לאור נתונים אלה - בבחינת תום הלב של המשיבה, היתעלם ביהמ"ש מכך שהמשיבה לא טירחה לבדוק הרישום העדכני של נסח הרישום, למרות שידעה שבוצע תיקון של צו הבית המשותף ותחת לבדוק הענין או לפנות למפקחת על רישום המקרקעין, שהיא הפורום לטענות המשיבה הוגשה התלונה במישטרה, תוך הסתמכות על מסמכים ישנים ואי גילוי התיקון שנעשה בצו רישום הבית המשותף, לפיו החניה רשומה על שם סירוטה ולא על שם המשיבה, תוך הסתרת פרטים מהותיים אלה; מכל מקום המישטרה אינה הגוף הנכון לבדיקת הזכויות הקנייניות, ומכאן שהתנהלות המשיבה היא בחוסר תום לב, ולא עמדה בנטל להוכיח, כי התלונה הוגשה בתום לב, במיוחד כאשר הובהר לה על ידי עו"ד עירית אביר - שטיפלה בתיקון צו רישום הבית המשותף - שנפלה טעות ברשום בזיהוי הדירות בתשריט וכי דירת המשיבה נרשמה בחלקת משנה 27 במקום חלקת משנה 30 והיא פועלת לתיקון הצוו, אשר כפועל יוצא ממנו, יתוקנו גם הצמדות החניות ואין מדובר בתיקון טכני.
...
ביהמ"ש מוסיף שגם אם המשיבה היתה מודעת לרישום העדכני, הרי שלא היה בכך כדי לפגום באמינותה שהחניה שלה "שכן המסמכים שהציגה ועליהם הסתמכה מלפני אותו תיקון טעות ברישום, מלמדים כי המחלוקת סביב הבעלות בחניה הינה מחלוקת אמיתית ובהינתן כי מכתבה של עו"ד אביר מתייחס, כאמור, לטעות ב"רישום", מקובלת עלי לחלוטין טענת הנתבעת כי סברה כי גם לאחר התיקון החניה תמשיך להיות שלה ולא תועבר לאחר.
המסקנה, איפוא, שגם היא לא סברה שהנושא כה ברור ומובהק כפי שניסתה להציג זאת במהלך הדיון.
פנייתה למשטרה עם מסמכים ישנים שאינם עולים בקנה אחד עם הרישומים בלשכת רישום המקרקעין, גובלת בחוסר תום לב מובהק על כן, אני מקבלת הערעור וקובעת שהתנהלות המשיבה אינה חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15 (8) לחוק.
ככל שביהמ"ש יגיע למסקנה שהפרסום אינו חוסה תחת ההגנה שבס' 15(3) ידון גם בשאלת הפיצוי.
