ 865,667 ₪.

ההודעה נגד צד ד'5, חב' מקס סטוק, נדחית בזאת, ומשנדחתה ההודעה לצד ג' ששלחה חב' מקס סטוק נגד תייסיר, אזי גם במסגרת ההודעה לצד ד' כל צד יישא בהוצאותיו.