תחילת מרוץ ההתיישנות בעבירות מרמה והונאה

לכלל שבסעיף 6 לחוק ההתיישנות, הקובע כי מועד תחילת ההתיישנות יהיה "ביום שבו נולדה עילת התובענה" יש חריגים; כך הוא החריג שבסעיף 7 לחוק שעניינו "השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות" ולפיו: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה" נוסח סעיף 7 כאמור היתקבל בשנת 2015 לאחר תיקון מס' 5 לחוק ההתיישנות, ובנוסחו הקודם היתה לשונו כך: "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או האונאה." לעניין ההבדלים בנוסחו של סעיף 7 כאמור, "בית משפט זה כבר עמד על כך ש"תיקון החוק לא נועד לשנות את תכלית ההסדר, אלא רק להרחיב את קשת המצבים הבאים בגדריו [...] על כן, אין הצדקה לשנות מהפרשנות שניתנה ביחס למקרה הגרעיני בו עוסק ההסדר – מקרה התרמית הנכלל הן בסעיף 7 הישן והן בסעיף 7 החדש" (רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, בפיסקה 29 [פורסם בנבו] (20.8.2020) (להלן: עניין אילני).

בועז מימן להורים? לא. גם זה לא היה אמת? ת: גם זה לא היה אמת" (פרוטוקול 11.7.2021 עמ' 331 שורות 18-25) הצהרות הנתבעים והצהרות הגב' יונה ועימם ההרשעות של בועז יונה בעבירות מירמה שונות כאמור, מטות את הכף למסקנה כי נסיבות המקרה חוסות תחת החריג בסעיף 7 שכן מדובר ב"אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה" ולפי לשון החוק אף זו מוגדרת הטעייה (סעיף 7 לחוק ההתיישנות) והתרשמתי כי התנהלותם מקיימת את ארבעת היסודות הצריכים כדי להחיל את החריג של השעייה (ראו, חבקין, שם, עמ' 225, 227, 229).

...

לכך אוסיף כי אפילו הייתי מקבלת את טענות התובע בעניין זה והייתי קובעת כי מר יונה היה מעורב לכאורה בניהול בניית הנכס ללא כל סיוע מהנתבעים, (הגם שאינני מקבלת זאת והתרשמתי שהנתבעים בהחלט היו מעורבים בבנייה) לא ראיתי בטענות אלה כשלעצמן כדי להוכיח קיומה של עסקת קומבינציה המהווה את הבסיס הנורמטיבי לסעד המבוקש, קרי, הצהרה כי מר יונה היה בעת תחילת פשיטת הרגל בעל הזכויות הקנייניות באגף המערבי וממילא לא ראיתי להורות ללשכת רישום המקרקעין לרשום זכויות נטענות אלה (סעיף 80 לכתב התביעה).

לסיכום הדברים מכל הטעמים שפרטתי בפסק הדין לעיל אינני מקבלת התביעה על כל ראשיה, לא את התביעה לסעד ההצהרתי לפיו מר יונה היה בעת תחילת פשיטת הרגל בעל הזכויות הקנייניות באגף המערבי וממילא לא ראיתי להעתר לסעד של רישום הזכויות על שם הנאמן בלשכת רישום המקרקעין וגם לא לסעד החלופי של רישום הערת איסור דיספוזיציה על הנכס; כך גם דחיתי את תביעת ההשבה ולאור האמור ממילא מתייתר הדיון בשאלת הסעד למתן חשבונות.

"בסוף כל הסופות" (לשון השופט חשין ברע"א 6339/97), לא עמד התובע בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו, ומשכך אני דוחה את התביעה.

לעניין זה ציין ב"כ המערערים, כי לו היה כתב האישום מוגש בסמוך לבצוע העבירות, הרי שתקופת ההתיישנות בת שבע השנים שעל-פי חוק המירשם הפלילי, הייתה מתחילה להימנות מאותו מועד.

עוד יצוין, כי במקרה דומה של קשירת קשר להונות בבחינת "אמיר"ם", וניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות (שלא באמצעות זיוף תעודות זהות או מיסמך רישמי), אשר נדון בע"פ (חי') 17462-04-12 שואהנה נ' מדינת ישראל (6.9.12), נדחה עירעורו של המערער (סטודנט לראיית חשבון) על הרשעתו; כאשר בית-המשפט קבע כי בעבירות מסוג זה יש להעדיף את האנטרס הצבורי על-פני האנטרס האישי, ולנוכח אופיין של העבירות ונסיבות ביצוען יש להותיר את ההרשעה על כנה.

שהוי זה גרם לעיכוב תחילת מירוץ תקופת ההתיישנות באופן שפגע במערערים.

...

עוד יצוין, כי במקרה דומה של קשירת קשר להונות בבחינת "אמיר"ם", וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות (שלא באמצעות זיוף תעודות זהות או מסמך רשמי), אשר נדון בע"פ (חי') 17462-04-12 שואהנה נ' מדינת ישראל (6.9.12), נדחה ערעורו של המערער (סטודנט לראיית חשבון) על הרשעתו; כאשר בית-המשפט קבע כי בעבירות מסוג זה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על-פני האינטרס האישי, ולנוכח אופיין של העבירות ונסיבות ביצוען יש להותיר את ההרשעה על כנה.

כמו כן סבורים אנו, כי בעניינם של שני המערערים אף לא הוכח נזק קונקרטי שעלול להיגרם להם ככל שיורשעו.

על-יסוד האמור לעיל, הערעורים נדחים.

במסגרת כתב התביעה המתוקן, שאורכו הוכפל וכעת עמד על 36 עמודים ומעל 400 עמודי נספחים, חזרה התובעת על הטענות בכתב התביעה המקורי, והוסיפה שלל טענות משפטיות, תוך שהיא מייחסת לנתבעים עוולות של מירמה, גזל, עשיית עושר ולא במשפט, עבירות אתיות ורשלנות, עקב התנהלותם בתיק הכנוס.

לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות, אין די בקיומה של זכות מושגית בידי התובע, אלא יש צורך בקיומה של עילה קונקרטית, אשר מכוחה יכול תובע, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט, להגיש את תביעתו ולזכות בסעד, ככל שיעמוד בנטל ההוכחה (ראה רע"א 2368/08 אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נגד מדינת ישראל, (10.7.2011), ע"א 1650/00 זיסר נגד משרד הבינוי, פ"ד נז(5) 166, ע"א 244/81 פתאל נגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673 וע"א 10192/07 פיסגת אשדוד הנדסה אזרחית בע"מ נגד חן גל השקעות ומסחר בע"מ (24.5.2010)).

אין במסמכים הנוספים שהועברו לעיונה במסגרת ההליך בת.א. 4141/07 או בחוות הדעת של מומחית כהן כדי לחדש לתובעת דבר בעיניין עילת התביעה ובפרט - ידיעתה בנוגע לתרמית הכונסים (כך לשיטתה) וממילא, אין בכך כדי להאריך את תקופת ההתיישנות.מיום 3.8.2015 תיקון מס' 5 ס"ח תשע"ה מס' 2497 מיום 3.8.2015 עמ' 217 (ה"ח 600) החלפת סעיף 7 הנוסח הקודם: תרמית ואונאה היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה.

...

סיכומה של נקודה זו, דין התביעה בנוגע להלוואה מיום 12.12.2001 על סך של 100,000 ₪ להידחות, מחמת העדר יריבות והתיישנות.

יש לסלק את התביעה נגד הנתבע מס' 2 גם מטעם זה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה כולה מחמת התיישנות, מעשה בי - דין (מכח השתק עילה והשתק פלוגתא) והעדר יריבות (בכל הנוגע להלוואה השניה מיום 12.12.2001).

התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

באשר לעילות שאינן מכוח חוק ניירות-ערך, הובהר כי המבקש לא היה רוכש את המניות אילו ידע כי מחירן הושפע מתוכנית המרמה של המשיבים, וכי הוא הסתמך על העידר מידע בנוגע לאופן בו ווסת המחיר וביחס להשפעה המלאכותית של המשיבים על מחיר המניה.

לגישתו, כדי להתחיל את מירוץ ההתיישנות נידרש בהתאם להלכה הפסוקה "קצה חוט". במקרה דנן, נודעו למבקש כל העובדות המהותיות המגבשות את עילת התביעה כבר בחודש נובמבר 2012.

הפסיקה שדנה בנוסחו הקודם של הסעיף קבעה כי בנגוד לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, מירוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף זה יחל רק ביום בו הייתה לתובע "ידיעה ממשית" אודות תרמית או הונאה מצד הנתבע.

משכך, עילות התביעה מכוח סעיפים 31(א) 38ג ו-52יא לחוק ניירות-ערך, וסע' 63 לפקודת הנזיקין ככל שהיא נוגעת למעשים ומחדלים של דנקנר בקשר עם עבירות הדיווח ולהפרת חובות הדיווח על-ידיו - התיישנו.

...

אינני סבורה שהודעות הפרישה של חלק מחברי הקבוצה צריכות לשנות את המסקנה הזו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הבקשה כתביעה ייצוגית ביחס לשתי תת-הקבוצות הראשונות, בעילה מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין; וכן בעילות מכוח סע' 52יא לחוק ניירות-ערך, וסע' 63 לפקודת הנזיקין בקשר עם פעולות המשיבים במסגרת העבירות הקבועות בסע' 54(א)(1) ו-54(א)(2).

אני דוחה את הבקשה ביחס לעילות התביעה מכוח סע' 254(א), 192 ו-193 לחוק החברות; סע' 31(א), 38ג לחוק ניירות-ערך; ס' 35 לפקודת הנזיקין; ומכוח סע' 52יא לחוק ניירות-ערך וס' 63 לפקודת הנזיקין בקשר עם פעולות המשיבים במסגרת העבירה הקבועה בסעיף 53(א)(2) לחוק ניירות-ערך, וחובות הדיווח בדיני ניירות-ערך.

חובותיו של הנאמן בראי דיני ההתיישנות: הנאמנת כאן מתבססת על הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות המשעה את תקופת ההתיישנות בגלל היתנהגות הנתבע, כאשר במקרה שלפניי הטענות הופנו כנגד החייב: "7. מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה "הטעה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.

לא נעלמה מעיני העובדה כי הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות תוקנה בשנת 2015, במסגרת תיקון מס' 5 לחוק ההתיישנות ואשר ניכנס לתוקף ביום 28.07.2015, כאשר החייב הוכרז בפושט רגל ביום 08.07.2015, אלא שהחוק הישן אף החמיר עם נתבעים וחייב אותם בהוכחת מירמה או הונאה ממש.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות מורה כך: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" בחינת הוראה זו מצדדת במסקנה כי אין מקום לדחות את תקופת ההתיישנות לאחר הכרזתו של החייב כפושט רגל זאת משעה שהנאמן יכול היה בזהירות סבירה למנוע את היעלמות העובדות שאיפשרו לו לפנות בבקשה כאן.

עובדה זו מתבטאת בכך שבגזר דינו נרשם בבירור כי היתרחקותו של ח"כ דרעי מהזירה הציבורית הוותה את אחד מהשיקולים המובהקים לאישורו של הסדר הטיעון ובית-המשפט לא נידרש בשל כך לשאלת הקלון בעבירות שיוחסו לו. כבוד השופט שטיין עמד על כך כי צד המעוניין לפנות לבית-המשפט לשם קבלת סעד חייב לדבוק בגירסה אחת לאורך כלל ההליכים, ולמצער וככל שגירסתו שונה עליו להראות הסבר מניח את הדעת לכך, שאם לא כן, יהיה נתון להשתק שפוטי.

...

בנסיבות אלו ולנוכח כל המתואר לעיל, הבקשה להצהיר על זכויות החייב כבעל זכויות במקרקעין נדחית.

יוצא כי דין בקשת מס' 66 להידחות על שני רבדיה.

אני מחייב את הנאמנת בתשלום הוצאות למשיב ולחייב בסך 5000 ₪ (כל אחד) כולל מע"מ. המזכירות תמציא עותק החלטתי לצדדים.