דיון והכרעה
מספר סוגיות עולות מן המחלוקות בין הצדדים עליהן עלינו ליתן דעתנו, ובכלל זה עלינו לשאול את עצמנו האם התובע עבד תקופה רצופה אחת אצל הנתבעת או שמא כטענתה, עסקינן בשתי תקופות שחל ביניהן נתק? עוד עלינו לברר האם חלות על הנתבעת הוראות צו ההרחבה בענף הבנין בהתאם לעיקר עיסוקה ומהי השלכת קביעה זו על הזכויות הסוציאליות הנתבעות ככל שהוכחה זכאות התובע לקבלתן.
משכך, אנו קובעות, כי התובע לא הוכיח שעיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בעבודות אינסטלאציה ומקבלות אנו את עמדת הנתבעת בענין זה.
מכאן, שאת כלל זכויות התובע אין לחשב בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניה ובכלל זה לא זכאי התובע לחלף הפקדות לקרן הישתלמות.
...
סך הכל שולמה לתובע תמורת 8.85 ימי הבראה והיא נותרה חייבת לו 0.65 ימי הבראה שערכם 246 ש"ח.
לסיכום
על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,642 ש"ח מהם 246 ש"ח בגין הפרשי דמי הבראה, 250 ש"ח בגין דמי חופשה ו-3,146 ש"ח בגין הפרשי תגמולים ופיצויים.
על כן, נדחית טענת קיזוז זו.
התובע, שהגיש תביעה על סך של 54,200 ש"ח זכה בכ 7% מתביעתו.
בתביעתו עשה שימוש שאינו ראוי, לגישתנו, בהיפוך נטל הראיה הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 על מנת לחייב את הנתבעת בתשלום גמול שעות נוספות בגובה 60 שעות לחודש, סכום ש"צמח" פלאים בתצהירו והועמד על סכום הגבוה פי 1.5 לערך מסכום התביעה ברכיב זה, ואף זאת ללא שהוגשה על ידו בקשה לתיקון כתב התביעה ו/או הסבר אחר ואף שדו"חות הנוכחות שניהלה הנתבעת נמסרו לתובע במסגרת תצהיר גילוי המסמכים ועיון בהם היה בו כדי לאיין את תביעתו ברכיב זה.
בנסיבות אלה מצאנו לחייב את תובע לשלם לנתבעת הוצאות תביעה זו סך של 8,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.