תחולת צו הרחבה על עובדי ניקיון בענף השמירה

עמדת הנתבעת היתה, כי לא חל על עובדיה צו ההרחבה בענף השמירה, אלא, צו ההרחבה בענף הניקיון, הואיל ומרביתם של העובדים, מבין 1200 עובדיה, הועסקו בתפקידי ניקיון ואחזקה, בעוד שרק עובדים בודדים, ובכלל זה התובע, הועסקו בשמירה [נ/1, סע' 6; עמ' 3, ש' 22-14].

...

אשר על כן - נדחות טענות התובע, לענין תשלום רכיבים מכח צו ההרחבה בענף השמירה, שאין כל בסיס להענקתם לו, על אף שהוא עבד בתפקיד של שומר, שכן, עיסוקה של החברה, בעיקרו, לא היה של חברה בענף השמירה.

מעבר לעובדה שקבענו, כי צוו ההרחבה בענף השמירה לא חל על התובע בעבודתו בנתבעת - הנה, גם לא מצאנו בסיכומי התובע התייחסות עניינית לרכיב זה. אשר על כן, התביעה לתשלום הפרש, כלשהו, בגין "ימי מחלה" - נדחית.

משכך - התביעה להפרש "חגים" - נדחית.

בסיכומים מטעם התובע הועמדו דרישותיו ברכיבי השלמת שכר, לפי הערכתו, על 20,000 ₪, ללא שום הסבר; נוכח הכשלים בגרסת הנתבעת, ובהתחשב בטעויות שבחישובי התובע - מצאנו לנכון לפסוק לזכותו, הפרשי שכר בסך 10,000 ₪.

העובדות בתמצית הנתבעת 1, קבוצת ש. ניר מערכות בטחון, תיחזוקה וניקיון בע"מ (להלן: הנתבעת 1), הנה חברת ניקיון ושמירה, אשר היתקשרה עם חברות שונות בהסכם למתן שירותי ניקיון, וביניהן עריית ראשל"צ. הנתבעת 2, חברת דינאמיקה, היא חברה בע"מ אשר תחום עיסוקה במתן שירותי ניקיון למוסדות שונים (להלן: הנתבעת 2).

עוד נציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון על התובעת.

...

לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת הקיזוז להידחות.

לאור האמור לעיל , מצאנו כי בנסיבות מקרה זה אין מקום אין להורות על קיזוז תשלום דמי הודעה מוקדמת מהסכומים המגיעים לתובעת על כן, דין הטענה להידחות.

סוף דבר- הנתבעת 1 תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: בגין תשלום שעות נוספות, סך של 8,608 ₪.

סעיף 4.2 להסכם הקבוצי המיוחד מוסיף וקובע: "בכל מקרה של סתירה בין הסכם זה להסכם הקבוצי הענפי יגברו הוראות הסכם זה. נוסף לאמור לעיל הסדר זה מסדיר באופן בלעדי את תנאי עבודתם של העובדים שהסכם זה חל עליהם". חרף האמור לעיל, מתצהירו של מר נווה[footnoteRef:23] ומנספחיו עולה שהנתבעת 1 בחרה להחיל על התובע את הוראות צו ההרחבה וההסכם הקבוצי הכללי בענף השמירה משנת 2014, למצער באופן חלקי, אף לעניין ביטול משמרות.

משקבענו שחוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים צבוריים והצו מכוחו לא חלים על התובע, אין התובע זכאי להפרשים בעבור רכיב זה. באשר לזכאותו להפרשות פנסיוניות עבור משמרות מובטחות, אנו סבורים שיש לדחות את טענות התובע אף בעיניין זה. ויוסבר- לשם בחינת זכאותו של התובע, עלינו לפנות להסכמים הקבוציים השונים שחלו על התובע במהלך שנות העסקתו.

...

על רקע האמור, בחודש אוקטובר 2015, הסתיימה העסקתו של התובע בנסיבות הנתונות במחלוקת בין הצדדים.

וכלשון דברי ההסבר: "ביום כ' בכסליו התשע"ג (4 בדצמבר 2012), נחתם בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – ההסתדרות), הסכם שעניינו שיפור תנאי ההעסקה של עובדיהם של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון במסגרת ההתקשרויות שלהם עם המדינה (להלן – ההסכם). ההסכם נחתם בהמשך למסמך העקרונות המוסכמים בין שר האוצר ליושב ראש ההסתדרות שנחתם ביום י"ט בשבט התשע"ב ) 12 בפברואר 2012. החוק המוצע מבקש להחיל, בדרך של צו שיוציא שר האוצר, את תנאי השכר שנקבעו במסגרת ההסכם, על עובדים של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, שהם גוף מתוקצב, גוף נתמך ותאגיד בריאות, כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה 1985." ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4.12.2012 המפרט את השכר ותנאי ההעסקה המינימליים של עובדי קבלני שירותים בתחום השמירה (והניקיון) קובע כי הוא חל על "עובד שמירה", כהגדרתו בהסכם זה. סעיף 1 להסכם מיום 4.12.2012 מגדיר "עובד שמירה" כדלקמן: "מי שמתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין קבלן שמירה, אשר מועסק בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי המדינה." (ההדגשות אינן במקור א.ד) הנה כי כן, מהוראות ההסכם מיום 4.12.2012 עולה כי הוא חל על עובדים "המועסקים בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד". לאור זאת שההסכם מיום 4.12.2012 חל על עובדים המועסקים בעבודות שמירה, ולאור זאת שתכליתו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים הינה השוואת תנאים בין עובדי קבלני שירות בתחום השמירה, במסגרת ההתקשרויות שלהן עם המדינה, לבין עובדים של קבלני שירת בתחום השמירה, המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, אנו סבורים שחוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים חל על עובדים המועסקים בעבודת שמירה.

[27: עע (ארצי) 337-11-10 נובכוב נ' ר-צ פלסט (פורסם בנבו, 24.5.2012)] אחריותה של הנתבעת 2 לא מצאנו, בנסיבות המקרה שלפנינו, עילה להטיל אחריות על הנתבעת 2.

בנוסף, לא מצאנו כי יש תחולה לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב- 2011 בענייננו, או מקום להטיל אחריות על הנתבעת 2 מכוחו.

סיכומו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פיצוי פיטורים – 479 ₪.

כך בסעיף 5.5 לבקשת האישור הוא ביקש מבית-הדין "לקבוע מהו ההסכם הקבוצי/צו ההרחבה החל על העובדים חברי הקבוצה כולה. האם בענף השמירה או בענף הניקיון?" – סימן השאלה שבתוך הציטוט הנו חלק מנוסח הבקשה, ולכך יש להוסיף כי גם מהמשך הסעיף לא ברור האם ביקש המבקש לטעון כי צו ההרחבה בענף השמירה חל על כל עובדי המשיבה, או רק על חלק מהם, ואם על חלק, על איזה חלק; שנית יתירה מזאת, כבר בבקשת האישור הודה המבקש כי על פי הסווג האחיד של ענפי הכלכלה ומשלחי היד שמפרסמת הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשמש כידוע כאמצעי עזר לסיווג פעילותו של מעסיק (ע"ע 1031-08-15 אר.אס.אל.אלקטרוניקה נ' היתאחדות התעשיינים (27.4.00); בר"ע -03-20 334134 Tsagay נ' לחמים מאפייה ואספרסו בר (21.5.20), עיסקה של המשיבה חוסה תחת ענף כללי 81 "שירותי תיחזוקה לבניינים ועבודות גינון" (המבקש אף צרף את סיווג ענף כללי כנספח ד' לבקשתו).

...

לכל זאת נוסיף, כי לפי עדות גב' לודביניצקי מטעם המשיבה, שלא נסתרה, חלקם של "פקידי הלובי" מתוך כלל עובדי המשיבה הינו כשליש בלבד (בין 30 ל- 40 מתוך מאה עובדים, עמ' 26 ש' 8 לפרוטוקול); חמישית נבהיר, כי לא נעלם מאיתנו כי בסעיף 41 לסיכומיו טען המבקש כי "בכל מגדל יש כ- 6-7 שומרים, מדובר ב- 3 משמרות כלומר לפחות 3 שומרים שעובדים 3 משמרות בשישה ימים ועוד 2-3 שומרים לכיסוי היום השביעי", ומכיוון שהמשיבה מספקת את שירותיה ל"לפחות 10 מגדלים" הרי שהמסקנה המתבקשת לשיטתו הינה שהיא מעסיקה לפחות 60 עד 70 שומרי לובי מתוך מאה עובדים.

די בכך על מנת להוביל למסקנה שדין הבקשה לאישור להידחות, וזאת אף מבלי שנידרש להכריע בטענות נוספות שהעלתה המשיבה בסיכומיה.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית אם כן, על כל רכיביה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

] אשר לתחולת צו ההרחבה בשרותי כוח אדם יצוין שהנתבעת 2 צרפה[footnoteRef:8] תדפיס מאתר משרד העבודה והרווחה ממנו עולה שהנתבע 1 היה ברשימת קבלני השרות בענפי הניקיון אבטחה ושמירה.

בפסק הדין בעיניין דורון נגר[footnoteRef:9] שהפך את הקביעות שנקבעו בעיניין מחיש שאוזכר על ידי הנתבעת 2, קבע בית הדין הארצי כי נדרשים מספר תנאים מצטברים לצורך תחולתו של צו ההרחבה במסחר: א. פעילות החברה היא באחד מהתחומים הבאים: יבוא, יצוא, מסחר בסיטונאות או שירותים; ב. הפעילות באחד מהתחומים האמורים היא באחד ה"ענפים" המפורטים בנספח 1 להסכם הענפי; ג. הפעילות מתקיימת במחוז תל אביב והמרכז; ד. לא חל על העובדים בחברה הסכם קבוצי אחר.

...

על פי הפסיקה בנסיבות כאלה, בהם הנתבעים לא דרשו מהתובע תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת במועד ואף ויתרו על העלאת דרישה כאמור בהזדמנויות מאוחרות לסיום העבודה, באופן המחזק את המסקנה שבזמן אמת ויתרו על זכותם זו, ניתן ליחס לצדדים לחוזה העבודה הסכמה בהתנהגות לקיצור תקופת ההודעה המוקדמת ואין להתיר את קיזוזה בדיעבד רק עקב הגשת תביעה על ידי העובד[footnoteRef:52] [52: ע"ע (ארצי) 155/06 לביא – ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ(25.6.2009); ע"ע (ארצי) 41354-02-16‏ ‏מלכה - טרייל סוכנויות בע"מ ‏(9.1.2019).

. ] אשר לטענת הקיזוז מכוח טענות לתשלום ביתר לכאורה של שעות נוספות ופדיון חופשה שנתית מול רכיבי התביעה הנתבעים- מאחר שקביעותינו לעיל לוקחות בחשבון את הסכומים ששולמו לתובע על ידי הנתבעת 2 ברכיבים אלה לפי גרסתה, דין טענותיה בהקשר זה להידחות.

סוף דבר הנתבע 1 ישלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: דמי חגים בסך 2,189 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.2013 ועד למועד התשלום בפועל.