קיצבאות ילדים והזכות לכבוד – אכן, פסיקתו של בית משפט זה הבהירה, חזור והבהר, כי ההגנה על הזכות לקיום אנושי בכבוד באה בגדרה של ההגנה על הזכות לכבוד האדם המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, וכי ההגנה עליה זהה להגנה הנתנת לזכויות היסוד האחרות (בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, פ"ד ס(3) 464, 484-482 (2005); בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (28.2.2012), פסקות 36-34 (להלן: עניין חסן)).
העותרים היתמקדו בתכלית העיקרית של קיצבאות הילדים קרי: מתן תמיכה סוציאלית-כספית למי שהנם הורים לילדים (תכלית זו עברה אף היא תהפוכות לא מעטות לאורך השנים, כפי העולה מן הסקירה המקיפה של ההיסטוריה החקיקתית בעיניין זה המפורטת בחוות דעתה של השופטת ברק-ארז), ובהתבסס על תכלית זו טענו כי קבוצת השויון הרלוואנטית היא כל המבוטחים כהגדרתם בסעיף 65(א) לחוק הביטוח הלאומי, שהם הורים לילדים.
ראשית, החוק קובע בתיקון תוספת לסכום הקיצבאות ובצד אותה תוספת הוא קובע גם כי סכומים מסוימים מתוך אותה התוספת יופחתו מהקיצבה המשתלמת להורה אם לא יבוצע החיסון הנידרש עד למועד הקבוע בתוכנית החיסונים וכלשון ההוראה - אם הילד לא חוסן "תופחת קצבת הילדים לחודש המשתלמת בעדו, בסכום של 100 שקלים חדשים" (סעיף 68(ד)(1) לחוק הביטוח הלאומי; ההדגשה אינה במקור).
...
הערה נוספת שמצאתי להעיר בשולי הדברים היא זו. לגישתי, ההפחתה נושא העתירות אמנם אינה פוגעת בזכות החוקתית לשוויון ואף לא בזכויות חוקתיות אחרות ועל כן אין להיעתר לסעד שנתבקש בעתירות קרי - ביטול התיקון לחוק הקובע את ההפחתה.
מסיבות אלה ומסיבות נוספות שניתן להעלות בהקשר זה, אני סבורה כי מן הראוי לשקול שימוש באמצעים אחרים לקידום המטרה הראויה של עידוד חיסונים לילדים, למשל בדרך של מתן תמריץ כלכלי חיובי למחסנים או לחלופין שימוש בסנקציות אחרות.
על כל פנים, משלא מצאתי כי האופן שבו פעל המחוקק פוגע בזכות חוקתית, אני מצטרפת כאמור לתוצאה שאליה הגיעו חברותיי השופטות ארבל וברק-ארז לפיה דין שלוש העתירות להידחות.
