נטען, כי התובעת מעולם לא קיבלה העתק מהפוליסה ועל כן, חייבת הנתבעת לשלם את סכום התביעה מכח הפוליסה התקנית בהתאם לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.
חשוב לצין, כי בכתב ההגנה לא הייתה כל היתייחסות לנטען בסעיף 9 לכתב התביעה ולמסמך שצרפה התובעת מטעם משרד התחבורה שלפיו, נכון לתאריך 22.9.19 רישיונו של מר בסאם לא היה חייב בפסילה.
עוד הצהירה התובעת, כי בנה סאהר לא מסר לה מכתב או מעטפה בעיניין פסילת רישיון הנהיגה בשל נקוד וכי בעלה ידע על הפסילה רק לאחר התאונה ומסוכן הביטוח ומשכך, פנה בעלה למשרד הרשוי והתברר כי נפלה טעות בעיניין הרישום והיא תוקנה.
בהמשך הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לחקירת נותן תעודת עובד הציבור מטעם משרד הרשוי ובדיון ההוכחות שהתקיים בפני ביום 8.12.22 דחיתי את הבקשה כך שלא שוכנעתי כי יש בעדותה של חותמת התעודה כדי להבהיר מעבר למצוין במסכי משרד הרשוי אשר הוגשו מטעם הצדדים.
לאחר התאונה, נבדק רכב התובעת על ידי שמאי ולאחריה, נעשתה בדיקה לרישיון הנהיגה של הנהג והתברר, כי רישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף במועד התאונה.
...
למעלה מן הצורך, ואף שקבעתי כי לא הוכח בפני מהו תוכן ההודעה שנשלחה למר בסאם בחודש 07/19 אציין, כי הן על פי הפסיקה והן על פי פקודת הראיות ותקנות התעבורה, לא הוכח כי מר בסאם קיבל את ההודעה או כי ידע עליה וזאת מכח תצהירו ועדותו של בנו סאהר כפי שפורטה לעיל ואשר קבעתי כי הינה מקובלת עלי.
עוד אציין, כי לא שוכנעתי בנסיבות העניין כי זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש כך שלא הוכחו בפניי נזקים שנגרמו לתובעת או את אי יכולתה לרכוש רכב חלופי כפי שטענה כתוצאה מדחיית תביעתה על ידי הנתבעת.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל הנני קובעת, כי דין התביעה להתקבל בחלקה והנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את שווי הרכב כפי שנקבע בחוות הדעת השמאית מיום 6.8.19 בסך של 70,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מאותו מועד ועד למועד התשלום המלא בפועל;
הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 בתוספת מע"מ.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
