הנתבעת אף העידה כי מבחינתה לאחר תום תקופת הבלעדיות ומאחר והדירה לא נמכרה, היא "זרקה את החוזה לפח" ומבחינתה ההסכם "תם והסתיים".
הנתבעת אף הודתה כי ביום החתימה על זיכרון הדברים, התובע והמתווכת הגיעו לבית הנתבעים ועניין מכירת הדירה סוכם.
לחילופין, ניתן לקצר תוקפו ונפקותו של חוזה התיווך גם לאחר עריכתו וגם אם לא נקצבה לו תקופת חיים ידועה מראש, וזאת בהסכם מאוחר יותר המבטל את חוזה התיווך, כאשר הסכם הביטול הנ"ל יכול להיות חד צדדי מטעם הלקוח, לפיו הלקוח מודיע למתווך על הפסקת תוקפו של חוזה התיווך ועם קבלת הודעה כזו, המתווך יידע לא לבזבז את כוחותיו על ריק, וכל עוד ולא נימסרה הודעה כזו ע"י הלקוח, נשארה במתווך אנרגיה ורצון וכדאיות להמשיך ולעסוק במכירת הנכס.
...
סוף דבר:
אני דוחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע מס' 1 מר יטח ארז.
מאחר וחלקה של הנתבעת בתמורה שנתקבלה ממכירת הדירה הינו בשיעור מחצית, אני קובע שהיא מחויבת לשלם לתובע את מחצית דמי התיווך הנתבעים.
לפיכך, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת מס' 2 (גב' יטח ליאת רבקה) לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 5,550 ₪ בגין דמי תיווך בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (12/12/13) ועד התשלום המלא בפועל.