הנתבעת הפניתה בסיכומיה לחוזר 1983/1, שסעיפיו ממילא הוכללו בנספח 175 (סעיפים 6 ב' ו6ג'), לפיכך טענות ב"כ התובע בנוגע לחוזר, לתוקפו או לדרך הצגתו כראיה אינן רלוואנטיות, מה עוד שאכן מדובר ב"דין".
לא מדובר בהסכמה מראש על שיעור השיפוי ללא תלות בשיעור הנזק שניגרם, וככל שהתובע סבר שרכש מוצר בטוחי אחר ממה שנמכר לו, היה עליו להוכיח את אומד דעתו ואת הטענה שהוטעה על ידי חברת הביטוח או שלוחה, אולם כאמור, התובע לא טען דבר בענין זה ואף סוכן הביטוח לא הובא להעיד.
...
]
הנתבעת טוענת כי משנמנע התובע להציג נתוני השתכרותו המסקנה היא שיש בכך כדי לפעול לרעתו, והמסקנה היא שהשתכרותו הנוכחית אינה מזכה אותו בפיצוי.
בהצעת הביטוח תחת המונח "סכום הפיצוי" נרשם 10,000 ש"ח.
המסקנה העולה מלשון החוזה על נספחיו ומהוראת החוק, היא ש"סכום הביטוח" ו"סכום הפיצוי" או "סכום הפיצוי החודשי", הם מונחים זהים בפוליסה זו, וכולם מכוונים לכך שה-10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מהווים תקרת הפיצוי.
הכלל הפרשני לפיו יש להעדיף את זה שהוא לטובת המבוטח יחול כאשר שתי הפרשנויות שהוצעו סבירות ומשתלבות עם תכלית חוזה הפוליסה[footnoteRef:9], מה שלא קיים במקרה זה. [9: ע"א 779/89 שלו נ' סלע חב' לביטוח בע"מ ( 1993)]
סוף דבר
נוכח האמור לעיל ובהינתן כי תנאי לפיצוי הוא הוכחת הפסד הכנסה חלקי, אותו התובע לא הוכיח, אני דוחה את התביעה.