תחולת צו ההרחבה בענף הבנייה על עובד אינסטלציה

התובע עבד אצל הנתבעת במשך למעלה משבע שנים, מיום 6.5.2007 ועד ליום 17.9.2014, כעובד בתחום האינסטלציה.

על כן יש לקבל את טענת התובע, לפיה צו ההרחבה בענף הבנייה חל על הצדדים.

עוד עולה מעדותו של התובע, כי במועד בו הודיע על הנסיבות האישיות המחייבות אותו לעזוב, כבר הקים עסק מתחרה וגם פנה לעובד אחר של הנתבעת על מנת שיצטרף אליו כשותף בעסק.

...

לאור האמור לעיל, דין התביעה לפיצוי בגין זמן נסיעה להידחות, כיוון שלא הוכחה.

המסקנה העולה מהעדויות שנשמעו ומהראיות היא שונה, ולפיה לא היה קשר בין ההתפטרות ובין מצבה הרפואי של אשת התובע.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשחרר לזכות התובע את כספי הפיצויים שהפקידה לזכותו בקופות הגמל.

הנתבע בחקירתו הנגדית אמנם חזר על טענתו כי התובע היה קבלן עצמאי לבקשתו בפרויקט ביפו, אולם הודה כי הפרויקט ביפו היה פרויקט שלו (ר' עמ' 16 שורות 4-5), הוסיף כי הוא זה שנתן לתובע הנחיות והוראות "אני אמרתי לו תעשה לאט-לאט את האינסטלציה יפה עם כל השיפורים" (ר' עמ' 18 שורות 24-27).

לפיכך לא שוכנענו כי יש להחיל את צו ההרחבה בענף הבנייה על התובע.

...

באשר לטענת התובע כי זכאי הוא להחזר של 4,000 ₪ עבור קניית חומרי בנייה, אף דינה להידחות.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: סך של 602 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה ועד יום התשלום בפועל.

נוכח העובדה כי העמיד התובע את סכום תביעתו על סך של כ-84,000 ₪ ולאור העובדה כי מרבית תביעתו נדחתה, ישלם התובע לנתבע סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחה וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

חלות צוי ההרחבה בענף הבניה על יחסי הצדדים על פי כתב התביעה, התובע טען כי הוא "עובד שיפוצים" והנתבעת הנה "חברה העוסקת בשיפוצים". על פי כתב ההגנה, כאמור, הנתבעת עוסקת "בהכנת דירות למסירה ובמתן שירות לקוחות, כמו גם במתן שירותי אחזקה ותפעול לרשתות קמעונאות" (סעיף 5).

סרפר הוסיף, כי העבודות שמבצעת החברה אינן עבודות קונסטרוקציה או אינסטלאציה "אלא רק תיקונים מקומיים בלבד במסגרת שירות ללקוחותיה השונים", הכוללים "תקוני צבע, תיקון סדקים והחלפת אריחים", וכן עבודות "צבע ושפכטל" (סעיף 7 לתצהירו).

...

לנוכח האמור לעיל, אף תביעה זו נדחית.

לפיכך, אנו דוחים את התביעה לפיצוי עונשי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות מעסיק לקרן השתלמות בסך 4,372 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה (1.5.2017) ועד התשלום בפועל.

עוד נטען כי לנתבעת אין רישיון קבלן רשום ברשם הקבלנים של ענף הבניה (סעיף 5 לתצהיר), הנתבעת אינה עוסקת בבנייה ולא בעבודות אינסטלאציה, הנתבעת בעלת מיפעל לייצור תעלות פח למיזוג אויר, תעלות איוורור, אמבטיות למזגנים וייצור מחברים ומתקנים שונים וגם מתקינה אותם באתרים (סעיף 14 לתצהיר), וכי עיקר מהות העבודה היא ייצור והרכבה במקומות שונים, לדוגמה בבורסה לניירות ערך, חניון כל בו שלום, קניונים, בתי קולנוע או רשתות סופר קיימות (סעיף 8 לתצהיר).

לטענת הנתבעת, צו ההרחבה בענף הבנייה לא חל על התובע ועל פי תלושי השכר, דמי החופשה שולמו לתובע כדין.

...

לסיכום האמור עד כה - לצורך ההכרעה בשאלת תחולת צו ההרחבה החל על הצדדים יש לבחון מה היה עיקר עיסוקה של הנתבעת, אם מדובר בהתקנה של מערכות למיזוג אוויר ואז יחולו הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה, או ייצור של תעלות פח, המשויך כאמור לתעשיית המתכת.

כפי שנפרט להלן, למרות הקביעה בהליך הקודם (בנושא תחולת צו ההרחבה בענף החשמל, מתכת ואלקטרוניקה), הרי שעל יסוד הראיות שהוצגו בהליך זה, שוכנענו כי יש לקבוע כי על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניה.

פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה - דין התביעה לפיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה להידחות, מאחר שהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 2007.

אשר על כן נדחית התביעה לפיצויים בשל פגמים בתלושי השכר, על יסוד הוראות חוק הגנת השכר.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון חופשה בסך 1,549 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 4,776 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לקרן השתלמות (חלק המעסיק) בסך 16,293 ש"ח בצירוף הפרשי הצמד וריבית כחוק, מיום 1.7.18 ועד התשלום בפועל.

במבוא לצוו ההרחבה נקבע שהוא חל על "כל מעסיק בתחומי הבינוי ו/או תשתיות ו/או עבודות ציבוריות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או צמ"ה לרבות כמנוי בענפים ראשיים 43-41, על פי ענפי המשנה שלהם, לספר הסווג האחיד לשנת 2011, אשר פירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה". וכי עובד לעניין הצוו הוא "כל עובד ומנהל עבודה באתר בנייה (כהגדרת המונח בצו זה) המועסק בתפקיד שאינו משרדי". המונח "אתר בנייה" מוגדר כ"מקום אשר מתבצעת בו עבודת בינוי ו/או תשתיות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או עבודה מסוג אחר כמפורט בהגדרת מעסיק לעיל".

עוד העיד, בהרחבה, כי התובע עסק בעבודות מגוונות ובהן ניקיון, פריקה של מכולות, נגרות, חשמל, אינסטלאציה, תקוני צבע, תליית גופי תאורה, עבודות גבס (עמ' 7, שורות 13-1), וחיזוק או בניית דקים (עמ' 8, שורה 13).

כללם של דברים, שוכנענו שהנתבעת אינה עונה להגדרת מעסיק או מעסיק בתחום השיפוצים שבצו ההרחבה בענף הבניין ודי בכך כדי לקבוע שצו ההרחבה אינו חל על התובע.

...

על כן אנו מחייבים את הנתבעת בפיצוי בגובה 1,500 ₪.

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים מטה: [א] הפרש פדיון דמי חופשה בסך 418 ₪ (מעוגל) ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (מטעמי נוחות) מיום 1.8.2021 ועד למועד התשלום המלא בפועל.