תיקון טעות סופר בפסק דין ליקויי בנייה

אותו פסק דין הינו מיום 25.1.2016, וניתן על ידי כב' השופט סוקול, שנתן גם החלטה מיום 19.3.2016 בגדרה של בקשה לתיקון טעויות סופר או השמטות.

נוסף על הפצוי בגין עיכוב מסירת שטחים צבוריים בקומה השנייה, ובגין הפסד דמי שכירות בקומה השלישית לשנה, נפסק לטובת המשיבה בתביעתה פיצוי גם בגין ליקויי בניה, השבת תשלומי ארנונה בהם נשאה במקומו של המבקש לתקופה בה טרם נימסרה לה חזקה, וסכום נוסף בגין ליקויי בניה.

נקבע שהשווי יחושב לפי עלות הבניה שקבע מומחה ביהמ"ש (1950 ₪ למ"ר) נכון ל 1.7.2009, בצרוף מע"מ. אזכיר בנידון גם קביעת פסק הדין בסעיף 43 , כי ככל שעל פי צו רישום הבית המשותף תזכה המשיבה ביותר או פחות מ 338 מ"ר בקומה השלישית (חלקה מעבר לשטחים המשותפים), יידרשו תשלומי איזון.

...

נקבע כי אין לאפשר למבקש מקצה שיפורים, ביחס לטענות שלא עורר בגדר ההליך בו ניתן פסק הדין הראשון, ויכול היה לטעון שם. צוין שעמדת המבקש לפיה יכול הוא לטעון טענות חדשות שלא טען, מרוקנת מתוכן הכללים בדבר מעשה בית דין.

אני מקבל עמדת המשיבה כי שאלה זו – אינה נצרכת כאן במישרין (אתייחס אליה בקצרה בלי להכריע בה).

אני דוחה אפוא הבקשה לעיכוב ביצוע, אך לא אעשה צו להוצאות.

כמו כן, נתבקש תיקון טעות סופר בסעיף 65 לפסק הדין, כך שסכום הפצוי שישולם בגין ליקויי הבניה יעמוד על סך של 457,153 ₪, כולל מע"מ ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כפי שנפסקו בפסק הדין.

בבר"מ 5720/05 גופר נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה פתח תקווה (פורסם במאגרים, 05.08.2007) נידרש בית המשפט העליון לשאלה האם פסק דין השותק לחלוטין בשאלת שכר טירחה והוצאות - ניתן לתיקון מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, באופן שתתווסף אליו היתייחסות מפורשת לשאלה זו. בית המשפט העליון, אמנם, ענה בחיוב לשאלה זו ואף ציין כי השלמת היתייחסות לשאלת שכר טירחה והוצאות על דרך של תיקון טעות, יש בה כדי לייעל את ההליך המשפטי ולחסוך בהליכי ערעור שכל עניינם בסוגיה זו בלבד.

...

אמנם, קבעתי כי אין בידי לקבלת את טענת לוקי להיעדר יריבות, אך בהמשך קבעתי באופן מפורש כי אחריותה של לוקי נובעת מעילת התביעה העקיפה שמכוח הודעת צד ג' אשר הנתבעות הגישו כנגדה (ראה סעיף 39 לפסק הדין).

לאור האמור לעיל, אינני מקבלת את בקשות התובעים והנתבעות לתיקון טעות סופר באופן בו תחויב לוקי כנתבעת.

בפני "בקשה לתיקון טעות קולמוס בפסק הדין" שניתן ביום 31.5.2022 בבקשה נטען: "ביהמ"ש הנכבד יתבקש להואיל ולתקן את פסק הדין באופן שבו, התביעה הכספית אשר עניינה פיצוי בלתי ממוני בשל ליקויי הבנייה, אי רישום הבית המשותף במשך למעלה מ-10 שנים וכיו"ב כפי שנקבעו בכתב התביעה, יקבלו ביטוי בפסק הדין, כפי הצהרת ביהמ"ש הנכבד בפרוטוקול ישיבת יום 26.5.22". זו בקשה שניה בנידון, כאשר בקשה קודמת נדחתה על ידי בית המשפט ביום 31.5.2022: "התביעה הכספית על אי רישום בית משותף תדון במסגרת התביעה נגד עו"ד אלי גאון.

...

בהתנגדותה היא מפרטת את שלבי הדיון שהתקיימו בתיק זה. לטעמה עם מתן פסק הדין ביום 31.5.2022, כל שנותר הוא לדון "בענין "אי רישום הבית המשותף" והשלמת הרישום והקשור בו עפ"י עילות התביעה והסעדים ביחס אליו ככל שנטענו" וכי "עם סיום הדיון בתיק, רשאי כל צד לערער על כל החלטה שניתנה במהלך ניהולו ובמסגרתו." לאחר שעיינתי בבקשה, בנימוקיה, נספחיה ודברי התגובה, אני מחליט לדחות את הבקשה.

עו"ד בלופרב: כן. אני דוחה את טענותיו של עו"ד פז רימר שנותרו עדיין לדיון הנזקים העקיפים שנגרמו לתובעים עקב הליקויים שהתגלו.

אני דוחה את הטענה שבית המשפט בדיון אשר התקיים ביום 26.5.22 השאיר נושאים אלו לדיון תוך הפניה לעמ' 190 לפרוטוקול הדיון.

אין לנתק את עמוד 190 מכלל הדיון שהתקיים ווהנאמר בו. כל שנאמר בעמוד 190, התייחס לתביעה שהוגשה נגד עו"ד אלי גאון בכל הקשור לעיכוב ברישום הבית משותף כאשר בית המשפט שב ומדגיש שהוא יסייע ברישום הבית המשותף, וכי תביעת התובעים בנושא זה, ורק בנושא זה, שרירה וקיימת, לרבות בנזקים עקיפים קיימים נוסף על התביעה להחזר שכ"ט ששולם עבור ביצוע פעולה זו. סוף דבר אני דוחה את הבקשה "לתיקון טעות קולמוס בפסק הדין". אין "טעות קולמוס" בפסק הדין.

כאשר ממנה עולה שנפלה טעות סופר בטבלה המסכמת כאשר הסעיף הנוגע לפצוי בגין תיקון צנרת מזגן בעלות של 2,500 ₪ (סעיף 6.8.3 לחוו"ד), נרשם בטעות בעמודה של ליקויים שבאחריות הקבלן, ולא בעמודה הנוגעת לליקויים שעל בית המשפט להכריע בהם.

בע"א (חי') 43959-05-16 עדן לבונה - בנין השקעות ויזום (2000) בע"מ נ' דינה בגליקוב, 14.9.2016 (פורסם בנבו) נפסק כי: "כאשר הקבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתקן הליקויים בעצמו. זה הדין גם מקום בו הקבלן קיבל כבר היזדמנות לתקן את הליקויים, אך ביצע את התיקונים באופן כושל ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ. יחליף ריצוף, פ"ד נ(2) 858." בפרשת אופק אריה (ת"א (חי') 889/98 אופק אריה וטוני נ' שיכון בע"מ (פורסם בנבו) פסק דינו של כב' השופט י' עמית, להלן: "פרשת אופן אריה")) מיפרט בית המשפט את ארבעת הנטלים החלים על רוכש דירה : " והם: לבדוק את הדירה, להודיע על קיומם של ליקויים, לאפשר לקבלן לבצע בדיקה נוגדת וליתן לקבלן היזדמנות נאותה לתקן את הליקויים....

התובע טען כי העובדה שלא פירט ליקויים נוספים בפרוטוקול מסירת החזקה בדירה אין לה כל נפקות ואין היא מונעת ממנו להעלות טענות לליקוים בדירה תוך שנת הבדק וזאת גם בהתאם לסעיף 4א(1)(1) לחוק המכר דירות תשל"ג – 1972, תוך שהוא מפנה בעיניין זה לפסק הדין בת"א (ת"א) 12536-09-17 יוסף שלום אביטן נ' גילי ויואל עזריה בע"מ (פורסם בנבו) אלא שגם באותו מקרה דחה בית המשפט את התביעה לליקויים בריצוף לאחר שבפרוטוקול המסירה לא אוזכר קיומם של ליקויים אלה: " ...על התובעים להוכיח קיומם של הכשלים עוד טרם מועד המסירה והוכחה כזו לא הובאה וקשה לקבלה כאשר לא נרשם דבר בפרוטוקולי המסירה." (פיסקה 6.6 לפסה"ד) בית המשפט קבע באותו מקרה, כי הגם שהתובע רשאי להעלות טענות לליקוים בשנת הבדק עדיין אין בזכות זו כדי לפטור את התובע מנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי ליקוי מסוים היה קיים עוד במועד מסירת החזקה בדירה.

...

השתלשלות העניינים בתיק: תחילה התביעה הוגשה כתביעה קטנה ובדיון מיום 14.7.21, נעשה מאמץ להביא את הצדדים לידי הסכמות, לצמצום מחלוקות ואף הוצע כי אנשי מקצוע ישוחחו ביניהם, אך בסופו של דבר בהעדר הסכמות ולאור הפערים שבין חוות הדעת הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט.

על כן אני מקבל את התביעה בעניין זה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין רכיב זה על דרך האומדנא בסכום של 1,500 ₪ (כולל מע"מ) במקום סכום של 400 ₪ שקבע המומחה בסעיף 6.10 לחוה"ד).

בגין שאר העבודות ורכיבי הפיצוי לא שוכנעתי כי יהיה צורך לשלם תוספת עלויות פיקוח בין אם מאחר שמדובר בעבודה שכבר בוצעו על ידי התובע ובין אם כי מדובר בעבודה מצומצמת.

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 10,682 ₪ (סכום כולל מע"מ ופיקוח) סה"כ עלות תיקונים שהמומחה מצא שעל הנתבעת לתקן (ר' חוה"ד מתוקנת מיום 04.05.22, בהפחתת רכיבים שנקבע עבורם פיצוי נפרד במסגרת פסה"ד).

בית משפט השלום בהרצלייה ת"א 51683-05-23 רבי נ' אבני דרך י.י. בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אילת הרנוף מבקשים טל רבי משיבים 1. אבני דרך י.י. בע"מ 2. גל אריאל בניה והשקעות בע"מ פסק דין

סעיף 22 לחוק הבוררות דן בתיקון טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה וכיוצ"ב. לא זה טיב הבקשה שהוגשה לבורר.

לטענתן, קיימת סתירה בין פסק הבוררות הראשון שם נקבע כי "ביה"ד מאשר לתובע לתקן את הליקויים שבתוך ביתו... על ידי קבלן מטעמו ולהשית את ההוצאה על הנתבעת", ובין פסק הבוררות השני שם נקבע כי "בית הדין יחייב מראש את הנתבעת במלוא הסכום שנקבע על ידי המומחה". לטענת המשיבות, בהתאם לפסק הבוררות הראשון החיוב שלהן בפצוי התובע הוא רק כנגד תיקון בפועל שיבוצע ע"י קבלן מטעם התובע, ובהתאם לפסק הבוררות השני החיוב שלהן בפצוי התובע אינו מותנה בתיקון הליקוי בפועל על ידי התובע אלא הוא בהתאם לסכום התיקון שקבע המומחה.

נמצא שאין סתירה בין ההחלטות: פסק הדין הראשון עסק בהיתר לתובע לתקן בעצמו ובזכותו העקרונית לפצוי, ואילו פסק הדין השני עסק בשיעור התשלום, בתנאיו ובמועדו".

...

אינני מקבלת את הטענה.

מכל מקום, משמצאתי שגם עילות הביטול הנוספות להן טענו המשיבות לא התקיימו, אין צורך להכריע בסוגיה זו. סוף דבר, אני מורה על אישור פסקי הבוררות החלקיים מיום 31.1.23 ומיום 26.3.23 מושא ההליך.

הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.