לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בניידות מיום 2.10.18 (להלן – הועדה), אשר קבעה, כי הליקוי ממנו סובל המערער אינו ניתן ליישום לפי רשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות, כפי שמפורטים בתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות (להלן- רשימת הליקויים).
דיון והכרעה:
בהתאם לסעיף 10 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) קביעה של ועדה רפואית לעררים מכוח הסכם הניידות, ניתנת לערעור בפני בית הדין האיזורי בשאלה משפטית בלבד.
לעניין ביצוע צלום בסביבה הטבעית, סעיף 14 א לתוספת ב' להסכם הניידות קובע בין היתר כי :
"(א) הרופא המוסמך, מיזמתו הוא או לפי בקשת הוועדה הרפואית, וכן הוועדה הרפואית לעררים, רשאים לידרוש מהמוסד ביצוע כל חקירה לאימות נתונים ועובדות הדרושים לוועדה הרפואית או לוועדה הרפואית לעררים, לפי הענין, לצורך החלטה בנושאים המפורטים בסעיף 2.
...
מנגד, לא שוכנעתי בהסבר המשיב לגבי היעדר כל התייחסות בהחלטת הוועדה לחוות דעתו של ד"ר זיסמן.
עם זאת, איני מקבלת את טענת המערער, כי הוועדה נדרשה לבדוק את מצבו בהתאם לכל סעיפי הליקוי הקיימים ברשימת הליקויים.
סוף דבר
הערעור מתקבל כמפורט לעיל.