הכנ"ר הצטרף גם הוא לעמדת מל"ל. נטען כי מבלי להקל ראש במצבו הרפואי של החייב, הוא אינו עומד בקריטריונים המחמירים שנקבעו בפסיקה להחלת ההפטר גם על חוב המזונות (ר' רע"א 7940/13 יוסף קצקה נ' הכונס הרישמי ואח' (29.1.14)).
עוד, חוב מזונות שנוצר לאחר מועד צו הכנוס איננו חלק מהליך הפש"ר ועל כן אין משמעות לצוו ההפטר אשר ניתן לחייב בגין חוב זה. (ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. (12.10.2015)).
...
בהקשר זה נקבע בע"א 7092/13 (לעיל): "אסור ליצור מצב דברים שבו חייבים יעדיפו להימנע מתשלום חוב מזונות פסוק במשך שנים ארוכות (חרף יכולתם לעמוד בתשלום הסכום, אשר נקבע על ידי ערכאה שיפוטית מבררת), ובתוך כל יגדילו ויאדירו אותו, והכל במטרה לזכות, בסופו של דבר, בהפטר- מטעמים הנעוצים בהתנהלותם."
לחייב כאמור אין הסבר לנסיבות יצירת חוב המזונות, עובר להחמרה במצבו הבריאותי והדרדרות הנטענת במצבו הכספי.
בנסיבות אלו, לאור המקובץ ובראי ההלכה, לאחר ששקלתי טיעוני החייב, ובהמלצת המל"ל, הנאמן והכנ"ר, בנסיבות המקרה, מצבו הבריאותי והאישי הקשה של החייב, שוכנעתי כי יש מקום לתת הפטר חלקי לחייב על מנת למנוע הפגיעה בזכותו לקיום בכבוד וכן בראי התכליות המרכזיות של הליך פשיטת הרגל – מתן אפשרות לפתוח דף חדש בחייו.
לפיכך, באיזון האינטרסים וההלכה, כפי שפורטה לעיל, אני קובעת כי יינתן לחייב הפטר מהחוב שנצבר במל"ל בשיעור של 75% מהחוב למל"ל.
טענות החייב בדבר קשייו הכלכליים והעדר היכולת להחזיר את חובותיו ידונו על ידי רשם ההוצל"פ. (ראו רע"א 3898/12 לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי (30.8.2012)).
