תיאור מוצר מפר זכויות יוצרים

לטענת התובעת הנתבע עושה באתר האנטרנט שהוא מפעיל שימוש בתמונות מוצריה וכן בטקסטים מקוריים המתארים את המוצרים, תוך שהוא מפר את זכות היוצרים של התובעת באותן תמונות וטקסטים.

...

לאחר שקלול כל האמור לעיל ועל דרך האומדנה אני מחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 63,000 ₪.

סוף דבר לאור הפרת זכויות היוצרים של התובעת, כפי שפורט לעיל אני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 63,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/13 הוא יום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין שניהם, לאור סכום התביעה אל מול סכום פסק הדין בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ההצעה שאנו הצענו היא נסמכת על סעיף 56ב לחוק זכויות יוצרים, ולבית המשפט יש שיקול דעת רחב לכן גם אם אני שם בצד את טענתי שלא הייתה כלל הפרה אלא שימוש במלל טכני (מונח שחברי השתמש בו לפני דק'), גם אז במקרה כזה וככל ויהיה צורך לפצות, אזי הפצוי הוא על הצד הנמוך ביותר.

תאור אשר רובו ככולו נתונים יבשים אשר על פי חוק זכות יוצרים כלל אינם מוגנים.

אם חברי צירף את ההעתקים לגבי האתרים יכל לצרף תאריכים ולהראות שמדובר בימים ספורים, היות וכל הרווחים שצמחו לנתבעת מהמוצרים מושא התביעה עמד על אלפי שקלים בודדים משך כל הרבעון שקדם לתביעה, אזי באופן היחסי הקף ההתעשרות עומד על עשרות עד מאות שקלים לכל היותר, וזאת מבלי להדרש לשאלת הקשר הסיבתי הנידרש לפיו על ההיתקשרות להיות תוצאה מאותו שימוש מפר לכאורה.

...

עו"ד שטרן: לטעמנו לא הייתה הפרה אבל לגופם של דברים שאין לנו בעיה עם צו מניעה קבוע, אמרנו מפורשות כל הסעדים המבוקשים שם. אין לנו עניין בתכנים, ככל שהיו, הם הוסרו.

גם אם במקרה שאין תרגום עסקינן בסופו של דבר בתרגום פשוט של מס' מילים שמתארות תיאור טכני ולא יותר מזה.

בסופו של דבר, מכל מה שתואר לעיל, אני מבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעות בהוצאות.

בין השאר מייצרת ומשווקת בלדי את מוצר הבשר שבמוקד בקשה זו. לפי התאור בבקשה, עסקינן ב"נתחי סטייק פרוסים דק מאד, המיועדים לצלייה ביתית במחבת והמוכנים תוך כדקה אחת צלייה" (סע' 3 לבקשה).

שנית, לא נערך דיון של ממש בשאלה, ככל שקיימת זכות יוצרים בעיצוב האריזה וככל שהזכות היא של המבקשת, האם האריזה של מוצר המשיבה הפרה זכות כזו (כאשר יש להוכיח העתקת חלקים ממשיים ומהותיים מהיצירה ובאופן כללי עסקינן בשאלה של עובדה ושל דרגה אשר אינה ניתנת על סמך השוואה מכאנית אלא לפי היתרשמות; למשל ע"א 10242/08 מוצפי נ' קבלי (10.10.2012)).

...

מסקנה זו עומדת בעינה גם לאחר שנתתי דעתי לפסיקה - שהמבקשת לא הפנתה אליה בענין זה – לפיה חיקוי מוצר ע"י מתחרים בהעדר תכלית פונקציונלית לחיקוי, יכול להוות שיקול (ענין סנאפ, בסע' 9; השווה: ענין שמעוני, בסע' 8; חיקוי מוצר כשלעצמו, אינו מלמד על מוניטין – ר' להלן).

לאור המסקנה האמורה וכאשר מוניטין הוא תנאי בלתו אין לקיומה על עילת גניבת עין, לא הורם הנטל לשכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילה זו ואין צורך להדרש לשאלת התנאי הנוסף בעוולה (חשש סביר להטעיה).

בהינתן כל האמור לעיל, כאשר הסוגיות בהן עמדת המבקשת מבוססת יותר הן אלה הנוגעות לדמיון מטעה בין אריזת המוצר לבין אריזת מוצר הבשר של המשיבה, ומנגד – אין לקבל את נסיונה של המבקשת לעשות שימוש בהליך כדי למנוע תחרות בתחום מוצר הבשר באופן כללי (בין ע"י הוצאת מוצרים מתחרים מהשוק בכלל ובין ע"י הוצאתם או מניעת כניסתם לתקופה ארוכה ככל הניתן), אני מוצאת לנכון ליתן סעד זמני (שיכנס לתוקף כאמור להלן) אשר מורה למשיבה להדביק על גבי אריזת מוצר הבשר המשווק תחת המותג הפרטי, מדבקה מרובעת שגודלה לא יפחת מ- 11 ס"מ על 8.5 ס"מ, בצבע שאינו לבן, שחור או אדום ועליה מודפס בצורה ברורה ובולטת כי מדובר במותג הפרטי של רשת רמי לוי.

המבקשות טוענות כי ראוי להעניק את הסעד המשפטי המבוקש על פי דין ומנימוקי של גניבת עין, תאור כוזב והתערבות לא הוגנת על פי חוק עוולות מסחריות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), הפרת סימן מסחר, הטעיית הצרכן, הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט ופגיעה במוניטין.

האם סימן הסנפיר המוטבע על מוצרי הטקסטיל של המבקשות הוא אכן סימן גנרי, כטענת המשיבה? או שמא מדובר בסימן שאופן עיצובו ייחודי למבקשות בלבד שהעתקתו מהוה הפרה ופגיעה בזכויות ? אציין כבר עתה כי אין זה המקום והשלב הדיוני להכריע בשאלה זו. סוגיה מהותית זו טעונה בירור עובדתי ובחינה ראייתית במסגרת התיק העקרי, ולא בבקשה שעניינה מתן צו מניעה זמני, אשר הכרעה בה ניתנת בדוחק הזמן.

...

לסיכום סוגיית מבחן הדמיון החזותי: אני מוצאת, כי על פני הדברים, לכאורה קיים דמיון בין מוצרי כלי המיטה והמגבות שמייצרת הגב' קופל לבין מוצרי המשיבה ואשר הוצגו לפני במסגרת בקשה זו. הצרכן הסביר המתבונן בשני ההדפסים,עשוי לסבור כי זהו אותו מוצר.

בהחלטה זו לעיל, אני קובעת כי בשל העדר אלמנט ההטעיה כמו גם מבחני טיב הסחורה וסוג הלקוחות, הרי עילת התביעה העיקרית, גניבת עין, אינה עומדת למבקשות בשלב לכאורי זה לצורך הסעד הזמני המבוקש.

סיכום מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן, לצורך הסעד הזמני בלבד, ומבלי לקבוע מסמרות בהליך העיקרי לגופו : בשים לב למכלול הנתונים, חרף הדמיון בין פריטים מתוך קולקציית הים של המשיבה לבין קולקציית הטקסטיל של המבקשות, הרי נוכח השוני המהותי בין חוג הלקוחות וטיב הטובין, וקביעתי הלכאורית כי לקוחות המבקשות אינם מוטעים לחשוב, כי הסחורה אותה מוכרת המשיבה יוצרה על-ידי המבקשות ונחזית כשייכת להן, אינני רואה מקום למתן הסעד הזמני המבוקש.

בהיעדר העברת זכות היוצרים ונוכח השמוש הנרחב, שלא נסתר בהגנת הנתבע, ובהנתן שימוש נרחב בציור עץ התפוחים, שאף הוא לא נסתר, עסקינן בהפרה שתוארה ע"י המלומד טוני גרנמן בזו הלשון- למעלה מן הצורך, אזקק לטענת הנתבע בכסותה המשפטית, קרי לשימוש הוגן המותר אף מבלי מתן הרשאה.

למעלה מן הצורך, בפסק דין זה ת"א (מחוזי ת"א) 64345-05-16 אף הוטעם (אף שלא נטען בפני), כי - "הגנת המפר התמים עומדת איפוא למי שלא ידע ולא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה. רק הנחה מוטעית – שיש לה יסוד נאמן – על אי קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית על קיומה של הרשאה או על כך שאין מדובר בהעתקה – אינה מקימה את ההגנה"" בהיעדר הגנה ממשית לשימוש הנרחב בציור בעסק החדש, יש להזקק לתנאים הקבועים בסעיף, המזכים בפצוי במשמעו של סעיף 56(ב) לחוק, קרי- הקף ההפרה – התובעת הוכיחה והנתבע אף אישר בעדותו שהתווית ועליה ציור עץ התפוחים מופיעה על גבי אלפי מוצרים.

...

נמצאנו למדים כי הן החוק, הן פסיקת בית המשפט, מבקשים להעניק לבית המשפט הדן בהפרות זכויות יוצרים, מרחב הכרעה, אשר במסגרתו עליו לשקול פרמטרים שונים ומגוונים בבואו לסווג את ההפרות ולהשית פיצויים בגינן.

" מכל האמור, שוכנעתי – בשים לב לתשתית הראייתית שהונחה בפני בהליך זה- כי עם מילוי תנאי הסעיף כמפורט ונוכח היקף ההפרה המתמשכת, זכאית התובעת לפיצוי בגובה תביעתה, קרי בסך של 33,800 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת סכום זה בתוך 30 ימים ממתן פסק הדין.