תוספת לקצבת נכות בגין ילד של גרוש

המשיבה אף הצהירה כי הילדים חיים עם הגרוש – המערער.

בהסתמך על המלצת פקידת השקום, דחה המוסד את תביעתו של המערער לתשלום תוספת התלויים לידיו, במכתביו מיום 11.9.2012 ומיום 21.10.2012 כמפורט להלן: "מעיון בפסק הדין עולה כי האם נידרשת לשלם מזונות ובנוסף מחצית מהוצאות החינוך והבריאות של ילדיה, כך שבפועל היא נושאת בהוצאות גידול ילדיה על אף שמתגוררים בחזקת אביהם". ההליך בבית הדין האיזורי: המערער הגיש את תביעתו לבית הדין האיזורי בחודש נובמבר 2012, ובד בבד הגיש בקשה לסעד זמני לתשלום תוספת התלויים לידיו.

כאשר נכה מקבל קצבת נכות ותוספת תלויים בגין ילדיו, והוא מתגרש, התוספת משולמת לילדיו, באמצעות אם ילדיו, עת המוסד בדיעה שהאם תישתמש בתוספת התלויים לטובת הילדים, וזאת בשל העובדה שתוספת התלויים משולמת למי שישתמש בה לטובת התלויים ולא לטובת הנכה.

...

נוכח כל האמור לעיל, הסכמתו של המערער במהלך ההתדיינות בבית הדין האזורי מחייבת אותו, ואין מקום לאפשר לו לחזור ממנה, ולתבוע לקבל לידיו את תוספת תלויים לתקופה שקדמה לחודש מאי 2012.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪.

בתקופה שבה קיבלה מזונות עבור הבן, לא היתה יכולה לקבל תוספת לקיצבת נכות עקב איסור על תשלום כפל גמלאות.

הפעולה שמבקשת התובעת לבצע – שלילת הגימלה מהאב באופן רטרואקטיבי, תיגרום לכך שהאב יגיש תביעה נגד המל"ל. התובעת למעשה מבקשת תשלום כפול, פעם אחת לאב ופעם שניה לה. התובעת הגישה סיכומי תשובה כדלקמן: המל"ל לא הסביר עד היום מכוח מה שולמה תוספת לגרוש של התובעת.

במכתב שנשלח לתובעת ביום 6/6/10 נאמר: "במענה לפנייתך הרינו להודיעך כי לצורך בדיקת זכאותך לקבלת חלקו של הילד בקיצבת הנכות שלך, הוזמנת פעמיים לעובדת השקום בתאריך 7/8/08 ו- 28/8/08 ולא הופעת.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה הפשוטה שכאשר התגלתה הטעות, אושר תשלום תוספת לקיצבת הנכות עבור הבן ש., רטרואקטיבית משנת 2008, ללא שקוזז סכום כלשהוא מסכום המזונות ששולם לתובעת בשנה זו. מסיבה לא ברורה, החליט המל"ל לשם את התוספת לקיצבת נכות עבור הבן ש., שאמורה היתה להיות משולמת לתובעת, לידי הגרוש שלה, זאת אף שידע שהמשמורת היחידה היא בידי התובעת.

...

לאור כל האמור אנו קובעים שהתובעת זכאית לתשלום תוספת לקצבת נכות עבור הבן ש., מחודש מאי 2007 ועד המועד שבו החלה להיות משולמת בפועל.

התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.

הנתבע ישלם לתובעת בנוסף, הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

התובע הנו גרוש, ושני ילדיו, הנם בחזקת גרושתו.

" סעיף 304 (א) לחוק קובע כדלקמן: "נוכח המוסד כי הזכאי לגימלה או האדם שלידיו צריכה הגימלה להנתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגימלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי, או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבאחזקתו או בהשגחתו נמצא הזכאי, או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגימלה, ולשלם לו את הגימלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה היתייעצות עם פקיד שקום שהמוסד הסמיכו לכך". מכח הסעיף הנ"ל ולאחר היתייעצות עם עובדת סוציאלית ממח' השקום, קבע הנתבע כי תוספת הילדים תועבר לידי הגרושה.

לעניין פרושו של סעיף 304(א) לחוק, פסק בית הדין הארצי בעיניין אשואל כי: "...כשם שקצבת הנכות המשולמת למקבל גמלה תשמש רק לטובת הנכה, כך תוספת תלויים לילדים לקיצבת נכות תשמש רק לטובת הילדים. מטרת החוק ברורה: לאור נכותו של הנכה אין הוא מסוגל לפרנס את עצמו או את משפחתו. קצבת הנכות מחליפה את פרנסתו של הנכה ותוספת התלויים בגין ילדי הנכה מחליפה את הפרנסה שהנכה חייב לתת לילדיו...

...

סוף דבר- עם כל ההבנה למצבו של התובע, התביעה נדחית.

" תכליתה של תוספת התלויים הוגדרה בפסיקתו של בית הדין הארצי בעיניין דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי - אבנר אשואל, פד"ע כט 466 (1996) (להלן: "עניין אשואל"): "נכה כללי מוגדר כמבוטח, שאינו מסוגל לעבוד ולפרנס עצמו ואת משפחתו, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק. קצבת נכות כללית חודשית מקנה לנכה תחליף של פרנסה מינימאלית, שהנכה היה מישתכר, לו יכול היה לעבוד. תוספת תלויים לקיצבת נכות כללית בגין בן זוג (סעיף 200(ג)(1) לחוק) ותוספת תלויים לקיצבת נכות כללית בגין ילד (סעיף 200(ג)(2) לחוק) מיועדות כתחליף לפרנסה שהנכה היה מביא להם, אלולא נכותו.

סעיף 304(א) לחוק מאפשר למוסד, בנסיבות מסוימות, לקבוע מי יקבל את הגימלה- את תוספת התלויים, בעניינינו, וכך נקבע - "נוכח המוסד כי הזכאי לגימלה או האדם שלידיו צריכה הגימלה להנתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגימלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבהחזקתו או שבהשגחתו נמצא הזכאי או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגימלה, ולשלם לו את הגימלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה היתייעצות עם פקיד שקום שהמוסד הסמיכו לכך" (הדגשות אינן במקור, ת.ס.).

על כן, סבורים אנו, כי היה על מר כהן לעדכן את הנתבע על שינוי הסטאטוס שלו - מנשוי לגרוש וכן ליידע את הנתבע על כך שהקטינות נימצאות בחזקת התובעת (האם) כך שתוספת התלויים תשלום לתובעת ולא לו. לפיכך, אנו קובעים כי מר כהן פעל בחוסר הגינות, פעם אחת כאשר לא הביא בפני בית המשפט לעינייני מישפחה אישור בדבר תוספת התלויים אותה הוא מקבל מהנתבע עבור בנותיו הקטינות במסגרת קצבת הנכות, ופעם שניה שלא עידכן את הנתבע על היות הקטינות בחזקת התובעת ולא בחזקתו.

...

לאור האמור ובנסיבות המקרה, אין אנו סבורים כי טענת השיהוי וטענת ההתיישנות חלות במקרה דנן.

סוף דבר: לאור האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה.

מהטעמים המפורטים לעיל, תביעת התובעת מתקבלת ונקבע כי היא זכאית לתוספת תלויים לקצבת הנכות – תוספת שתחושב בהתאם לכללי הדין - רטרואקטיבית מיום 1.7.2015 ועד ליום 31.7.2016.

עוד מבהיר ההסכם בלשונו את החישוב שנעשה כך: התובעת תמשיך לקבל את קצבת היחיד שנכון לאותו יום הסתכמה בסך 1,886 ₪; את הסכום של 1,400 ₪ יקבל במישרין מר כהן ואת הסך 108 ₪ שנותר על פי נ/1 כסך התוספת לקצבת הנכות שקיבלה התובעת בגין ילדיה התלויים בה, תקבל התובעת.

טוען בעלה של התובעת בדיון היום בפנינו, שלמעשה לא הייתה סמכות בידי בית המשפט לעינייני מישפחה לתת את פסק הדין שנתן וזאת מטעמים שונים וביניהם אלה: א.התובעת הייתה חסויה ולפיכך הסכמתה לאו הסכמה היא ולכן כל ההסכם כולו איננו משקף הסכמה שלה כצד להסכם; ב.המוסד לביטוח לאומי לא היה צד להליכים בפני בית המשפט לעינייני מישפחה ולכן אין המוסד לביטוח לאומי מחויב על פי פסק הדין; ג.זכותה של התובעת לקיצבת הנכות הכללית, כולל התוספת עבור ילדיה התלויים, היא זכות המעוגנת בחוק ולא ניתן לכן לשלול ממנה את הזכות הזו אלא על פי הוראות החוק לטענתו, ההוראות שבחוק אינן מאפשרות להעביר את התוספת לגרוש או גרושה של מבוטח כי גרוש או גרושה אינם מצוינים בחוק ככאלה שאליהם ניתן להעביר את התוספת.

...

סוף דבר: יש לדחות את תביעת התובעת ולחייב את המוסד לביטוח לאומי להעביר אליה את אותו חלק מהתוספת לגמלה אשר מועבר על ידי המוסד לביטוח לאומי על פי אותו הסכם שקבל תוקף של פסק דין.

התביעה נדחית, אין צו להוצאות.