תחולת סעיף 12 לחוק החוזים על שני הצדדים בניהול משא ומתן

(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים.

לעניין זה ראו פסק הדין בע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין, פסקה 19 (12.4.2011): "גילוי מובהק של תום לב בניהול משא ומתן הוא פעמים רבות גילוי אקטיבי של עובדות כאשר 'על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני' (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 149-150 (2005) (להלן: שלו). ראו גם נילי כהן 'דפוסי החוזים ותום לב במשא ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק' הפרקליט ל"ז 13 (תשמ"ז); עלי בוקשפן המהפכה החברתית במשפט העיסקי 257 (2007)). בע"א 794/86 החברה המרכזית לשכון ולבניין בע"מ נ' פינק, פ"ד מד(1) 226, 232 (1990) נקבע כי 'העידר גילוי המתחייב בין צדדים למשא ומתן, בעיקר כשצד אחד נסמך על דברי רעהו ופועל על פיו ­הנו מקרה קלסי הנופל בגדר סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי)'. עמד על כך בית משפט זה בד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696-697 (1983) (להלן: דיון נוסף פנידר):

לעניין מבחן הצדק כותבים גבריאלה שלו ואפי צמח בספרם, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019): "'צדק' בהקשר זה אין משמעו אלא צדק יחסי, בין הצדדים לחוזה לבין עצמם, בנסיבות המיוחדות של העניין הנידון. מטרת שקולי הצדק שעל בית המשפט לשקול בבקשה לביטול חוזה על פי סעיף 14(ב) היא איזון האינטרסים של הצדדים .... כדי להביא את בית המשפט לידי ביטול החוזה בגין טעות שאינה ידועה לצד השני, על הטועה לשכנע את בית המשפט כי שיקלול מצב הצדדים ואיזון עמדותיהם ונסיבותיהם מצדיק ביטול. לשון אחר: עליו להראות כי העוול שייגרם לו אם יישאר קשור בחוזה שבו היתקשר עקב טעות גדול מן העוול שייגרם לצד השני על-ידי עצם הביטול. .... היתנהגותם של הצדדים, מידת רשלנותו של הצד הטועה ומידת ההסתמכות של צד האחר והפגיעה בו, אף הם בגדר שקולי צדק." (שם, עמ' 356-357 והדוגמאות המובאות בעמ' 356-358).

...

לאחר ששקללתי את כלל השיקולים, אני קובעת כי מסכום ההשבה ינוכה סכום של 21,000 ₪ (1,000 ₪ לחודש).

מורם מהאמור עד כה כי אני מורה על ביטול הסכם המכר שנכרת בין הצדדים ביחס לרכב.

אני מורה לתובע להעביר את הבעלות ברכב לנתבע ומורה לנתבע לשלם לתובע סך של 50,500 ₪.

סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים (כללי)"), מתייחס לתום הלב של הצדדים במסגרת המו"מ: "...תום לב במשא ומתן

(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים.

בע"א 7298/00 בסט נ' חממי, נפסק כלהלן: "...חובת גילוי כללית מופיעה בדברי חקיקה רבים והיא נובעת בעקרו של דבר מהצורך להגן על הצד המצוי ב'עמדת נחיתות אינפורמאטיבית' ... חובת הגילוי היא אחת מגילוייו המובהקים של עיקרון תום הלב, וככזו היא מבטאת נורמות של היתנהגות מוסרית בשלב המשא ומתן הטרום חוזי ... גילוי מובהק של תום לב בניהול משא ומתן הוא פעמים רבות גילוי אקטיבי של עובדות כאשר "על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני" (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 149-150 (2005) .

על פי סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "החוק"), ניתנת לצד הנפגע הברירה לתבוע את הפצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים בלתי מוגבלים על נזק שעליו להוכיחו: "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה." מקום בו נתבעים יחדיו פיצוי מוסכם ופצוי לא מוסכם, רואים בכך בדרך כלל משום תביעות חלופיות.

...

בכל הנוגע להחתמת התובעים על בקשה לרישום הערת אזהרה, נספח ד' לכתב התביעה, אכן בטופס מופיע כי פרטי המטפל הם עו"ד גוטר ואין מחלוקת כי עו"ד גוטר אכן אימת את חתימות התובעים על הבקשה, אולם לאחר ששמעתי את הסברי עו"ד גוטר בדיון בפניי לפיו הוא פעל על מנת להגן על התובעים ומתוך אחריות כלפיהם (ראה עמ' 35 שורה 29 ואילך) הגעתי למסקנה כי אין בהחתמת התובעים, לבקשה לרישום הערת אזהרה, כדי ללמד כי עו"ד גוטר ייצג אותם בעסקת המכר.

הצגת המצב כאילו הוסכם שעו"ד גוטר ייצג את התובעים ללא כל תשלום, הינה מיתממת וחסרת תום לב. נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב כי עדותו של עו"ד גוטר הייתה הגיונית, מהימנה, קוהרנטית ותואמת את כל המסמכים שהובאו בפניי, אני קובעת כי עו"ד גוטר לא ייצג כלל וכלל את התובעים בעסקת המכר וכי התובעים החליטו על דעתם, שלא להיות מיוצגים ע"י עו"ד מטעמם, ובשל כך דין כל התביעה כנגד עו"ד גוטר להידחות.

סיכום: נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1-4 ביחד ולחוד לשלם לתובעים ביחד ולחוד, סך כולל של 148,192 ₪ ( עלויות ההסדרה ) כשהם נושאים ריבית והצמדה מיום 2/3/22 ( מועד הגשת הבקשה להוספת ראיות) ועד התשלום בפועל ואילו סך של 10,000 ₪ ( פיצוי בגין עוגמת נפש) ישולמו ע"י הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים בתוך 30 יום מהיום ואם לא, הסכום יישא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בשיטה הפאושלית על הקבלן לבדוק את אופי העבודה, תנאי השטח ואת הכמויות הרשומות בכתב הכמויות שבהסכם לפני הגשת הצעתו למזמין וחתימתו על החוזה, כיוון שבמהלך הבצוע הוא לא יהיה זכאי לתוספת תשלום, אם הכמויות בפועל גדולות מכתב הכמויות, אלא באישורו של מפקח הבניה.

ואם עסקינן בתום לב, הרי שבדיעבד מסתבר שהתובעת הייתה מתקשה לבצע את הפרויקט במעלה אדומים, והעובדה שלא גילתה כל היתעניינות בפרויקט זה, בעת שישבו לבצע היתחשבנות סופית, כמו גם האופן שבו הסתיימה ישיבה זו, מלמדת על כך ששני הצדדים לא ראו אופק היתקשרות נוסף ביניהם, ומכאן שהעלאת טענות אלו נולדו עם הכנת כתב התביעה, חמש שנים לאחר הווצרות עילת התביעה.

פצויי הסתמכות ניתן לידרוש כאשר קיים חוזה מחייב בין הצדדים, משבוטל המיכרז ולא נחתם כלל חוזה, לא ניתן לומר שהתובעת הסתמכה על רווחיה הצפויים בפרויקט זה או שהיא זכאית להסתמך עליהם, ולגבי פצויי קיום לפי סעיף 12 לחוק החוזים, בגין הפרת תום הלב במו"מ, הרי שצריך נסיבות מיוחדות שיאפשרו זאת, ואלו אינן קיימות (ראו ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ (2002)).

לכל היותר ניתן אולי לטעון כי הופרה ההבטחה לנהל משא ומתן, אולם מההודעה מיום 14.11.2012 לא עולה התחייבות ובכל מקרה דוקטרינה כזו כבר אינה מוחלת במשפט הישראלי (ראו דברי כב' השופט גרוסקופף בת"א (מחוזי מרכז) 44615-07-11 זיפ שיווק אופנה בע"מ נ' אייץ' אנד או אופנה בע"מ (08.04.2014)).

...

אשר על כן אני קובעת כי המכרז בוטל כדין על ידי הנתבעת ולכן לא קיים חוזה מחייב בין הצדדים, הנתבעת לא התנהלה בחוסר תום לב כי אם בהתאם להחלטות עסקיות שנאלצה לקבל, בלא קשר לתובעת.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את כל רכיבי התביעה הנוגעים למכרז במעלה אדומים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 36,400 ₪ בצרוף מע"מ ובסה"כ 42,588 ₪.

לעמדתה, הסדר הפשרה בהליך הקודם עשוי מקשה אחת שאינה ניתנת לביטול חלקי, הואיל ובמסגרתו ויתרו חברי הקבוצות בבקשת האישור הקודמת על שתי עילות תביעה – עילה בגין העדר הודעה מוקדמת לפי תקנה 53ב(א) לתקנות לניהול קופות גמל ועילה חוזית בגין העלאת שיעור דמי הניהול – ויתור שכנגדו התקבלה תמורה אחת.

בהתאם, אין זה מובן מאליו שכאשר באמתחתו של צד לחוזה עובדות העשויות להשפיע על החלטת הצד השני אם להיתקשר בחוזה, אזי תוטל על הראשון חובה לגלותן שכן "דיני החוזים אינם קובעים חובת גילוי כללית ואינם מטילים על צד למשא ומתן נטל אלטרואיסטי גורף לגלות לצד שכנגד כל נתון אף אם בכך הוא פועל כנגד האינטרסים שלו עצמו" (עניין סוויסה, פסקה 10).

סעיף 12(א) לחוק החוזים מטיל על הצדדים במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חובה מפורשת לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ואין צורך להוסיף.

בתוך כך יצוין כי בשל היריבות הדיונית הייחודית להליך הייצוגי, טיב היחסים בין הצדדים המתקשרים בהסדר פשרה ייצוגי מאופיין בריחוק רב לעומת צדדים הבאים במשא ומתן בהסכם פשרה בהליך "רגיל". בשונה מהליך משפטי "רגיל", בהליך הייצוגי העובדה שהצדדים הגיעו להסכמות אינה בהכרח מסיימת את ניהול ההליך, שהרי הסדר הפשרה כפוף לאישור בית המשפט הבוחן את ההסדר בהתאם לנסיבות החלות במועד אישורו, ואינו "נעצר" בנסיבות ששררו במועד הגשתו (ראו והשווּ: עניין ממן, פסקה 19; רע"א 2296/19 Tecumseh Products Company נ' זילברברג, פסקה 21 (18.8.2021)).

...

סוף דבר על יסוד מכלול הנימוקים שפורטו, נמצאנו למדים כי ניתן להגיש בקשה לביטול הסדר פשרה בהליך ייצוגי, וכי בקשה כזו מקומה להידון בגדרי ההליך הייצוגי המקורי ולא במסגרת בקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית.

יצוין כי השופטת ברון בחנה בחוות דעתה, מעבר לדרוש בשל המסקנה אליה הגיעה בעניין נטילת הסיכון על ידי המשיב – כאמור בפסקה 52 לחוות דעתה – את שאלת התקיימותה של הטעיה בנסיבות המקרה.

(בדימוס) המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל: אני מצטרף לעמדת חברתי השופטת ע' ברון, לפיה דין הערעור להתקבל.

ס"ק 12(ב) לחוק החוזים – כללי, מעגן את הסעד לו זכאי הצד שניפגע מהפרת חובת תום לב בניהול מו''מ לקראת כריתת החוזה, ולפיו: "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים". בפסק דין שניתן לאחרונה ב- ע"א 2274/21 מור נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ ואח' (פורסם בנבו), נדונה תכלית הפיצויים מכוח סעיף 12(ב) לחוק החוזים – כללי, ונפסק כדלקמן: "מלשונו של סעיף 12(ב) עולה שהנפגע מחוסר תום-לב במשא ומתן זכאי לפצוי אשר יעמידוֹ במקום בו היה עומד אילמלא המשא ומתן או אילמלא נכרת החוזה ..... הכלל שנקבע בפסיקתנו הוא שפיצויים הנפסקים מכוחו של סעיף 12(ב) יעמידו את הנפגע מחוסר תום-הלב של הצד שכנגד במקום בו הוא היה עומד אילמלא ארע חוסר תום-הלב. במילים אחרות: אינטרס ההסתמכות המוגן בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו אינטרס ההסתמכות על החוזה, כי אם אינטרס ההסתמכות על תום-הלב של הצד שכנגד – הסתמכות על תום-לבו של הצד עמו נוהל משא ומתן לקראת כריתתו של החוזה ...

...

לסיכום, אני מקבל את התביעה העיקרית ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 69,604 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית בזאת.

הנתבעת תשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 14,040 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה מיום תשלומה ועל שכר טרחת עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.