תיקון כתב תביעה בתביעות קטנות

בית משפט קמא קבע כי על המשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן שכן סכום התביעה שתבעו בפועל גבוה מהסכום אותו ניתן לתבוע בהליך של תביעה קטנה; כן צוין שהמבקשת הגיעה לדיון כשהיא אינה ערוכה ואפשר לה להערך לקראת ישיבה נוספת על מנת שתטען באופן "מסודר יותר" ולפיכך והדיון נדחה ללא צו להוצאות (פרוטוקול בית משפט קמא מיום 20.2.2020).

...

לאחר ששקלתי את טענות המבקשת ובחנתי את פסק דינו של בית משפט קמא ואת מסמכי ההליך שהתנהל לפניו, הגעתי לכלל מסקנה שאין העניין מושא הבקשה, נכלל בגדר המקרים בהם ראוי ליתן את הרשות לערער.

המבקשת טענה טענות נוספות שלא היו משנות את המסקנה המתבקשת ולפיה נסיבות ענייננו אינו מבסס כל הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו התערבות בהכרעת בית משפט לתביעות קטנות תעשה במקרים חריגים ובמשורה.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ודוק; בית המשפט אינו מכריע על סמך אינטואיציות אלא על סמך הראיות המונחות לפניו ולא אמור לתור אחר הראיות במקום התובע שזהו תפקידו משהנטל מוטל עליו – הם להוכחת התביעה בכללותה והן ביחס להרמת מסך בפרט, הגם שמדובר בהליך של תביעות קטנות שנועד לפשט את ההליך לפני האזרח "הקטן", אולם ההגמשה היא ביחס לסדרי הדין ולא ביחס לדין המהותי.

בשים לב לכך שנידרש הליך מורכב יותר לשם בחינת הרמת מסך ואני סבורה כי מקום בו יש לדחות הרמת מסך יש לידון ברכיביה אחת לאחת ובידי התובע אין את המידע הנידרש כדי לבסס תחושותיו בהתאם לרף הנידרש שנקבע בדין לצורך הרמת מסך (עת בתחילה כלל לא תבע את הנתבע אלא מאוחר יותר ביקש לתקן את כתב התביעה אולם לא תחת עילה של הרמת מסך משלא ידע גם להגדיר משפטית מדוע הוא תובע את הנתבע אישית ובין השיטין ניתן היה להסיק כי זו כוונתו משהדבר כלל לא עלה בכתב התביעה) ובכלל זה יש צורך בגילוי מסמכים לרבות הסכם מכר המניות שבין הנתבע לבין המוכר (בעליה הקודמים של החברה תחת שמה הקודם) – אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע.

...

בשים לב לכך שנדרש הליך מורכב יותר לשם בחינת הרמת מסך ואני סבורה כי מקום בו יש לדחות הרמת מסך יש לדון ברכיביה אחת לאחת ובידי התובע אין את המידע הנדרש כדי לבסס תחושותיו בהתאם לרף הנדרש שנקבע בדין לצורך הרמת מסך (עת בתחילה כלל לא תבע את הנתבע אלא מאוחר יותר ביקש לתקן את כתב התביעה אולם לא תחת עילה של הרמת מסך משלא ידע גם להגדיר משפטית מדוע הוא תובע את הנתבע אישית ובין השיטין ניתן היה להסיק כי זו כוונתו משהדבר כלל לא עלה בכתב התביעה) ובכלל זה יש צורך בגילוי מסמכים לרבות הסכם מכר המניות שבין הנתבע לבין המוכר (בעליה הקודמים של החברה תחת שמה הקודם) – אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע.

ככל שהתובע ישקול הדברים ויסבור שיש להגיש נגדו תביעה לאחר שיצלח לבסס את רכיבי סעיף 6 לחוק החברות בהתאם לפסיקה, יישא בהוצאות בסך של 500 ₪ נוכח התוצאה ביחס אליו כעת, כאשר הנתבע יכול להיות חשוף לתביעה נוספת נגדו (ולא כנגד החברה משניתן כעת פסק דין) ומשהתייצבותו להליך נדרשה גם בשל היותו בעלי הנתבעת עת הגיב גם לגופה של התביעה, והתוצאה היא שיש לקבל את התביעה באופן חלקי נגד הנתבעת אולם לא כנגדו, הרי שהטרחה שפקדה אותו אינה מעבר למידה עת ממילא כאמור נדרש להליך, ולכן איני עושה צו להוצאות לתובע אלא אם תוגש נגד הנתבע אישית תביעה מחדש.

היה והתובע יתבע מחדש את הנתבע, ישלם לו הוצאות בסך של 500 ₪.

אולם, בהיתחשב בכך שמדובר היה בבית המשפט לתביעות קטנות, ובכך ששני בני הזוג (האפוטרופוסים של הקטינה) היו בדיון, אולי ניתן היה לקצר את הדרך ולתקן על אתר את כתב התביעה ולהוסיף את האב והבת כצדדים, אף מבלי להטריחם להגיש מסמכים חדשים.

...

סיכומו של דבר, עם כל הכבוד לרצון לקיום הליך מהיר ויעיל, יש לזכור כי עקרונות היסוד של הצדק, כגון זכותו של נתבע לדעת מה טוענים כלפיו, חלים גם בבית המשפט לתביעות קטנות.

התוצאה היא אפוא, שהערעור מתקבל.

המשיבה תשלם את הוצאות המערערת בערעור בסך 1500 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט בסוף הדרך.

כמו כן הגישה מיסמך "תיקון תביעה", שממנו עולה כי התובעת מבקשת להעמיד את סכום תביעתה המעודכן על 8,300 ש"ח. סכום זה הורכב מ-3,300 ש"ח בגין החזר הוצאות (מהם 1,600 ש"ח שהתבקשו בכתב התביעה המקורי, 1,500 ש"ח בגין חוות דעת המומחה החדשה כנגד קבלה שצורפה, ו-200 ש"ח נוספים שטיבם לא הוסבר); ועוד 5,000 ש"ח בגין "שפוץ קירות ותקרה והחלפת קרמיקה" - אולם בעיניין זה לא צורפו קבלות או ראיות אחרות לגובה הסכום המבוקש.

התובעת לא ביקשה - ואף לא יכלה לבקש, בשל הסמכות המוגבלת של בית משפט לתביעות קטנות - סעד של ציווי, אשר יורה לנתבע לבצע תיקונים בדירתו שיפסיקו את הנזילה.

...

אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה באופן חלקי, במובן הבא: הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 ימים מהיום החזר על ההוצאות שהציגה לגביהן קבלות בהתאם לכתב התביעה המקורי וכתב התביעה המתוקן, בסך 3,100 ש"ח, וכן הוצאות בגין ההליך המשפטי (לרבות החזר האגרה) בסך כולל של 750 ש"ח. בנוסף אני מתיר לתובעת לפצל את סעדיה, כך שתוכל לתבוע בעתיד את מלוא הנזק שנגרם ושאולי עוד ייגרם לה עד לתיקון הסופי של הנזילה או של האיטום בדירת הנתבע.

בנוסף, הנתבע ישלם לנציגות תוך 30 ימים מהיום 600 ש"ח הוצאות בגין הצטרפותה להליך המשפטי.

למען הסר ספק אבהיר, כי אין בכל האמור לעיל כדי לגרוע מחובתה הנמשכת של הנציגות לוודא בכל עת שלא יהיו נזילות מהרכוש המשותף, לרבות מהקירות החיצוניים של הבניין.

בכל הנוגע לעגמת נפש, רכיב זה לא נתבע בכתב התביעה שכנגד המקורי ואם זו נגרמה בזמן אמת לא ברור מדוע נזכרו רק בשלב הסיכומים ומהו הקשר הסיבתי לתיקון כתב תביעה לאחר קבלת חוות דעת המומחה שאינו דן בנזקים לא ממוניים ודומה כי כבר מטעם זה יש לדחות פיצוי עבור רכיב זה. מעבר לכך, טענו לעגמת נפש המשתרעת על פני כשנתיים כאשר התביעה של התובע הוגשה חודש לאחר סיום העסקתו ומאז ישנו הליך שפוטי עת הם גם מצאו קבלן אחר תוך יומיים וחוץ מהתחושה הנוגעת לאי שביעות רצון מהשרות והמרדף אחריו בגין אי זמינותו שמצאו מזור לכך בבטול לאלתר של החוזה הלכה למעשה, לא התרשמתי שנגרמה להם עגמת נפש המצדיקה פיצוי עת עצם העיסוק בשפוץ בביתם באופן אנהרנטי גורם אי נוחות (והוא כן הגיע לפנות להם את הפסולת כאמור) כאשר הם עצמם בחרו להיות באיזור כפי שציין המומחה; והם אלה שמנעו ממנו לתקן באופן שיכלו למזער את אותה עוגמת נפש באופן פוטנצייאלי ותחת זאת הלינו את שכרו כאשר נימצאו אומנם ליקויים אשר הובילו אף לקזוז אולם יכול ולא היה צורך בכך (או "הפחת" שניכו מאי ההתאמה היה יכול להיות קטן יותר) וגם היו מונעים הוצאות של ההליך מלכתחילה, כאשר בל נשכח כי ביטול החוזה מצדם לא היה טמון בשל הליקויים אלא עוד קודם לכן נוכח אי זמינותו שיכולה הייתה להיפתר במבחן התוצאה נוכח זמן הגעתו מול זמן הגעת הקבלן האחר מטעמם.

...

אעיר כי בעניין זה אני מאמינה יותר לנתבעים בנוגע לסיכום עבודה – דבר שמשך אותם להיקשר בהסכם, משהגיעו בגינו ולא בגין עובדיו, כל עוד הוא מפקח עליהם – מפקח על הרצף באופן רציף ולא בשליטה מרחוק.

סוף דבר.

אני סבורה כי נוכח התנהלות הצדדים שיכלו לייתר את התביעות מלכתחילה, וכאשר במבחן התוצאה שתי התביעות התקבלו באופן חלקי (משהמומחה קבע שישית מסכום הליקויים שקבע המומחה מטעמם מעבר לכך שלא קיבל את כל טענותיו בנוגע לעבודה לקויה ואף דחה את עמדתו כי מדובר בליקויים חמורים אלא טיב העבודה הוא דווקא סטנדרטי, ויתר הרכיבים נדחו, ומנגד קבע שישנם ליקויים שיש לקזז מהתשלום לתובע) – כל צד יישא בהוצאותיו ובטרחתו.