תחולת צו הרחבה על עובדי אחזקה

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 38025-01-16 22 ספטמבר 2019 לפני: כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי איילון התובע דז'ונרו דויטשוילי ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל יעקובי הנתבעת אדירים ביטחון ואחזקה (1993) בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד דב וייס פסק דין

לפיכך זכאי התובע לסך של 1,514 ₪ בגין רכיב זה. בעניינינו שוכנענו כי על הנתבעת חל צו ההרחבה בענף השמירה, שכן אין חולק כי מדובר בחברה המספקת שירותי שמירה ואבטחה ולאור הפסיקה הקובעת כי תחולת צו הרחבה על עובד נובעת מהקביעה המשפטית לגבי סיווג עסקו של המעסיק, דהיינו הפעילות העיקרית המבוצעת במפעלו של המעסיק (ר' דב"ע נג/ 3- 125 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ; פד"ע כז 158, 160; ע"ע 18/99 יפה אפרימי – ליליה עבד לעיל, [פורסם בנבו] (9.7.00)).

...

אולם משלא נטען מה המרחק של מקום מגוריו של התובע לעבודתו והאם זה פחות 500 מ' ממקום העבודה לא שוכנענו כי יש באמור כדי לדחות את רכיב תביעתו של התובע בגין רכיב הנסיעות.

משהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי אנו מקבלים את תחשיב התובע וקובעים כי הנתבעת תשא בתשלום הוצאות נסיעה בסכום הנתבע בסך של 3743 ₪ .

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין 10,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 30.09.12 ועד יום התשלום בפועל.

הנתבעת 2 היא חברה ממשלתית לאומית לתשתיות תחבורה האחראית על התיכנון, הפיתוח ואחזקת רשת הכבישים הבינעירונית בישראל.

סעיף 4.2 להסכם הקבוצי המיוחד מוסיף וקובע: "בכל מקרה של סתירה בין הסכם זה להסכם הקבוצי הענפי יגברו הוראות הסכם זה. נוסף לאמור לעיל הסדר זה מסדיר באופן בלעדי את תנאי עבודתם של העובדים שהסכם זה חל עליהם". חרף האמור לעיל, מתצהירו של מר נווה[footnoteRef:23] ומנספחיו עולה שהנתבעת 1 בחרה להחיל על התובע את הוראות צו ההרחבה וההסכם הקבוצי הכללי בענף השמירה משנת 2014, למצער באופן חלקי, אף לעניין ביטול משמרות.

...

על רקע האמור, בחודש אוקטובר 2015, הסתיימה העסקתו של התובע בנסיבות הנתונות במחלוקת בין הצדדים.

וכלשון דברי ההסבר: "ביום כ' בכסליו התשע"ג (4 בדצמבר 2012), נחתם בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – ההסתדרות), הסכם שעניינו שיפור תנאי ההעסקה של עובדיהם של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון במסגרת ההתקשרויות שלהם עם המדינה (להלן – ההסכם). ההסכם נחתם בהמשך למסמך העקרונות המוסכמים בין שר האוצר ליושב ראש ההסתדרות שנחתם ביום י"ט בשבט התשע"ב ) 12 בפברואר 2012. החוק המוצע מבקש להחיל, בדרך של צו שיוציא שר האוצר, את תנאי השכר שנקבעו במסגרת ההסכם, על עובדים של קבלני שירות בתחום השמירה והניקיון המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, שהם גוף מתוקצב, גוף נתמך ותאגיד בריאות, כהגדרתם בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה 1985." ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4.12.2012 המפרט את השכר ותנאי ההעסקה המינימליים של עובדי קבלני שירותים בתחום השמירה (והניקיון) קובע כי הוא חל על "עובד שמירה", כהגדרתו בהסכם זה. סעיף 1 להסכם מיום 4.12.2012 מגדיר "עובד שמירה" כדלקמן: "מי שמתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין קבלן שמירה, אשר מועסק בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי המדינה." (ההדגשות אינן במקור א.ד) הנה כי כן, מהוראות ההסכם מיום 4.12.2012 עולה כי הוא חל על עובדים "המועסקים בעבודת שמירה ולגבי אותה עבודה בלבד". לאור זאת שההסכם מיום 4.12.2012 חל על עובדים המועסקים בעבודות שמירה, ולאור זאת שתכליתו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים הינה השוואת תנאים בין עובדי קבלני שירות בתחום השמירה, במסגרת ההתקשרויות שלהן עם המדינה, לבין עובדים של קבלני שירת בתחום השמירה, המבצעים את עבודתם אצל גופים ציבוריים, אנו סבורים שחוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים חל על עובדים המועסקים בעבודת שמירה.

[27: עע (ארצי) 337-11-10 נובכוב נ' ר-צ פלסט (פורסם בנבו, 24.5.2012)] אחריותה של הנתבעת 2 לא מצאנו, בנסיבות המקרה שלפנינו, עילה להטיל אחריות על הנתבעת 2.

בנוסף, לא מצאנו כי יש תחולה לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב- 2011 בענייננו, או מקום להטיל אחריות על הנתבעת 2 מכוחו.

סיכומו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פיצוי פיטורים – 479 ₪.

עם זאת, בית הדין הארצי קבע כי ייתכנו מקרים שבהם אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויים פיטורים, וזאת כאשר ברור כי אין בכוונת המעסיק לפעול תיקון ההרעה המוחשית או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי נ' טכנובר בע"מ (10.6.2013): "... גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קבוציים או צוי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעיניין זה, בין בשל אי ידיעה על זכויותיו ובין מכל סיבה אחרת, כגון חשש לאבד את מקום עבודתו, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם היתנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. היתנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהוה 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'." בהתייחס לזכותו של עובד המועסק בתנאי עבודה נחותים במידה ניכרת להתפטר בדין מפוטר פסק בית הדין הארצי כדלקמן (ע"ע (ארצי) 60018-12-14 יורדאו אסמרא נ' שאען אחזקות בע"מ (29.9.2016): ‏ "הינה כי כן, בנסיבות מעין אלה, ובהתקיים יתר התנאים כפי שנקבעו בפסיקה, תקום לעובד זכאות לפצויי פיטורים אם התפטר עקב אותן נסיבות. שנית, אך ברור הדבר, כי ככל שהפגיעה בזכויותיו של העובד חמורה יותר, ופרושה על פני תקופה ארוכה יותר, כך תגבר ותתחזק ההנחה שבחוק כי אין לידרוש ממנו להמשיך להיות מועסק באותם התנאים. בהנחה זו, הטמונה בהוראת הדין, יש כדי להשליך על רמת ההוכחה הנדרשת מן העובד להוכחת תנאי הזכאות לפצויי פיטורים לפי הוראת הסעיף. על כן, ככל שהפגיעה בעובד חמורה יותר, ופרושה על פני תקופה ארוכה, כך מן הסתם יידרש העובד לרמת הוכחה פחותה יותר. מכאן גם החריג כפי שנקבע לתנאי השלישי לזכאות לפי הוראת סעיף 11 לחוק לפיו "אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת" (ראו לעיל בעיניין טכנובר.

אציין כי צו ההרחבה בענף הפלסטיקה אינו קובע הסדרים בתחום הפנסיוני ומדובר בהסדרים הכלל ענפיים המוחלים על כל העובדים בענף התעשייה ובכלל זה על עובדים זרים כדוגמת התובע (בר"ע (ארצי) 72846-10-18 HUSEIN ABDALLA ISSA ABAKAR נ' ג'וב פלייס בע"מ (16.9.2019) (בר"ע (ארצי) 34134-03-20 HABEEMARIAM TSAGAY נ' לחמים מאפייה ואספרסו בר בע"מ (21.5.2020).

...

בנוסף אין בידי לקבל את טענת הקיזוז ככל שזו נוגעת לאי מתן הודעה מוקדמת וזאת מן הטעם שלא שוכנעתי כי עזיבת התובע הייתה פתאומית.

לפיכך התביעה לקיזוז סכומים ששולמו לתובע ביתר בתקופת עבודתו והתביעה לקיזוז סכומים בגין אי מתן הודעה מוקדמת נדחית.

סוף דבר הנתבעות 1,2 ישלמו לתובע את הסכומים הבאים, הנקובים בערכי ברוטו: פיצויי פיטורים בסך של 9,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 8.10.2018 (מועד סיום עבודתו).

מעת שאישרו הנתבעות 1-2 שהן מספקות שירותי אחזקה, הרי שדין טענת התובע בכל הנוגע לתחולת צו ההרחבה להיתקבל.

סעיף 7(ב) לחוק האמור קובע שעובד שלא נתן הודעה מוקדמת כנדרש "ישלם למעסיקו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת", אולם סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת קובע כי הוראות סעיפים 2-7 לא יחולו על עובד "בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לידרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה". סבורים אנו כי ניכוי שיטתי של סכומי כסף ניכרים מהעובד מבלי להעביר את הכספים ליעדם מהוה נסיבה חמורה במיוחד אשר בהתקיימה אין לידרוש מעובד להמשיך בעבודתו.

...

מטעמים אלה התביעה נגד הנתבעת 5 – נדחית.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

חרף דחיית התביעה נגד הנתבעת 5 – בנסיבות הענין, ובין היתר, בשים לב לייצוג המשותף לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות לטובת הנתבעת 5.

בית הדין האיזורי קבע לפיכך כי: "משהנתבעת העסיקה יותר עובדים בעבודות אחזקה, הרי שהצו שחל על עובדיה הוא הצוו שחל על עובדי האחזקה ... במקרה שלפנינו אין מחלוקת על כך שהנתבעת העסיקה את התובע כעובד אחזקת חשמל במפעלים כאשר במסגרת עבודתו הוא ביצע עבודות כגון החלפת נורות, מפסקים וארונות חשמל. בנסיבות אלה השתכנענו כי במועדים הרלבאנטיים התובע עסק בעבודות בניה מיוחדות על פי ענף ראשי 43 לסיווג האחיד ומכאן שצו ההרחבה בענף הבניה חל על הצדדים והתובע זכאי לזכויות מכוח צו זה" [ההדגשה הוספה – ר.פ].

...

פסקה 8 (21.9.2015)), כך שאין מנוס מהתערבותנו על מנת להעמיד הלכה על מכונה.

יישום בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי, כמצוטט לעיל, כי המבקשת העסיקה יותר עובדים בעבודות תחזוקה במפעלי תעשיה מאשר בחנות, כך "שהצו שחל על עובדיה הוא הצו שחל על עובדי האחזקה", וכי "במקרה שלפנינו אין מחלוקת על כך שהנתבעת העסיקה את התובע כעובד אחזקת חשמל במפעלים כאשר במסגרת עבודתו הוא ביצע עבודות כגון החלפת נורות, מפסקים וארונות חשמל". לצורך דיוננו נניח כי אכן פעילותה הדומיננטית של המבקשת היתה פעילות התחזוקה במפעלים, בנסיבות בהן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטה הדיונית שלא לאשר את העדת רואה חשבון המבקשת על מנת להציג מסמכים שלא גולו בגילוי המסמכים, הגם שנעיר כי "בחינת הפעילות העיקרית תתבצע בין השאר 'בשים לב להרכב כוח האדם' אצל אותו המעסיק" (עניין התאחדות התעשיינים.

סוף דבר – ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל.