מן המתואר לעיל עולה כי בנגוד לגירסה הראשונית של התובעת, כאילו הנתבע סרב לאפשר לה להיעדר מהעבודה עקב טפולי הפוריות (ובכך לממש את זכותה של התובעת לפי סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים), בפועל התובעת יצאה לטיפולי הפוריות, בתיאום עם הנתבע וכמתחייב מאופי מקום העבודה, בו רק שתי מוכרות וכן הנתבע ואישתו.
ב. בנושא התביעה לפיצויים לפי חוק השויון, יש להוסיף שעל פי הראיות שנשמעו, החוק אינו חל על עסקו של הנתבע, מאחר שהנתבע העסיק פחות מששה עובדים.
לעניין זה ר' הוראת סעיף 21(ג) לחוק, בה נקבע:
"הוראות חוק זה, למעט סעיף 7 לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לענין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, ימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל אותו אדם".
התביעה לתמורת הודעה מוקדמת נדחית, מאחר שעל פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, הזכות לתשלום לעובד בגין תמורת הודעה מוקדמת קיימת רק במקרה של פיטורים.
...
רכיב התביעה היחיד שבו יש לקבל את התביעה הוא בנושא הודעה בכתב על תנאי עבודה, לפי חוק הודעה לעובד.
סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, בסך 5,000 ₪.
לסיכום הדברים - בקיזוז הסכום שנפסק לזכות התובעת, התובעת תשלם לנתבע את הוצאותיו בסך 15,000 ש"ח שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.