בשנת 2019 נפגש התובע מספר פעמים עם הגב' שוש סולימני, מנהלת אגף שכר בכיר במשרד החינוך וזו הביעה דעתה מפורשות, גם בפני נציגי הרשות וגם בטלפון מול הממונה בנש"ם, מר רמסיס חרדאווי, כי שכרו המשולב של התובע צריך לעמוד על 21,000 ₪ וכי הוא זכאי לתוספת על פי הסכם "אופק חדש" (סעיף 74 בתצהיר התובע).
כמו כן העיד מר מעיין בעיניין זה: "עותמאן הוא עובד יחיד ברשות הבדואים שקבל הטבה כזו חריגה, להיות בדרוג מפקח, למרות שהוא בגוף ביצועי, שאין בו תפקידי פקוח פדגוגיים. וזה חורג מאוד ביחס לכל משרדי הממשלה. כי למיטב ידיעתי, רק במשרד החינוך יש את הדרוג הזה. אולי קצת במשרד הרווחה. אולי, אני לא בטוח. וכאישור חריג מאוד, שרצו מאוד לקלוט את עותמאן ברשות, נתנו לו את זה. דבר שנתן לו הטבה מאוד משמעותית ביחס לדרגה הרגילה של מנהל אגף ברשות" (עמ' 117 שורות 26-19).
...
לטענת התובע, מאחר שרצו להשוות את שכרו לשכר שקיבל קודם לקליטתו ברשות, ומכיוון שהתפקיד שלו כולל בעיקר היבטים פדגוגיים וכן פיקוח ופיתוח פרויקטים בתחומי החינוך, פעל מר אהרוני ונפגש, עם התובע, עם ממונה אגף בכיר במשרד החינוך, מר בני בנימיני, ויחד הגיעו למסקנה כי הדרך להעלאת שכרו ברשות היא להחזיר אותו לתפקיד פדגוגי לפי הסכם "אופק חדש" במערכת החינוך (סעיף 60 בתצהיר התובע).
על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.
סוף דבר
לאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.
למרות התוצאה אליה הגענו ובשים לב לכך כי התובע עדיין מועסק ברשות ולשביעות רצונה, וכן לאור הערותינו בקשר להתנהלות המדינה, החלטנו לפנים משורת הדין שלא לפסוק הוצאות לחובת התובע.
