תחולת הסכם קיבוצי על עובדי קבלן כוח אדם, לאחר תיקון

על פי התצהיר, כאשר הסתיים פרויקט ההסמכה לתקן "ועקב הצלחתי בקבלת האישור הרישמי...", נתבקש התובע על ידי מינהלי הנתבעת "להמשיך לעבוד בחברה" בתעוד טכני של המכונה וכן לתכנן תוספות ושינויים אשר נדרשו על ידי לקוחות שונים.

מר שימחון נישאל על ידי ב"כ התובע בחקירתו, "האם נכון יהיה לומר שמערכת החשמל שבה עסק התובע, היא חלק משמעותי ומהותי באותה מכונה?" ועל כך השיב העד: "לא. המהות של המכונה היא אופטיקה ואלגוריתמיקה. נושא של כבלים בתוך המכונה, אנחנו עד היום מוציאים את זה לקבלנות משנה, חברה בשם ק.א.א בנשר, שנותנת לנו את השירותים שנתן לנו בתקופתו הנתבע 2" (עמ' 20 ש' 20-26).

לטענת התובע בסיכומיו, עובר לתחילת עבודתו הוא היה שרוי בחובות כבדים לאחר שהפסיד כסף רב בחברה שבבעלותו וכן במצב משפחתי קשה ועל כן הוא הסכים לכל הצעת עבודה שניתנה לו (סעיף 1 לסיכומים).

בהקשר זה יוער כי התובע אינו מסביר מדוע ההסכמים אשר צירף לתצהירו המשלים רלוואנטיים לענייננו, מעבר לכך שמדובר בחברות כח אדם.

לא הוכח כי ההסכמים הקבוציים, ככל שהם חלים על הנתבעת, רלוואנטיים למערכת היחסים בין הצדדים או כי התובע קופח בעיניין זה. התובע גם לא הוכיח את טענתו המשפטית כי היה זכאי לתשלומי פנסיה על בסיס "השכר הקובע" הנטען על ידו בכתב התביעה או בהתאם לחלופות שפירט בתצהיר עדותו הראשית ואת התשתית העובדתית שבבסיס תחשיבו לסכום התביעה.

...

ככל שלטענת המבקש יש מקור שבדין – חוק, נוהג, הסכמה או כל מקור אחר – לכך שמלוא התשלום של החברה ליוסף הוא השכר הקובע להפרשות לפנסיה, עליו להניח בכתב התביעה תשתית עובדתית ומשפטית לטענה זו. עיון בכתב התביעה מעלה כי מעבר לטענה לא מנומקת כי התשלום שהעבירה החברה ליוסף מהווה השכר הקובע לצורך הפרשות לקרן הפנסיה, לא הובאה כל הנמקה עובדתית או משפטית לטענה זו. נוכח האמור, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי לא קיימת זיקה בין עילת התביעה כפי שהיא מנוסחת בכתב התביעה לבין המסמכים המבוקשים, ולכן אין מקום להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים.

התביעה כנגד הנתבעים, אם כן – נדחית.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, לרבות סכום התביעה – 350,000 ₪, ישלם התובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעת - בסכום כולל של 10,000 ₪ ולנתבע - סכום כולל של 5,000 ₪.

אף שהתובע לא הפנה בטיעוניו להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 ראוי לציין, כי עסקינן בתקופת העסקה אשר קודמת לתיקון מס' 1 לחוק, אשר בו נקבע לראשונה בסעיף 13 כי "תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קבוצי - הוראות ההסכם הקבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולוותק בעבודה אצל המעסיק בפועל" (תיקון מס' 1, תוקן בס"ח תש"ס מס' 1748 מיום 28.7.2000 עמ' 247).

במקרה הנידון, הועסק התובע פחות מ-3 שנים על ידי הנתבעת, זאת מבלי שאנו נדרשים להמשיך ולבחון את שאלת זכאותו של התובע לפנסיה תקציבית עבור תקופת העסקתו באמצעות חברת כוח אדם, גם לאחר התיקון האמור לחוק, שאלה שאין אנו נדרשים לה בשלב הנוכחי.

...

אף לגופה - דין הבקשה להידחות, שכן עיריית בני ברק ממאנת להכיר בתקופת העסקתו של התובע באמצעות הנתבעת כנושאת זכויות לפנסיה תקציבית, פנסיה צוברת, או אף לפיצויי פיטורים.

הכרעה לא מצאנו פגם באופן העלאת הבקשה.

לפיכך, טענותיו של התובע כנגד אופן העלאת הבקשה נדחות בזאת.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, מכוח תקנה 44(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, אנו מורים על מחיקה על הסף של התביעה לפיצוי חלף פנסיה תקציבית מהנתבעת.

מכוח תקנה 45(א)(3) לאותן תקנות, אנו מורים על דחייה על הסף של התביעה כנגד הנתבעת לפיצויי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים.

סעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם קובע: "13. (א) תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קבוצי - הוראות ההסכם הקבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולוותק בעבודה אצל המעסיק בפועל.

סיכומו של דבר, התובע, אשר הועסק באתר בניה שעל עובדיו חלות ההוראות הקיבוציות בענף הבניין, זכאי לתנאי העבודה על פי צו ההרחבה בענף הבניין הן מכח סעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, והן מכח סעיף 12 (ג) לחוק בחלוף תשעה חודשי העסקה.

בתצהיר, צמצם התובע את טענותיו לגבי סיבת ההתפטרות וטען שהתפטר אך ורק כתוצאה מכך שהוותק שלו בתלושי השכר השתנה במעבר בין החברות: "הודעתי לנתבעות שאני לא מוכן להמשיך לעבוד אם לא יתקנו את הותק שלי וזאת עוד בחודש פברואר 2015 ורק לאחר שפניתי מספר פעמים למר אבי ולמר ז'אן מהנתבעת 1 ו/או 2 ולאחר שנאמר לי שאין כל אפשרות לתקן וראיתי שאין כל שינוי גם לא בתלוש חודש מרץ 2015 לא היתה לי כל ברירה אלא לסיים את העבודה ביום 26.3.2015." וכך העיד בפנינו - "אני לא קורא עברית אבל התחלתי לעבוד ב – 2012. כל הזמן היה כתוב בתלוש את התאריך שהתחלתי לעבוד בו ואח"כ תחילת העבודה שלי הם כתבו כ -2015. שאלתי אותם כמה פעמים שהם צריכים לשנות את זה. הם אמרו לי תחכה. זה לא תוקן ולא שונה ואז הם אמרו לי שהם לא יכולים לתקן את זה ואני לא יכולתי להישאר בעבודה". וכן העיד – "כשאמרתי להם בסוף שישנו לי את זה, חיכיתי חודש שישנו ולא שינו. בגלל זה עזבתי". הנתבעות טענו כי מהלך העברתו של התובע להיות מועסק על ידי הנתבעת 2, הוסבר לו בפירוט בשפתו ונאמר לו כי כל הזכויות שצבר במהלך תקופת עבודתו בנתבעת 1 יישמרו לו במלואן.

...

מאחר וטענות התובע באשר לאופן חישוב שכרו נדחו כאמור לעיל, נדחית התביעה ברכיב זה. קיזוז הודעה מוקדמת הנתבעות טענו כי לאור התפטרותו לאלתר של התובע, יש לחייבו בתשלום הודעה מוקדמת לנתבעת ולקזז סכום זה מכל סכום שיפסק.

לפיכך, הטענה נדחית.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הצדדים חלוקים בשאלה - האם ההסכם הקבוצי עודנו חל על התובעת מעת שעברה לתפקיד המוגדר כ"עובד הנהלה" או שמא אין הוראות הצוו חלות עליה עוד.

בכתב התביעה המתוקן העמידה התובעת וכימתה את רכיבי תביעתה כדלקמן: פיצוי בגין אי קיום שימוע בסך של 25,500; פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב, שיקולים זרים ועגמת נפש בסך של 8,500 ₪; פיצוי בגין הפרת חוזה (אובדן שכר עתידי של 6 משכורות) בסך של 50,000 ₪; פיצוי עונשי על נזק לא ממוני בסך של 17,000 ₪; פצויי פיטורים בסך של 20,090 ₪; אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 8,500 ₪; פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים ואבדן דמי אבטלה בסך של 25,500 ₪; החזר ניכוי דמי קופה קטנה שנעשה שלא כדין בסך של 1,000 ₪; הפרשות לפנסיה בסך 14,464 ₪; הפרשות לקרן הישתלמות בסך של 18,080 ₪; השבת שכר שנוכה שלא כדין בסך של 5,282 ₪.

לא רק שקיבלנו תלונות, הייתי בשימוע אצל סמנכ"ל רשות שדות התעופה מר אורנשטיין עם כל הקב"טים הארציים של רשות שדות התעופה כולל מר מוסקוביץ מנהל שדה תעופה אילת, שם עברתי שיחה מאוד קשה עם מנכ"ל עמישב מר סיסו והוא אמר חד משמעית שאם אנו לא משפרים את השרות כולל גיוס כוח אדם, הם יתנו לנו קנסות ותישקל המשך העסקתנו.

הוראות סעיף 10 להסכם הקבוצי בענף השמירה משנת 2014 שהוא הרלוואנטי לתקופת עבודתה של התובעת קובע כי: "מעסיק יהיה מחויב להפריש עבור עובד תשלומים חודשיים לקרן הישתלמות, לאחר השלמת 2 חודשי עבודה (קלאנדריים) אצל המעסיק רטרואקטיבית בתוקף ממועד תחילת עבודתו. סעיף זה ייכנס לתוקף ביום 1.10.2014 או במועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה או תחילת עבודתו של העובד (לפי המאוחר).

...

לפיכך, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

בנסיבות אלה, נדחית תביעת התובעת לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, דין כל תביעות התובעת להידחות למעט השבת ניכוי שכר חודש 12/15 בסך של 5,282.13 ₪ (ברוטו).

זאת, לאור הוראת סעיף 13(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, הקובעת כי על אף הוראת סעיף 13(א) לאותו חוק, המחילה על עובדי קבלן כוח אדם את כל תנאי העבודה, לרבות הסכם קבוצי, החלים במקום שבו הוא מועסק, הרי שההוראה לא תחול במקרה שבו תנאי העבודה אצל אותו קבלן כוח אדם מוסדרים בהסכם קבוצי כללי.

בפסיקה זו הבהיר בית-הדין הארצי בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי: "כיום אין כל ספק בדבר חלות צו ההרחבה בבניין על מקרים כגון המקרה שלפנינו". למעלה מהנדרש, נציין כי במספר רב של פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין האיזוריים לאחר פסק דין Desta שלעיל, נדחו טענות של חברות כוח אדם שטענו לתחולת החריג רק מכוח צו ההרחבה, בלא שהן עצמן היו צד להסכם קבוצי (ראו רק לדוגמא: סע"ש 36797-04-14 Kineslas נ' א. דורי (23.11.16, כב' סגנית הנשיאה (כתוארה אז) הדס יהלום (23.11.16); סע"ש 46834-10-14 Medhaniנ' טוטאל פיתרונות כ"א (8.12.16) ; סע"ש 46097-02-16 Gebrezgai נ' טוטאל פיתרונות כ"א (14.3.18, כב' השופטת (כתוארה אז) חנה טרכטינגוט); ס"ע 16635-09-16 Medhane נ' טוטאל פיתרונות (23.6.18, כב' הרשמת (כתוארה אז) קארין ליבר-לוין); ס"ע 9263-04-18 Abdelelrac נ' חברת א.שדה פרויקטים (16.1.20, כב' השופט דורון יפת); סע"ש 19308-07-16 Goitom נ' טוטאל פיתרונות כ"א (22.7.18, כב' השופט אלעד שביון)).

להשלמת התמונה, נבהיר כי אותם "חוקים חדשים" אליהם היתייחס התובע הנו סעיף 4 לחוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה-2014 (להלן: חוק הפיקדון), שחייב עובדים זרים שנכנסו לישראל שלא דרך תחנת גבול ואת מעסיקיהם להפקיד לחשבון בנק ייעודי סכום כולל בשיעור של 36% משכרו של העובד, שיועבר לידיו רק בעת עזיבתו את ישראל (לפירוט אודות הסדר זה, שחלק מהוראותיו בוטלו על ידי בית-הדין העליון לאחר שנקבע שאינן חוקתיות, ראו: בג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' הכנסת (23.4.20)).

...

לאור הפסיקה הברורה, החד-משמעית והעקבית שלעיל, ומשלא טענה הנתבעת לפנינו כי היא עצמה צד להסכם קיבוצי, דין טענתה בדבר אי תחולת צו ההרחבה בענף הבניה להידחות.

בנסיבות המקרה שלפנינו, ולאחר שהגענו לכלל מסקנה ששכרו של התובע היה שונה לחלוטין מהמפורט בהודעה, ומשברור לנו כי אם היתה ניתנת הודעה נכונה כדין ניתן היה להימנע מהמחלוקת נשוא תיק זה, אנו מקבלים את תביעת התובע ברכיב זה באופן מלא, ופוסקים לתובע סך של 5,000 ₪ (נזכיר בקשר לכך כי החוק מאפשר לבית-הדין לפסוק עד סכום משולש מזה ללא הוכחת נזק, אך נכון עשה התובע משהסתפק בתביעת שליש מהסכום המקסימלי).

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקופת פיצויים אישית בסך 4,633 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.17 (אמצע תקופת ההעסקה) הפרשות לתגמולים בסך 4,899 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.17 (אמצע תקופת ההעסקה).

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.