תוקף הסכמה על דמי מזונות ילדים בהסכם גירושין בגין השינוי במצבו הכלכלי של האב

על כן, במקרה שנערך הסכם גירושין, בו הוסדרו בהסכמה מכלול העניינים, וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין – אין בכוחו למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט ומהותי של הנסיבות (עניין קם, פסקה 6).

גישה אחת גורסת כי הילכת בע"מ 919/15 אינה חלה באופן רטרואקטיבי על דמי מזונות שנקבעו, זה מכבר, בפסק דין חלוט.

גישה אחרת מבחינה בין חיוב פסוק במזונות שנקבעו בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, שאז הילכת בע"מ 919/15 מהוה עילה בלעדית לבחינת דמי מזונות שנפסקו; ובין מזונות שמקורם בהסכם גירושין, שאז ההלכה תחול ככל שהמבקש יוכיח שינוי נסיבות עובדתי ברף הנמוך מהנדרש, וקיומו של תום לב בהגשת התביעה (ראו למשל: תלה"מ (נצרת) 10726-05-18 א.ק נ' ע. ק (6.9.2018)).

גישה זו הובאה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפנינו, אולם בית המשפט היתמקד בשינוי שיעור מזונות שהוסכם בהסכם גירושין כולל, ולא הביע עמדה באשר למצב בו המזונות נקבעו בפסק דין לאחר הליך שפוטי.

כלל זה מבטא את כוחה של סופיות הדיון, והעדפתה על פני פתיחת מכלול התיקים, לנוכח שינויים משפטיים שנעשו לאחר ההכרעה החלוטה.

הנושאים המרכזיים בהם לרוב נבחן שינוי נסיבות הם: הישתכרות ההורים ומצבם הכלכלי; מצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים; צרכי הקטינים; שינוי במשמורת או בהסדרי שהות; או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים עם אביהם (שם, פסקה כ"ו והאסמכתאות שם).

ראו למשל בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (7.2.2013): "הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נימצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם. כך, לדוגמה, ייתכן כי ההורים הגיעו להסכמה שהאב ישלם סכום מזונות מסויים לילדים, מתוך הבנה לא מופרכת כלל, כי האב אוהב את ילדיו ורוצה ביקרם, ירכוש עבורם ביגוד, יסע איתם לחופשות בארץ ובחו"ל, יעניק להם מתנות, וכיו"ב דברים שאינם מעוגנים בהתחייבות מפורשת בהסכם הגירושין. ייתכן כי האב ויתר על חלק מהרכוש מתוך הנחה כי בכך הוא מותיר מקור הכנסה נוסף שישמש את האם עבור הילדים, או שוויתר על חלק מהרכוש כדי לרשמו על שם הילדים על מנת להבטיח את עתידם. מכאן, שההפרדה בין מזונות הילדים לבין מכלול הנושאים בהסכם הגירושין, היא לעיתים קרובות הפרדה מלאכותית" על כן, יש להקנות להסכם גירושין יציבות ואמינות "אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט" (ע"א 4545/92 שטיין נ' שטיין, פסקה 3 (13.6.1964)).

...

זאת ועוד, אין בהלכת 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי – טרם שנפסקה הלכה זו. אשר להיקף פתיחת ההתדיינות במקרים בהם עולה בידי המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, המצדיק דיון מחודש בשיעור מזונות שנקבע לפני הלכת בע"מ 919/15 – הרי שמקובלת עליי עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה. ראשית, ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי התרחש שינוי נסיבות מהותי, כמשמעותו בפסיקה, המצדיק עיון מחודש בגובה המזונות – מן הראוי כי עיון זה יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15, שהרי מרגע שנגזר לקיים דיון מחודש בגובה המזונות, אין הצדקה לקיימו על פי דין ישן, שאיננו נוהג עוד.

סוף דבר לו תישמע דעתי, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע כי תחולת הלכת בע"מ 919/15 על תביעות לשינוי דמי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים טרם שנפסקה ההלכה, תעשה בכפוף למבחן שינוי הנסיבות המהותי, באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי.

הערעור מתקבל, כאמור לעיל.

לעניין זה ראו: ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מט(2) 508, שם בוטל חיוב במזונות בהסכם הגירושין נוכח היתנהגות הצדדים המאוחרת להסכם ולאישור, אשר העידה הלכה למעשה, כי הם לא פעלו בהתאם להוראות ההסכם והתעלמו מקיומו: "עלינו לשאול איפוא, אם במקרה שלפנינו, מחזרתם של בני הזוג לחיים משותפים עולה כוונה מכללא לבטל את ההסכם בדבר המזונות שהמערער התחייב לשלם.  לדעתי התשובה לשאלה זו היא חיובית. הסכם הגירושין נעשה בשעתו  לקראת מציאות של חיים בנפרד תוך אפשרות שהאשה תינשא לאחר. חיש מהר התברר שהמציאות ששני הצדדים ראו נגד עיניהם בעת כריתת ההסכם שונה בתכלית. במקום חיי פירוד באו חיים במשותף; במקום אפשרות להנשא לאחר בא העדר אפשרות להנשא לאחר; במקום מזונות בסכום קצוב בא פרק זמן מתמשך של פרנסת הבית בלא קיצבה. ברור שאומד דעתם של בני הזוג היה שחזרתם זה לזו מהוה ביטול חיוב המזונות (וראה בע"א 442/83 מ' קם נ' ד' קם [פורסם בנבו] [5] , בעמ' 777). עצם הדבר שהבעל לא פנה כל אותן שנים לבית המשפט כדי לבטל פורמלית את תוקף הסכם הגירושין מלמד שהוא, לפחות, לא סבר שיש לאותו הסכם תוקף כמעין "פוליסת ביטוח" נגדו.

תלה"מ 46061-07-20 תביעה לביטול מזונות; תמ"ש 38206-12-20 תביעה להגדלת מזונות: כזכור, בסעיף 27 להסכם הגירושין סוכם כדלקמן: "מוסכם על הצדדים כי החל מיום 01.02.16 האב יחוייב במזונות הקטינים בסך של 5,000 ₪ לחודש כולל מדור..." אין מחלוקת כי מאז שהאיש עזב את הבית מיד לאחר שנפרדו הצדדים בחודש ינואר 2018, הוא החל לשלם לאשה דמי מזונות עבור ילדיהם ע"פ ההסכם שנחתם בין הצדדים (סעיף 26 לכתב ההגנה של האיש בתביעה לאכיפת הסכם, סעיף 9(ד) לכתב התביעה של האשה לאכיפת הסכם, סעיף 27 לתע"ר האשה מיום 16.08.20).

חיובו של האב במזונות הילדים נקבע בהסכם הגירושין, אשר אושר על ידי בית הדין הרבני וקיבל תוקף של פסק דין, ועמד על סך של 5,000 ₪ עבור שלושת הקטינים כולל מדור (1,700 ₪ לכל קטין) (להלן: "דמי המזונות").

מהמסמכים שהוצגו בפני לא עלה כי חל שינוי במצבו הכלכלי של האב כפי שהיה במועד חתימת הסכם הגירושין, וכן לא הוכחו טענות האם להגדלת הוצאות הילדים.

כך בפרט, בהיתחשב בעובדה כי הצדדים הסכימו מראש על דמי המזונות בהסכם הגירושין, ושניהם עומדים על אכיפתו.

...

טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי.

לפיכך אני מורה כי הטיפול המשפחתי יתקיים כפי שנקבע אצל הגב' ל' ג', ויפה שעת אחת קודם.

שתי התביעות ההדדיות של הצדדים לביטול המזונות ולהגדלת המזונות נדחות.

התביעה הכספית בגין לשון הרע שהגישה האישה נדחית, לאחר שנמצא כי האישה לא הוכיחה כי האיש עוול בעוולת לשון הרע ומנגד האיש הוכיח, כי קיימת לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות ודין התביעה להידחות.

58.4 23 ,₪ על האם לשלם לידי האב מידי חודש, דמי מזונות הקטינים בסך של כשהסכום צמוד למדד המחירים לצרכן.

כשהחיוב המקורי נקבע בהסכמה, בין בהסדר מזונות בין בהסכם גירושין כולל – באין קביעות עובדתיות של בית המשפט - על הטוען לשינוי לטעון ולהוכיח את המצב ששרר אז, לעת ההסכמה, להצביע על השינוי שחל מאז ולהוכיח אותו.

לפיכך, טענה של האב כי אין הוא טוען להרעה בהכנסותיו כעילה להפחתת המזונות לא פוטרת אותו מלהניח לפי בית משפט קמא, אף כחלק מחובת הגילוי ותום הלב, את מצב הכנסותיו לעת הגשת התביעה להפחתה וגם טענה מוכחת להרעה בהכנסותיו לא תחייב, בהכרח, הפחתה של המזונות אם יוכח מנגד שינוי כלפי מעלה בצרכי הילדים והרעה בהכנסות האם הגם שייתכנו מצבים, שבשל השינויים שחלו יעלה הצורך 'לארגן' מחדש את מערך הצרכים והחיובים בתא המשפחתי", (ההדגשות במקור י.א).

הנכות של האב- החייב במזונות, משולמת לידי האם המשמורנית- יש לנכות את תוספת הילדים משעור מזונות הילדים בו יחויב האב".

עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראה י' קדמי על הראיות (כרך ג)] 24 [, בעמ' 1391 ).

651 ; י. קדמי "על הראיות", כרך ג' בעמוד 1391 ( נ' מתתיהו פד"י מה( מצבו הכלכלי של התובע והכנסתו עובר לחתימת הסכם הגירושין הנו עניין מהותי העומד בלבה של תביעתו להפחתת מזונות ומהוה העילה המרכזית ועיקרית לה ומשכך האמור אף מקבל משנה תוקף.

...

₪ של יודגש לעניין זה כי על פי טענות התובע הסכים זה להפחתה בסך של 200 ₪ בלבד בלית ברירה ותחת לחץ כדי לקבל את תוספת התלויים כחלק מגמלת הנכות ששולמה לו. בנסיבות אלה ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכן המדובר בהתנהלות דיונית העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, תכסיסנות ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לפיכך מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר לתובע משקיבל את מבוקשו להתעלם מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תוך התעלמות מעקרונות של תום לב, סופיות הדיון, הסתמכות, והעיקרון כי חוזים וחיובים יש לקיים ולאפשר לו לפתוח מחדש את סכום המזונות בפעם השלישית.

סיכום: לאור כל האמור לעיל ובוודאי לאור משקלם המצטבר של הנימוקים לדחיית התביעה ושמעל אלה מרחפים עקרונות יסוד בשיטה המשפטית, של תום לב, סופיות הדיון ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה ומניעת תכסיסנות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט, יש לדחות את התביעה וכך הנני מורה.

לטענת האם, הוראות הסכם הגירושין בכל הנוגע לתשלומי מזונות הקטינים עומדות על כנן ולא שונו בהסכמת הצדדים, ואלו טעמיה: לטענת האם, במשך כשנה מיום אישור הסכם הגירושין, התנהלו הצדדים בהתאם לאמור בהסכם והאב שילם סך של 8,000 ₪ לחודש למזונות הילדים.

כך, לטענת האם ביום 26.12.15 היתקיימה פגישה בה בנוכחות הצדדים, אביה וחברו של האב, בה הוסכם כי סכום המזונות יעמוד ע"ס 6,000 ₪ ולא 10,000 ₪ בחודש כפי שנקבע בהסכם וזאת בכפוף לשלושה תנאים מצטברים: ( 1) האב ישלם בנוסף לדמי המזונות מחצית הוצאות החינוך של שלושת הילדים והוצאות חריגות נוספות כגון רכישת ביגוד והנעלה בתחילת כל עונה; ( 2) האב לא יאחר במועד תשלום המזונות; ( 3) האב לא יבקש לעולם להפחית את המזונות ויפסיק לסחוט את האם.

ודוק, האב הוא שבקש להפחית את מזונות הקטינים לאור מצבו הכלכלי הנטען חלף הגשת תביעה להפחתת מזונות (אשר בסופו של דבר הוגשה על-ידו), ועל כן שומה היה עליו לדאוג להעלות ההסכמות על הכתב ולאשרן בפני בית המשפט, ומשלא עשה כן, ניזקף הדבר לחובתו.

27 :( תביעת האב למשמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שויונית (תלה"מ 44440-11-17 בעניינינו, הקביעה כי הסכם הגירושין שריר ותקף, אינה סוף פסוק שכן האב הגיש תביעה להפחתת מזונות בעילה של שינוי נסיבות מהותי, כאשר השינוי מתייחס הן לשינוי מהותי בזמני השהות והן לשינוי במצבו הכלכלי.

נפרדת להלן), יש לבחון האם חל שינוי נסיבות מהותי בהכנסות האב וכן עקב הילכת בע"מ 919/15 לטענת האב, יש להורות על הפחתת המזונות עד כדי ביטולם כליל בשל שינוי נסיבות מהותי בהכנסותיו מהטעמים שלהלן: מאז אישורו של הסכם הגירושין חלה היתדרדרות חמורה בהקף הכנסותיו אשר הגיעה לידי קריסה כלכלית בגינה נקלע האב לחובות בסכומי עתק של למעלה מ 500,000 ש"ח. במועד חתימת הסכם הגירושין עבד האב כעצמאי בחברת "ו' א'" המספקת --- למסעדות ובארים והוא החזיק ב- 13.3% ממניות החברה.

...

בנסיבות אלה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק למשך 60 ימים.

אני סבורה, כי אין במעברה של הבת ש' בכדי להשפיע באופן רוחבי על כל חיובי המזונות שנקבעו בהסכם.

סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לאכיפת הסכם הגירושין – מתקבלת, בכפוף לכך כי לאור מעברה של הבת ש' לבית האב, יבוטל חיובו של האב בדמי המזונות המשולמים בגינה החל מיום מעברה לבית האב ( 26.7.18 ) כך שעל האב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם השוטפים של שני הקטינים ר' וב' בלבד סך של 6,670 ₪ כולל מדור, בצירוף מחצית הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך חריגות, כמפורט בהסכם הגירושין.

התביעה להפחתת מזונות בשל שינוי נסיבות מהותי – נדחית.

ביום 24.1.17 הגיעו הצדדים להסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פס"ד בתיק תה"ס 38276-01-17 שם נקבעו דמי מזונות הקטינים בסך 4,000 ₪ לחודש, כמו כן חלוקת זמני השהות.

ביום 2.10.17 ניתן תוקף של פס"ד להסכמות הצדדים אליהן הגיעו במסגרת הליכים הנ"ל, כמו גם לנספח הגירושין עליו חתמו (להלן: "הנספח להסכם") במסגרתו נקבע כי משמורת הקטינים תהא לאם וזמני השהות של האב עם הקטינים צומצמו ליום ב' כולל לינה, יום ה' ללא לינה וסופ"ש לסירוגין ו' עד שבת בערב; דמי המזונות נותרו ע"ס 4,000 ₪ לחודש, וכן חויב האב במחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות, כמו גם במלוא עלויות הצהרון וקייטנת חודש אוגוסט עבור הקטינים ר' וע'.

בפסק-דינו של בית המשפט העליון בעיניין פלונית, קבע כב' השופט נ. הנדל בפיסקה 14 כהאי לישנא: "בתביעות לשינוי מזונות שנקבעו בפסק דין חלוט טרם הילכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] – אין מקום, לטעמי, להבחין בין מזונות שמקור חיובם הוא בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל; מזונות שמקורם בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד; ומזונות שנקבעו בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי. לפיכך, יש להדרש לתנאי בדבר שינוי מהותי בנסיבות בשלושת המקרים באופן דומה". בעמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (פורסם במאגרים ביום 27.06.2021) קבע כבוד השופט גי'וסי : "פסיקה עקבית וארוכת-שנים של בית המשפט העליון קבעה, כי פסק-דין בסוגית מזונות אינו מהוה מעשה בית-דין באופן היוצר מחסום מוחלט בפני היתדיינות חוזרת. לפיכך, דלתות בית המשפט תישארנה פתוחות בפני בקשה לשינוי דמי-המזונות, וזאת בכפוף לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות, בהשוואה למצב שהיה קיים בנקודת המוצא, עת הוכרעה סוגיית המזונות לראשונה . לעניין זה אף נקבע, כי אין כל שוני בין פסק-דין, שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, לבין פסק-דין שהכריע בפלוגתות על יסוד הראיות." בהלכה הפסוקה והמנחה שנקבעה בע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (להלן: "עניין פייגה") נדונה שאלת הוכחת שינוי נסיבות מהותי ומה ייחשב לשינוי נסיבות מהותי, במסגרתה נקבע כי ע"י כב' הנשיא בדימוס, השופט מ. שמגר ז"ל כדלקמן: "לצורך העניין שלפנינו אין נפקא מינה, אם פסק הדין הקודם ניתן על יסוד הסכמה, אליה הגיעו הצדדים, או על יסוד הכרעה, המתבססת על העדויות, שנשמעו במשפט. בשני המקרים גם יחד תמה בכך ההיתדיינות בין הצדדים בשלב הקודם האמור, ונקבע סכום המזונות, להם זכאי מי שתבע אותם. בכך גם נוצרה נקודת המוצא, הפסוקה לכל תביעה עתידה: כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני היתדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר היתדיינות חוזרת בעיניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות". ( עוד ראו: בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית (13/6/2013) [פורסם במאגרים] פסקה כ"ה. שינוי מהותי שיוכל להצדיק עיון מחדש בחיוב המזונות יכול להיות בצרכי הילדים, במצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים, בהשתכרותם ומצבם הכלכלי, שינוי במשמורת או בזמני שהות או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים עם אביהם (ראו: בע"מ 3984/15 לעיל [פורסם במאגרים] בפיסקה כ"ו וכן עניין פלונית).

בהתאמה, אבחן את רכיבי המזונות, בהם לטענת הצדדים חל שינוי נסיבות מהותי, ובמידת הצורך השפעתם על דמי המזונות שנקבעו; שינו במצבם הכלכלי של הצדדים; התובעת עובדת ב**** ומעיון בתלושי השכר שצורפו לחודשים 09/20-09/21, ממוצע שכרה העדכני בנכוי תשלומי חובה הנו 10,848 ₪ לחודש.

כך נקבע בתמ"ש (ת"א) 52946/97 ג.א נ' ג.ב.א (פורסם במאגרים, 30.3.09) נקבע ; "בתביעה לשינוי שיעור המזונות עקב שינוי נסיבות, אין בודקים את היכולת של החייב או את הצרכים של הזכאי מן ההתחלה, אלא רק את השינוי בנסיבות, כלומר: כל המבקש להוכיח שינוי מהותי בנסיבות מחוייב בהוכחתו של המצב ששרר בעבר והוכחתו של השינוי בזמן שחלף מאז". כן אפנה לפסיקתו של כבוד השופט ג'יוסי ב-עמ"ש 47200-12-20, א. נ' ב. (27.06.2021), פסקה 18, שם פסק : "כפי שפורט בהרחבה לעיל, הילכת בית המשפט העליון קבעה, כי בעת שינוי דמי-מזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי, אין בית המשפט פועל בחלל ריק הואיל והמצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת, כי יש להדרש רק לאותה סוגיה בה חל שינוי הנסיבות האמור, וכי אל לו לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית....

...

עוד נקבע ש"פירושה של הגישה של בית המשפט היא, כי לכל הולדת ילד נוסף אצל המשיב תוסיף ותפחית את סכום המזונות של המערערות ומסקנה זו היא מרחיקת לכת מדי".

לסיכום ביניים: מהמפורט לעיל עולה שהנתבע לא הוכיח כל שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להביא להפחתה בדמי המזונות שנקבעו, ובהתאמה, דין תביעתו להידחות.

מכאן, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים, ובעיקרם השפעת השינויים ביחס לדמי המזונות שנקבעו בסך 1,333 ₪ לכל קטין; שיעור השינוי; היעדר זמני שהות משמעותיים של האב עם הקטינים; הנטל הרובץ על האם; והגידול בשכר האב, אני קובעת כדלקמן: החל מיום הגשת התביעה (02/19) האב ישלם לידי האם את מזונות כל אחד מהקטינים בסך 1,950 ₪, ובסה"כ 5,850 ₪.