תוקף תצהיר עדות ראשית שנחתם בחו"ל ללא אימות

מטעם הנתבעת הוגש ביום 24.2.2020 תצהיר עדות ראשית של הגב' הגב' קתרין האוזר מרץ (להלן: "הגב' מרץ") תושבת חוץ, כשהוא אינו מאומת, תוך שהנתבעת מציינת שהתצהיר יאומת עד למועד הדיון.

התצהיר נחתם בפני עורך דין אשר זיהה את המצהירה והזהיר אותה להצהיר את האמת, אחרת תהיה צפויה לעונשים הקבועים בחוק אם לא תעשה כן. הדרישה לאימות זהות המצהיר ואזהרתו בפני עורך דין, בהתאם לסעיף 15 לפקודת הראיות, היא דרישה מהותית היורדת לשורש תקפות של התצהיר (ראו; י' קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה, חלק שני (תשנ"ט-1999) עמ' 654-653)).

האופן בו נחתם תצהיר העדות של הגב' מרץ מחוץ לגבולות ישראל, ללא אימות בפני נציג דיפלומאטי או קונסולארי של ישראל, אינו פגם טכני או דיוני.

בית המשפט בעיניין גאידמק הבחין בין תצהיר שהגשתו מהוה תנאי לעצם נקיטת ההליך ואשר מחיקתו אינו סותמת את הגולל על התובענה ולגביו נקבע שלא ניתן לתקנו ולהגיש במקומו תצהיר חדש ערוך כדין, לבין תצהיר עדות ראשית המוגש כשלב מקדים למסירת עדות אשר מחיקתו עלולה ליסתום את הגולל על התובענה (ובמקרה זה על גירסתה העובדתית של הנתבעת) וקובע ביחס לאפשרות שימוש בתקנה 524 לתקנות "לתקן כל פגם או טעות בכל הליך" לגבי תצהיר שנחתם בחו"ל באופן פגום כדלקמן: "...מכל מקום, תיקון הפגם במקרה כזה היה מחייב הגשתו של תצהיר ערוך כדין הממלא אחר דרישות התקנות, מבלי להמתין לדיון בתובענה, שאז, לפי הנאמר, יטריח עצמו פלקונה ויגיע לישראל. ויודגש, אין המדובר במקרה זה בתצהיר עדות ראשית המוגש כשלב מקדים למסירת עדות, אלא בתצהיר שהגשתו מהוה תנאי לעצם נקיטת ההליך" (פסקה 10).

...

בכתב התביעה מפרטת התובעת כי היתה נשואה לנתבע 2 (להלן- הנתבע) משנת 2009 ועד לחודש 11/17, ומציינת כי במהלך תקופה זו שהתה יחד עם משפחתה בחו"ל במשך כארבע שנים.

התובעת מנועה מלהעלות טענות כנגד הנתבע, שכן בין התובעת לנתבע נחתם הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק-דין ביום 29.11.17, ואשר הסדיר את מלוא המחלוקות העסקיות והרכושיות בין הצדדים, לרבות זכויות התובעת באותו מיזם עיסקי בו היו בני הזוג שותפים.

סרב עד לאמת דבריו בתצהיר או שלא עלה בידי אחד הצדדים לבוא עמו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות בית הדין בקשה להזמנת אותו עד שיעיד בפני בית הדין במועד הנ"ל. בבקשה האמורה יפרטו הסיבות בגינן מבוקש להעיד עדים שלא בתצהיר ועיקרי העדות.

על כל צד המבקש להעיד עדים מטעמו שלא באמצעות תצהיר, להגיש את הבקשה להזמנת עדים בד בבד עם הגשת תצהירי העדות הראשית.

...

דין הטענה לפיה הסמכות הייחודית לדון בטענות התובעת כנגד הנתבע בהקשר של אותו מיזם עיסקי, או כי הטענות בהקשר זה מוצו עם חתימתו של הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק-דין – להידחות.

דין הבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבע להתקבל.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שהתביעה כנגד הנתבע 2 תימחק.

מוסיף הנתבע, כי תצהיר עדות ראשית אשר נחתם מחוץ לגבולות ישראל ואפילו נחתם בפני עו"ד ישראלי אינו תצהיר כדין אף אם עוה"ד זיהה את המצהיר אימת חתימתו והזהירו להצהיר אמת ובמקרה הנידון המסמכים אפילו לא נחתמו לא אושרו ע"י עו"ד ישראלי, ובודאי לא נחתמו כפי שמחייב הדין ולעניין זה מפנה הנתבע לסעיף 15 לפקודת הראיות, לסעיף 30 העוסקת בהוכחת תעודת חוץ, וכן לתקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

הנתבע גם מפנה לפסיקה לפיה הדרישה לאימות זהות המצהיר ואזהרתו היא דרישה מהותית היורדת לשורש תקפות התצהיר ובתי המשפט הורו על מחיקת תצהיר שלא עמד בדרישות אלה.

דיון הוצאת התצהירים הבלתי חתומים ומאושרים בהנתן שהתובעת ובעלה שוהים מחוץ לישראל, חלות על חתימת ואימות תצהיריהם, הוראות סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") ותקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ושתי דרכים לעריכתו.

תצהירי העדות של התובעת ובעלה כפי שהוגשו תחילה, אכן לא נחתמו ולא אומתו בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודת הראיות ולתקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי.

...

לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: הבקשה להוצאת תצהירי התובעת ובעלה, רשאד עתאמנה מהתיק, נדחית.

אני מקבלת את הבקשה החלופית לקבוע כי מרוץ המועדים מטעם הנתבע להגשת תצהיריו, יחל ממועד הגשת התצהירים על פי דין.

הבקשה למחיקת סעיפים בתצהירו של עזאלדין בטענה להרחבת חזית, נדחית.

בסיכומיה התובעת תולה את כל יהבה לקבלת תביעתה ותיקון צו הירושה בטענתה לפיה תצהיר ההסתלקות מטעם אלמנת המנוח לטובת יהודה, נעדר תוקף משפטי, וזאת לאור שורה של פגמים צורניים שנפלו בו. טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של "העובדה החדשה" - הפגמים בתצהיר ההסתלקות כפי שציינתי קודם לכן, במסגרת ישיבת קדם המשפט הראשונה הציג ב"כ הנתבעת 1 תצהיר הסתלקות מטעם אלמנת המנוח מחלקה בעזבון לטובת יהודה, כמו גם ייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתמה אלמנת המנוח ובמסגרת ייפתה את כוחו של עוה"ד נביאי להעברת כל חלקה בעזבון בעלה המנוח לבנה יהודה.

ראשית, כפי שציינתי לעיל, כבר בכתב ההגנה לתביעת התובעת לתיקון צו הירושה שהוגשה ביום 4.12.16 נטען באופן ברור ומפורש כי למיטב ידיעתם של יורשי יהודה ז"ל, אלמנת המנוח חתמה על תצהיר הסתלקות מחלקה בעזבון המנוח לטובת יהודה וכי "בשל הזמן הרב שחלף ופטירתו של אביהם, יהודה חי ז"ל, לא עלה בידי המשיבים לאתר עד לרגע זה את תצהיר ההסתלקות עליו חתמה אשת המנוח, אך הם ימשיכו לנסות ולאתרו וכאמור פנו למזכירות בית המשפט בבקשה לעיין בתיק בית המשפט". (ס' 24 לכתב ההגנה).

כזכור, במסגרת הבקשה לצוו ירושה אחר עיזבון המנוח (שהוגשה, כזכור, ע"י אם התובעת באמצעות עוה"ד נביאי) הוגשו מלכתחילה שלושה תצהירי הסתלקות לטובת יהודה – מטעמם של נורולה, לוטפולה וטובה חי. אחד מאותם תצהירי הסתלקות, זה שנערך ע"י טובה (שאף היא גרה בחו"ל באותה העת), אושר בדיוק באותו האופן בו אושר תצהיר ההסתלקות מטעם אלמנת המנוח, באמצעות הרב דוד שופט.

בנסיבות אלו נותרנו, אם כן, רק עם טענות התובעת באשר לפגמים צורניים שנפלו בתצהיר אלמנת המנוח, כשלטענת התובעת המסמך כלל אינו תצהיר, כנדרש לפי תקנה 16(ב) לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998, לאור החסרים הקיימים בו: הגורם המאמת , שאינו עו"ד וממילא אינו מוסמך לאמת חתימה על תצהיר בארה"ב; העדר חותמת אפוסטיל, ועוד.

...

טענות הגנה נוספות לאור מסקנתי כי לא עלה בידי התובעת להצביע על כל מרמה-הונאה-הטעייה מצד יהודה שיכולה להוות טעם לתיקון צו הירושה שניתן אחר עזבון המנוח (וזאת בהנחה שהתובעת לא זנחה טענה זאת בסיכומיה); לאחר ששוכנעתי בדבר האותנטיות של תצהיר ההסתלקות וכי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי זה ניתן ע"י אלמנת המנוח בהיעדר גמירת דעת מצדה; ולאחר שגם בטענות התובעת באשר בפגמים הצורניים שמצאה בתצהיר ההסתלקות מטעם אלמנת המנוח לא מצאתי כי יכולות לעלות כדי "עובדה חדשה" שהיה בכוחה כדי לגרום לבית המשפט המחוזי לתת צו ירושה שונה, וזאת לאור המצב החוקי והוראות התקנות הרלוונטיות באותה העת – הרי שדין תביעת התובעת להידחות, מבלי שימצא צורך להידרש לטענות הגנה נוספות להדיפת התביעה שהועלו תוך כדי ההליך.

סוף דבר התובענה נדחית.

לנוכח התוצאה, בהתחשב בקיומם של חמשה דיונים, התארכות ההליך (שתחילתו כאמור בחודש אוגוסט 2016) שנבעה במידה רבה מהתנהלות התובעת (שהגישה את התביעה לערכאה לא נכונה וכשהצדדים הנכונים להליך צורפו רק בשלבים מתקדמים) אני מורה כי התובעת תשלם לנתבעת 1 את הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דינה בסך של 50,000 ₪.

החל מחודש 3/2022 אין כל זמני שהות בין הנתבע לבין הקטינים, אשר שוהה כיום בחו"ל. ביום 28.3.2023 הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית מטעמו, באיחור של כחודשיים מהמועד שנקבע על פי החלטת בית המשפט מיום 7.11.2022.

שם נקבע, כי ניתן להכיר בתוקפו של תצהיר שנחתם מחוץ לגבולות ישראל, ושלא אומת בפני נציג דיפלומאטי מטעם מדינת ישראל, וזאת כאשר מדובר בתצהיר שאינו עדות ראשית ובמקרים חריגים ופרטניים, דוגמאת המקרה שנידון שם, שבו דובר על תביעת עובד זר שנאלץ לעזוב את מדינת ישראל בטרם בירור תביעתו.

...

מקובלת עלי טענת הנתבע כי צירוף ראיות חדשות זו אינו כדין, היות שעל התובעת היה להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת ראיות חדשות לסיכומיה.

יוצא אפוא, כי עול נטל הטיפול בקטינים, מוטל כל כולו על התובעת.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ובשל מחדליו הדיונים המהותיים והרבים, כמפורט בפסק הדין, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. אי תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום יוסיף להן רכיבי הצמדה וריבית כדין (מהיום).