תיקון פסק דין לתשלום מזונות

למען הבהירות נציין כי ההוראה הרלבנטית למושא הליך זה מחוק המזונות, היא הוראת סעיף 2(א) שלפיה: "זוכה שהוא תושב ישראל זכאי לבקש מאת המוסד תשלום חודשי לפי הוראות חוק זה ובילבד שהחייב היה תושב ישראל ביום מתן פסק הדין למזונות או במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות מתוך ארבעים ושמונה חודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין למזונות" ביום 1.2.18 הופסק התשלום על ידי המשיב, לאחר שמשיב 2 הודיעו כי הוא משלם למערערת מזונות באופן ישיר.

מכל מקום, בשלב בו הועלתה טענה זו, במהלך הדיונים המקדימים, עוד בטרם החלו בהגשת התצהירים, ברי כי לא נפגעה יכולת המערערת להיתמודד עם טענה זו. אמנם, יתכן, כפי שטוענת המערערת- כי פעולה ב'דרך המלך' הייתה מחייבת הגשת בקשה לתיקון כתב ההגנה בליווי תצהיר ומתן היתר למשיב 2 לתקן את כתב הגנתו, כדי להעלות מפורשות טענתו בדבר העידר תושבות בעת מתן פסק דין המזונות , על כל המשתמע מכך, אך ברי כי לא תהיה זאת הדרך היעילה, והיא רק תוביל לסירבול ההליך שגם כך נתמשך יתר על המידה, וכנגזרת מכך- לפגיעה במערערת.

...

בדיון זה טען משיב 2 (עמ' 8 ש' 13-15) : "משיב 2 המשיך להתגורר בא-רם עד ליום 13.4.17, מועד מתן פסק הדין לגירושין. אני מבהיר כי במועדים שבהם ניתנו פסקי הדין למזונות (21.6.16 ו-25.1.17) התובע המשיך להתגורר בא-רם ואף היה משלם מזונות ישירות לתובעת". מנגד, טענו ב"כ המערערת וב"כ המשיב במשותף (עמ' 9 ש' 7-9) "הטענה לפיה משיב 2 לא היה תושב ישראל במועד מתן פסקי הדין למזונות, הינה הרחבת חזית שכן טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעם משיב 2, ולמעשה נטענה לראשונה רק היום במהלך הדיון. בנסיבות אלה, נבקש לדחות את הטענה ולא להכניסה לרשימת הפלוגתאות בתיק". במחלוקת שבין המשיב 2 לצדדים האחרים, החליט כב' הרשם בהמשך לכך - "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נוכח הפרשנות המרחיבה שניתן לתת לסעיף 3 בכתב ההגנה שהוגש מטעם משיב 2 וכן נוכח העובדה שאנו מצויים בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי והשלב המקדמי שבו אנו מצויים (חרף המועד בו נפתח ההליך), החלטתי כי הפלוגתא בכל הנוגע לתושבותו של משיב 2 במועד מתן פסקי הדין למזונות תיכלל במסגרת הפלוגתאות בתיק". ובהמשך לכך הגדיר ברשימת הפלוגתאות גם את הפלוגתאות הבאות: האם החייב היה תושב ישראל במועד מתן פסקי הדין למזונות? האם החייב ידע על החלטת הנתבע מיום 30/07/18 להכיר בו כתושב, והאם כטענת החייב – צד ג' לפיה במועדים הרלוונטיים לא היה תושב ישראל התיישנה? על החלטה זו הוגש ערעור זה. הטענות בערעור טענת המערערת הטענה שמשיב 2 לא היה תושב ישראל במועד מתן פסקי הדין של המזונות, נטענה על ידו רק במהלך הדיון מיום 30.6.20, כך שמדובר בטענה שמהווה הרחבת חזית.

עם זאת ראוי כי הטענה תבורר לגופה וככל שיוברר כאמור, ודאי ימצא בית הדין שידון בהליך את האופן שבו יתן לכך ביטוי.

סוף דבר, הערעור נדחה.

על אף דחיית הערעור ונוכח הקביעה דלעיל ביחס להתפתחות העלאת הטענה בענין התושבות, מצאנו מקום לחייב את המשיב 2 בהוצאות המערערת בסך 1800 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.

תקנה 4 תוקנה מספר פעמים ובתאריך 1/1/1982 תוקנה התקנה לנוסחה העדכני, כדלקמן: מיום 24.4.1977 תק' תשל"ז- 1977 ק"ת תשל"ז מס' 3700 מיום 24.4.1977 עמ' 1467 (1) אישה שמלאו לה 60 שנה וכן אישה שבהחזקתה לפחות ילד אחד, בין אם פסק הדין למזונות ניתן לזכותה, בין אם ניתן לזכות הילד בלבד ובין אם ניתן לזכות שניהם; "4.(א) בכפוף לתקנה 6, שעורי התשלום הם כשיעור הסכומים המחושבים לפי השעור המוגדל שבתוספת לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן – התוספת), כדלקמן:

...

לאור אלה, נדחות טענות התובעת לאפליה.

נציין כי מצאנו אכן בחוות הדעת שהגישה התובעת נתונים ושאלות שיש בהן כדי לסתור ולו חלק מההנחות שהובאו במסגרת תעודת עובד הציבור.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בית הדין קבע כי: "היתערבות ביה"ד במקרים אלה של פרוק שתוף ברכב תהיה אם לדעת ביה"ד מדובר בהחלטה בלתי סבירה ובלתי צודקת בעליל. ביה"ד מסכים שעל דרך הכלל יש לפרק במקביל את כל רכבי המשפחה כאחת, אולם במקרה שלפנינו שרכב המרצדס הוא בבעלות משותפת באופן ודאי, ויש לאזנו, ורכב הרינג'רובר היותו בר איזון נתון בדו"ד בין הצדדים, מחלוקת שעדיין לא הוכרעה, יש מקום לפירוק השתוף ברכב בדחיפות ובטרם הכרעה בעיניין הרכב הנתון במחלוקת, עקב נסיבות מיוחדות. במקרה שלפנינו מדובר ברכב שעל כולו (כימעט) רבצה הלוואה מחברת האשראי, והרכב ממושכן לפרעון ההלוואה. האלטרנטיבה למכירה מידית של הרכב הייתה לחייב את הבעל להמשיך ולשלם את חוב ההלוואה לחברת האשראי. דבר זה אין לו בסיס הלכתי או חוקי. מדובר בבני זוג גרושים. הבעל/ האב משלם מזונות עבור ילדיו. במסגרת תביעת הרכוש, אין אפשרות לחייבו לשלם את תשלומי ההלוואה על הרכב, גם אם הוא לשימוש ילדיו. אין הוא חייב לממן רכב לגרושתו או לילדיו, אא"כ תפסוק זאת הערכאה העוסקת בחיובו במזונות ילדיו, דבר שככל הנראה לא נעשה. משכך במקרה שלפנינו, וע"מ למנוע נזק לשני הצדדים, כאשר חברת האשראי עשויה לממש את המישכון ולמכור את הרכב, ובנוסף לחייב את הצדדים בהוצאות, ובנוסף תמכור אותו במחיר פחות ממחיר השוק, ותחייב את הצדדים ביתרת ההלוואה, הייתה דחיפות בפירוק השתוף ברכב, מכירתו לצד ג ותשלום ההלוואה, בטרם קיום דיון והכרעה בעיניין הרכב מסוג רינג'רובר. אם בי"ד קמא היה מקיים דיון בעיניין רכב הרינג'רובר לפני החלטתו לפרוק השתוף, יתכן והדבר היה אורך זמן באופן שהדבר היה גורם נזק לצדדים, וכנ"ל. משכך איננו מוצאים לנכון להתערב בהחלטת בי"ד קמא בעיניין הרכב" (ההדגשה הוספה).

בהחלטת בית הדין מיום 26.8.2020 (תיק מס' 1245822/2), התקבלה בקשה לסתירת דין שהגיש המשיב נגד פסק הדין של בית הדין הנזכר בפיסקה 2 לעיל, אשר בו נקבע, בטעות – כך על פי ההחלטה – כי לעותרת בלבד שמורה הזכות לרכוש את חלקו של המשיב בבית המשותף.

כמו כן, המשיב מציין כי לו יסבור בית הדין האיזורי כי נוצר שינוי נסיבות מהותי, יוכל להורות על תיקון פסק דינו.

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

לעניין פירוק השיתוף בדירת המגורים, ברע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, פ"ד נה(5) 856 (2001), אליו הפנה בית הדין בפסק דינו, נקבע לעניין זה כדלקמן: "הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית-המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית-המשפט לענייני משפחה יכול בנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני-הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני-הזוג יוסדר באופן כולל [...] עם זאת אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת האוסרת על בית-המשפט לענייני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעתים, ובמיוחד כאשר התדיינות בפני בית-המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר [...] דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות" (שם, עמ' 863-862; ההדגשות הוספו).

סוף דבר, העתירה נדחית.

בשולי הדברים ובעקבות מתן פסק הדין המתוקן יגיש הנאמן לעיוני המלצה בנוגע להקצבת המזונות בהליך במסגרת תקופת התשלומים בתוך 15 ימים.

...

יוצא אפוא כי החייב ממשיך ליצור חובות בהליך עת סך הוצאותיו גבוה מסך הכנסתו.

עם זאת, לפנים משורת הדין, לנוכח נסיבות חייו של החייב ולאור השינוי החל בתאו המשפחתי עת בנו הקטין עבר להתגורר עמו, אני סבור כי חלף ביטולו של ההליך, יש מקום להאריך את תכנית התשלומים של החייב מכוח סעיף 163(ג) לחוק.

סוף דבר לסיכום, הבקשה לקבלת היתר לניהול הליך משפטי מתקבלת בחלקה.

החל מגיל 18 או ממועד סיום התיכון לפי המאוחר ועד לסיום שירות החובה האב ישלם שליש מסכום המזונות עבור כל בת. תוקף החיוב לפי פסק הדין הוא מינואר 2022 שזה המועד שבו ניתנה ההחלטה בדבר חלוקת זמני שהות שויונית ביחס לקטין ב' וזה גם המועד שבו החל האב לעבוד במקום העבודה הנוכחי בשכר נמוך יותר משכרו בעת שנפסקו המזונות הזמניים.

ביום 14.5.23 ניתנה החלטה מתקנת לפסק הדין ובה נקבע שהוצאות החינוך כוללות צהרון עד כיתה ג', מחזור קייטנה בחופש בעלות עירונית, חוגים בהקף דומה לזה שהתקיים לפני הפירוד, אבחונים דידקטיים ושיעורים פרטיים על פי המלצת המורה.

...

לאור כל האמור, יש לקבל את הערעור ולחייב את המשיב בהוצאות.

לכן, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.

גם טענת האם בדבר אי גילוי מסמכים מצד האב דינה להידחות.

מאחר שנקבע שאין לחשב את המזונות של כמה ילדים כמכפלה של צורכי ילד אחד (ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 594)), אני סבור שבמקרה דנן, שבו האב לא נמצא כמעט בקשר עם הבנות והבנות נמצאות אצלו לשעות בודדות כל שבוע בלבד וכל הנטל מוטל על כתפי האם, יש להעמיד את צרכי בת אחת בסך של 1,900 ₪ לחודש ואת צרכי הבת השנייה בסך של 1,700 ₪ לחודש.

בכל הנוגע לאי חיובו של האב לשלם עבור מזונות הקטין ב', אני סבור שיש להתערב בקביעה זו ולא היתה הצדקה לפוטרו כליל ממזונותיו.

סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור בחלקו במובנים אלו: צרכי הבנות יעמדו על סך של 3,600 ₪ לחודש.