מכל מקום, מצאתי לנכון להבהיר כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה בשאלה זו, וכי על הצדדים ללבן אותה בערכאה המוסמכת ובהליך המתאים, ולא במסגרת ערעור זה.
היתערבות בשקול דעת רשם האגודות השיתופיות שלא לתקן את פנקס החברים
מכאן לשאלה שנותרה לדיון, והיא האם קמה עילה להתערב בהחלטתו של הרשם שלא להורות על תיקון פנקס החברים, וזאת בנגוד להמלצתה של החוקרת מטעמו של הרשם.
...
החוקרת דנה בעניינו של כל אחד מהמבקשים שלפניה, ובסופו של דבר החליטה להמליץ על קבלת המערערים לחברות בעיקר על יסוד עמדתה כי אף שמדובר במי שמעולם לא ביקשו להתקבל לחברות, יש להכיר בהם כחברי אגודה בשל היותם בעלי נחלה, וזאת בהתבסס על הוראת תקנה 2א לתקנות המאפשרת קבלת חברים לאגודה מקום בו "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה משך תקופה סבירה, לפי נסיבות העניין...".
האגודה הגישה לרשם הליך שכונה ערעור ובו עתרה לכך שלא יורה על תיקון פנקס החברים בהתאם להמלצת החוקרת.
לאור כל האמור לעיל ועל מנת לבחון את טענות המבקשים וטענות האגודה, הן בצד העובדתי והן בצד המשפטי, הנני ממנה את עו"ד אביגייל בהט כחוקרת באגודה.
מקום בו זה הבסיס היחידי או המרכזי למסקנה הרי שלא היה טעם בהתייחסות נפרדת, ולא נפל כל פגם בעמדת הרשם.
עיון בהתייחסות החוקרת אליהם (בסעיף 15 לנימוקים) אינו מלמד כי הנימוק להמלצתה לגביהם שונה או כי היו נסיבות עובדתיות שונות בעניינם באופן המצדיק התייחסות נפרדת, ואיני סבור על רקע המכלול כי יש באותו מסמך כדי לשנות את המסקנה הכללית ולפיה אין די בהכרה במערערים אלה כבעלי נחלה כדי להפוך אותם לחברי אגודה מכוח תקנה 2א לתקנות.
סיכום
בכפוף לאמור לעיל לעניין מערערים 11-12, הערעור נדחה.
