תוקף כתב אישור לפי חוק עידוד השקעות הון, לאחר תיקון

בנוהל שנקבע בתאריך 30.05.2001, ועודכן בתאריך 02.02.2004, הוגדר "מיפעל בנגב" הזכאי למענק הנגב באופן הבא: "מיפעל שקבל כתב אישור לפי חוק עדוד השקעות הון לאחר 1 באפריל 2001 ואשר נמצא דרומית לקו 100 ושלפחות 80% מעובדיו הנם תושבי ישראל, המתגוררים באשקלון או דרומה מקוו אשקלון" (ראו: מש/1).

תוכנית שעשויה לזכות במענק כלשהוא מכוח חוק העידוד, מוגדרת בסעיף 3 לחוק כדלקמן: "הקמתו או הרחבתו של מיפעל או של חלק ממנו". בהתאם לסעיפים 10(2), 18 ו-19 לחוק העידוד, הסמכות ליתן אישור לתוכנית (או לחלק ממנה), וכן הסמכות לקבוע תנאים מקדמיים לכניסת האישור לתוקפו וכן לקבוע תנאים בקשר לבצוע התוכנית ולפעולות שלאחר מכן – מסורה למינהלת מרכז ההשקעות.

דומה לפיכך כי יש טעם טוב בטענת המשיבים כי ככל שתתקבל טענת העותרת כי הארכות המועד שניתנו לה אכן "מזיזות" מהותית את המועד שממנו והלאה חל כתב האישור – הדבר עלול להביא דוקא לביטול תוספות ההשקעה שאושרו לעותרת לאחר מועד תיקון מס' 60 לחוק העידוד.

...

דין טענה זו להידחות, כמבואר להלן.

לעניין זה אעיר עוד כי אין אני סבור שהארכות המועד לביצוע תוכנית ההשקעות והטעויות שנפלו בניסוח הארכת המועד הראשונה והשנייה, וכן בעדכונים מס' 7 ו-8 (ראו: מש/23; מש/25; מש/36; מש/43; מש/48 – בהתאמה) – יש כדי לבסס את זכאותה של העותרת למענק הנגב.

נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברותי כי נדחה את העתירה, נבטל את הצו-על-תנאי שהוצא בגדרה, ונחייב את העותרת בתשלום הוצאות המשיבים 1 ו-2 (ביחד) בסך של 30,000 ש"ח. המשנה לנשיאה הנשיאה (בדימ') מ' נאור: אני מסכימה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 02 מאי 2021 עת"מ 34849-03-19 כתר אחזקות בע"מ נ' הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה ואח' לפני כב' השופטת תמר בזק רפפורט עותרת כתר אחזקות בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד יורם בונן, ברק גליקמן וגילת בן שחר משיבות 1.הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה 2.מינהלת הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה וכלכלה 3.ועדת ההשגה לפי חוק עדוד השקעות הון, התשי"ט- 1959 באמצעות ב"כ עו"ד יעקב פונקלשטיין מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) פסק דין

בבסיס טענתה של העותרת הוראות סעיפים 24א(ג) ו-(ד) לחוק עדוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן – החוק) על פיהם ועדת ההשגה תידון בהשגה ותיתן את החלטתה המנומקת בכתב למשיג בתוך 8 חודשים ממועד הגשתה (ס"ק (ג)); ובמקרה שלא נתנה ועדת ההשגה את החלטתה למשיג במהלך התקופה האמורה, יראו את ההשגה כהשגה שהתקבלה (ס"ק (ד)).

רקע ביום 24.3.2014 ניתנה החלטת המשיבה 2 על ביטולו למפרע של כתב אישור מיום 18.12.2005 שניתן לעותרת לפי החוק והשבת 5/7 מהמענקים שקבלה מתוקף כתב האישור.

ביום 22.1.2019 השיב יו"ר ועדת השגה לעותרת במכתב שניפתח כך: "ביום 6.12.2018, בעקבות עתירתכם לבית המשפט, דנה ועדת ההשגה, מכוח סעיף 24א לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן- הועדה, להלן- חוק העידוד), בהשגה ובמסמכים שהובאו בפניה ונתנה את החלטה (החלטה מס' 14(ב)6)". אחר פנתה העותרת לבית משפט זה בעתירה שלפני (עת"מ 34849-03-19) במסגרתה נטענו טענות לגוף ההחלטה שניתנה, כמו גם לעניין תוקפה נוכח המועד שבו נימסרה לעותרת, כ-9 חודשים לאחר פסק הדין בעת"מ 32050-08-17.

הדיון בעיניינה של העותרת כפי שנעשה בועדת ההשגה בהמשך לכתב ערר שהוגש קודם לתיקון לחוק, ואשר היתקיים בעקבות החזרת העניין לועדה לאחר הליך משפטי, איננו זהה למסגרת הקבועה בסעיף 24א(א) לחוק להגשת השגה.

...

אף פרשנות תכליתית מובילה למסקנה זו – כוונת המחוקק הייתה לתמרץ את הוועדה לקבל החלטות בפרק זמן מוגדר ולהקנות ודאות למשיג (פרוטוקול ישיבה מס' 510 של ועדת הכספים מיום 24.11.2016, בעמ' 6; פרוטוקול ישיבה מס' 537 של ועדת הכספים מיום 6.12.2016, בעמ' 7).

ממילא לא ניתן היה לתת החלטה בחלוף 8 חודשים ממועד הגשת השגה, כלשון סעיפים 24א (3) ו-(4) לחוק כך שדין טענת העותרת לבטלות ההחלטה מכוח הוראות אלו, להידחות.

העתירה נדחית, איפוא.

ביום 13.2.20 משרד התיירות אישר השקעה בפרויקט לפי חוק עדוד השקעות הון.

בסיכום הדיון שנערך ביום 16.6.21 (נספח כב לכתב העתירה המתוקן) נכתב כך: בסוגיית פירוש תכנית חוות היען והתאמתם של תכנית הבינוי המאושרת והיתר הבנייה אליה – " בגוף התכנית, לאחר תקונה בעקבות הליך ההתנגדויות, נאמר במפורש בקשר ללינה, שזו תהיה ב"קמפינג אוהלים". מטרת התכנית המפורטת המאושרת הייתה ברורה וכיוונה להקמת מיתחם אוהלים בקמפינג.

עוד נראה כי משרשויות התיכנון ובכללן הועדה המקומית, יו"ר הועדה המחוזית ונציגת הועדה המחוזית סברו כי ניתן להוציא את ההיתר המתוקן וכי אינו סותר את התכנית הרי שלמצער זוהי פרשנות סבירה של התכנית שהרי מדובר באנשי מיקצוע מתחום התיכנון והבנייה, שאמונים על בדיקת תכניות והתאמתן לתכניות המתאר התקפות.

...

בשנת 1995 הגישה החברה להגנת הטבע התנגדות לתכנית בנימוק כי אין לאפשר בנייה שאינה תואמת את אופי האזור.

הוועדה המקומית טענה כי נציגת הוועדה המחוזית הסכימה להיתר המתוקן ואילו המדינה טענה כי כוונתה הייתה לסיכום המשנה ליועמ"ש).

מסקנתי היא אפוא כי, כדברי יו"ר הוועדה המחוזית, מר עודד פלוס, ככל שהאוהל יוקם מבד, הן הגג והן הקירות, אין חריגה מהגדרת "אוהל" בתכנית אם הדופן שפונה לבריכה תהיה מזכוכית או אלמנט שקוף אחר וכן אם באחת הדפנות תשולב דלת כניסה מעץ או מחומר אחר שאינו בד. גם אם הפרשנות היחידה האפשרית להגדרת "אוהל" בתכנית היא לאוהל העשוי בד בלבד וכאמור לעיל, איני סבורה כך, הרי שיש לאפשר הוצאת ההיתר המתוקן בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית (או עקרון התוצאה היחסית).

לאור כל האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה למשיבה 1 – הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת, להנפיק לעותרות את ההיתר המתוקן, לאחר שהמשיבה 4 – רשות מקרקעי ישראל, תחתום על התכנית המתוקנת.

עתירה לביטול החלטת וועדת השגה לפי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט – 1959 (להלן: "המשיבה" ו-"החוק", בהתאמה) מיום 3.05.22, לפיה נדחתה טענת העותרת כי במועד החלטת משיבה 2, ביום 26.07.21, לבטל את כתב האישור במסלול "מפונים" שניתן לה, היא הייתה מוסמכת להאריך את כתב האישור, וכן נדחתה הטענה כי משיבה 2 השתהתה במתן החלטה להארכת כתב האישור.

בהמשך לכך, במסגרת תיקון לעתירה, נתבקש גם להורות למשיבה להאריך את כתב האישור או להמציא בידה כתבי אישור חדשים, כך שהעותרת תחזיק בידה כתב אישור בתוקף ותהא זכאית למענקים מכוח החוק.

בהתאם לחוק, הזכאות לקבל מענק פוקעת בכל מקרה בחלוף חמש שנים מהמועד בו ניתן כתב אישור (ראו: בג"ץ 5557/13 עוף עוז (שיווק) בע"מ נ' מנהל מרכז ההשקעות במשרד הכלכלה (18.12.17)), ובמקרה זה כאמור, ניתן להאריך, מנימוקים מיוחדים שיירשמו לתקופה של 12 חודשים נוספים בלבד, מתום מועד ביצוע התכנית ולא מיום הגשת הבקשה.

...

לא זו בלבד שלא ניתן לקבוע כי מדובר בשיהוי קיצוני, ולא זו בלבד, שההמתנה לקבלת תשובת משיבה 2, לא אמורה להקפיא את המשך עבודות העותרת עד לקבלת המענה, והעובדות מלמדות כי העותרת לא התקדמה במהלך תקופה זו, אלא שגם אם ניתן היה מענה בו ביום שהוגשה בו תגובת העותרת, הרי שלא היה מקום להיעתר לבקשה, שהיא כאמור, מתן ארכה של כשנתיים וחצי מעבר לתקופה המקסימלית האפשרית לפי הדין.

באשר לטענות בדבר הטעיית העותרת בכך שהיא נדרשת להמלצת משיבה 4 על אף היותה ב"מסלול ירוק", מקובלת עלי עמדת המשיבות, כי טענת העותרת לקשר בין דיון בוועדת העסקאות ברמ"י ב"מסלול ירוק" לעניין המלצת משיבה 4 או המענקים ממשיבה 2, לא הוכחה, ולא נפל אפוא, כל פגם מצד הרשות בעניין זה. בהקשר זה גם נטען בצדק, כי לאחר שהקרקע הוקצתה לעותרת בתחילה על בסיס המלצת משיבה 4, רמ"י הייתה רשאית לדרוש המלצה להארכת הסכם ההקצאה, ומשיבה 4 רשאית הייתה להעביר את התייחסותה.

בשים לב לכל האמור, העתירה נדחית.

בסמוך לאחר מכן, הושכר המבנה לשוכרת שהיא כאמור "חברה אחות של העותרת". השוכרת, חברת וורקר מצידה - הגישה ביום 13.8.09 בקשה לאישור תכנית השקעה במסלול מענקים לצורך הרחבת מפעלה לייצור מדים ובגדי עבודה ומשיבה 3 אישרה בקשתה ביום 21.12.10 בהקף של 3,600,000 ₪.

ביום 30.8.12 חתמה העותרת על ערבות ללא הגבלה להבטחת התחייבויותיה לפי כתב האישור לפי הוראות החוק לעידוד השקעות הון וכל הסכומים שיגיעו מעת לעת למשיבה 1 מכוח אותו החוק או לפי תנאי התכנית נשוא כתב האישור לרבות הפרישי ריבית ו/או הצמדה לפי הוראות סעיף 75ב לחוק.

במענה לטענה כי העותרת היתעלמה מנוהל החזר מענקים במקרה של ביטול כתב אישור ונוהל בחינה בעמידה ביעדי כתב אישור - צוין כי הנוהל הראשון מהנ"ל ניכנס לתוקף ביום 21.2.22 וחל על תכניות שהובאו בפני המנהלת מאותו מועד.

מאחר שחלפו 7 חודשים ממועד קבלת ההחלטה ועד שזו הומצאה לעותרת - נטען כי דינה של ההחלטה להתבטל; העותרת הסתמכה בטיעון זה על החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958.

...

בטרם אפנה לסיכום הדברים אזכיר הלכות ידועות לפיהן שיקול הדעת נתון לרשות וסוגיית ביטול תכנית והשבת מענק - מצויה בלב שיקול הדעת האמור.

בהמשך לאמור העתירה אפוא נדחית.

העותרת תשלם הוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.