תוקף הסכם פירוק שותפות עסקית

לטענת הנתבעת, בין התובע לבין ברק ורעות דוד היתקיימה שותפות עסקית ועל רקע פירוק השותפות העסקית ובשל חובות הדדיים שנוצרו בשל פירוק שותפות זו, קיים סיכסוך עסקי בין התובע לבין ברק ורעות דוד, בגינו ניפתחו מספר הליכים בבית משפט ובבית דין תורה.

הנתבעת טוענת בתצהירה מפורשות כי מחודש 9/11 עד חודש 5/12 לא שילם התובע דמי שכירות ולכן, לו היה התובע מבקש להכחיש את תוקף הסכם פיצול השותפות, היה עליו להראות כי שילם דמי שכירות לתובעת בתקופה האמורה ישירות.

...

לאור כל האמור, האכיפה אינה צודקת בנסיבות העניין ואין התובע זכאי לסעד של אכיפה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

משנדחתה התביעה ובשים לב לסכומה, התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ₪.

ודוק: כותרת ההסכם הנה "הסכם לפירוק שותפות", כך תוארה "ההיסטוריה" של הקמת העסק ולאחר מכן השותפות וכי הצדדים מעוניינים לפרקה - באופן שהעסק יעבור במלואו לבעלותו של אליא וכי הצדדים חפצים להסדיר את ענייניהם בכל הקשור לפירוק השותפות באמצעות ההסכם.

בתגובה לטענות רימון, לעיל, ציין אליא כי "ראשית, ולמען הסר ספק, יובהר כי ההסכם הנו הסכם אותנטי, כי מעולם לא היה לצדדים ספק באמינות ו/או בתוקף הסכם פירוק השותפות וכי הצדדים פעלו בהתאם להסכמות אשר נקבעו בהסכם". בהמשך לכך פורטו הנסיבות שהביאו לפירוק השותפות וחתימת ההסכם - ואף צורפה חוות דעת מומחה בעיניין חתימת ההסכם ע"י רימון.

...

העולה מהמקובץ, כי הסכם השותפות נושא את חתימתו של רימון, אשר ידע גם ידע כי מדובר בפירוק השותפות.

וכאן יש לחזור ולהדגיש אשר צוין על ידי רימון מפורשות כי "התובע אינו טוען כי חתם על ההסכם מתוך טעות או כפיה". הנה כי כן, מעת שעילת התביעה עניינה פירוק שותפות שכבר פורקה ועריכת חשבונות במסגרת אותו פירוק, ומעת שהשותפות לא פורקה בנסיבות של סעיף 53 לפקודת השותפויות, דין התביעה כפי שהוגשה להידחות, לרבות בכל הקשור לטענה אודות אופן חלוקת "נכסי" השותפות.

לאור האמור, ישלם התובע לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

השאלה היא האם אומד דעת הצדדים להסכם 1997 היה כי ההסכמות שבו ימשיכו לעמוד בתוקף גם בנסיבות דנן, שבהן חלפו 19 שנים מכריתת ההסכם מבלי שהושלמו ניסיונות הצדדים לפרק את השותפויות ביניהם בהליך הבוררות או בדרך אחרת? בכל הנוגע להוראת בנספח להסכם 1997 המתירה לגב' כהן לעשות שימוש ללא תמורה בנכס בהרצליה – אני סבורה כי אומד הצדדים היה כי הוראה זו תעמוד בתוקף למשך זמן סביר מכריתת הסכם 1997.

לאור האמור לעיל - אני סבורה כי זכותה של גב' כהן לעשות שימוש בנכס בהרצליה ללא תמורה כאמור בהסכם 1997 עמדה לה למשך פרק זמן סביר לאחר כריתת ההסכם – פרק זמן שבמהלכו היו הצדדים אמורים לסיים את המחלוקות ביניהם (בין אם בדרך של פשרה או בוררות) ולהביא לפירוק השותפויות העסקית ביניהם על-ידי מכירת נכסיהם המשותפים וחלוקת תמורתם.

...

תמצית טענות הנתבעים בסיכומים לטענת הנתבעים 4-1 ו-6 (להלן: "הנתבעים") נטל הבאת הראיות בתיק דנן מוטל על מר גבאי - התובע, הוא לא עמד בנטל זה ולכן דין תביעתו להידחות.

משכך, אני סבורה כי יש להשית את החיוב עבור דמי השכירות הראויים בבית הקשתות על גב' כהן, קדמת עדן ומר אילדרשתי ביחד ולחוד, ואת את החיוב עבור דמי השכירות בנכס בהרצליה על גב' כהן ועל קדמת עדן ביחד ולחוד.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

לאור התוצאה האמורה אני מחייבת את הנתבעים 1-4 בהוצאותיו של מר גבאי ושכר טרחת עורכי דינו בסכום כולל של 60,000 ₪.

רקע: בין התובע, מר יעקוב שמואל (להלן: "התובע") למר שלמה צייג (להלן: "שלמה", אשר היו שותפים במספר פעילויות עסקיות, נכרתו ביום 26.9.16 שלושה הסכמים: הסכם פירוק שתוף, הסכם סילוק הלוואה והסכם העברה.

תוקף כתבי הערבות הנתבעים טענו כי בעת שחתמו על כתבי הערבות, לא הוסבר להם אודות היתחייבותם, לא הוצג ההסכם וההליך היתנהל באופן "חפיף", חסר כל הסבר שנמשך "לא יותר מחמש דקות". הנתבע 2 אף הוסיף וטען כי לא ידע אודות המחלוקת הכלכלית בין הצדדים ובלאו הכי הוסבר לו כי מדובר בחתימה למראית עין וכי התמורה הועברה מבעוד מועד לתובע.

...

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לענייננו, מוביל למסקנה, כי לא הונחה תשתית לטענת כפייה, לא בהיבט איכות הלחץ או עוצמתו.

"כלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים" מעבר לכך גם בבחינת העדויות והראיות שהוצגו בפני אני סבור כי דין הטענה להידחות.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה כנגד הערבים הבנק בתיק ומחייב את הנתבעים בתיק זה, באופן הדדי, לשלם לתובע יחד ולחוד סך 375,000 ₪ בצרוף ריבית החל מיום הגשת התביעה 29.10.17 ועד התשלום המלא בפועל.

בבקשתה למחיקת התביעות מעלה הגב' קלנר גרשון טענה על פיה לאחר שהחל ההליך המשפטי לפרוק השתוף, העניקו התובע ורעייתו את כל נכסיהם במתנה לשלושת ילדיהם בחלקים שוים ועל כן, מרגע הענקת המתנה, לא היה התובע רשאי להמשיך בהליך פרוק השתוף שכן אין הוא בעל הנכסים ועל כן ההליך חסר תוקף, בנוסף מעלה הגב' קלנר שאלות באשר לתוקף הסכם המתנה שנחתם בין התובע ורעייתו לבין שלושת ילדיו וכן באשר לתוקף צוואה הנטענת כצוואתו של התובע, בהן טענות לזיוף, למירמה, ולניצול קשיש שלא היה צלול בדעתו בעת החתימה על המסמכים – כל אלה בידי ב"כ התובע עורך הדין רמי קוגן.

הטענה היא כי בעקבות הנתק היה צורך לפרק את השותפות העסקית.

...

המבקשת טוענת כי אף אם לא ימצא בית המשפט לנכון למחוק את התביעות עליו לשקול אפשרות להקפיא אותן עד אשר יתבררו טענותיה באשר לתוקף הסכם המתנה ותוקף הצוואה.

ולכן, לאור כל האמור לעיל דינו של ההליך להתנהל בפני בית הדין לענייני משפחה.

משכך אני מורה כי התיק יועבר לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב שלו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה.

אני ממנה את עוה"ד איילת טרסר אבס פקס: 077-7929515 טלפון 077-7929394 כאפוטרופה לדין אחר הגברת דורית גרשון (להלן – "האפוטרופה").