עוד נטען כי לנתבעת אין רישיון קבלן רשום ברשם הקבלנים של ענף הבניה (סעיף 5 לתצהיר), הנתבעת אינה עוסקת בבנייה ולא בעבודות אינסטלאציה, הנתבעת בעלת מיפעל לייצור תעלות פח למיזוג אויר, תעלות איוורור, אמבטיות למזגנים וייצור מחברים ומתקנים שונים וגם מתקינה אותם באתרים (סעיף 14 לתצהיר), וכי עיקר מהות העבודה היא ייצור והרכבה במקומות שונים, לדוגמה בבורסה לניירות ערך, חניון כל בו שלום, קניונים, בתי קולנוע או רשתות סופר קיימות (סעיף 8 לתצהיר).
לטענת הנתבעת, צו ההרחבה בענף הבנייה לא חל על התובע ועל פי תלושי השכר, דמי החופשה שולמו לתובע כדין.
...
לסיכום האמור עד כה - לצורך ההכרעה בשאלת תחולת צו ההרחבה החל על הצדדים יש לבחון מה היה עיקר עיסוקה של הנתבעת, אם מדובר בהתקנה של מערכות למיזוג אוויר ואז יחולו הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, או ייצור של תעלות פח, המשויך כאמור לתעשיית המתכת.
כפי שנפרט להלן, למרות הקביעה בהליך הקודם (בנושא תחולת צו ההרחבה בענף החשמל, מתכת ואלקטרוניקה), הרי שעל יסוד הראיות שהוצגו בהליך זה, שוכנענו כי יש לקבוע כי על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניה.
פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה - דין התביעה לפיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה להידחות, מאחר שהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 2007.
אשר על כן נדחית התביעה לפיצויים בשל פגמים בתלושי השכר, על יסוד הוראות חוק הגנת השכר.
סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פדיון חופשה בסך 1,549 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל;
פדיון הבראה בסך 4,776 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל;
דמי גמולים לקרן השתלמות (חלק המעסיק) בסך 16,293 ש"ח בצירוף הפרשי הצמד וריבית כחוק, מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל.