תוספות יוקר ישולמו במהלך תקופת העבודה

לעובד ישולם במהלך תקופת עבודתו בחברה על פי הסכם זה, שכר עבודה בגובה כמפורט להלן: 1.1 שכר יסוד (כולל תוספת יוקר ותוספת ים המלח) 12,000 ₪ (שנים עשר אלף ₪) ברוטו בחודש.

...

משכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב התאונה – משתביעה זו לא כומתה וממילא ספק אם היא מצויה בסמכות בית הדין, דינה להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תביעת התובע נדחית.

נבחן כעת כל אחד מהנושאים שלעיל ונבדוק האם ניתן לראות בהתפטרותה של התובעת עקב כל אחד מהם – התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים: אי תשלום שכר מינימום במשך תקופת עבודתה לטענת התובעת, במהלך תקופת עבודה אצל הנתבעת נפל שכרה משכר המינימום בנגוד לחוק שכר מינימום תשמ"ז– 1987, ולכן על הנתבעת לשלם לה סך של 9615.63 ש”ח כהפרשי שכר מינימום.

אשר על כן, נדחית טענת התובעת באשר לאי תשלום תוספת יוקר בתקופת עבודתה אצל הנתבעת, ואף ברכיב זה לא ניתן לראות נסיבה שביחסי עבודה שאין לידרוש מהתובעת שתמשיך בעבודתה.

...

לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת לא הודיעה לנתבעת על כוונתה להתפטר.

סוף דבר-התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך של 1,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק.

עוד נקבע בהסכם העבודה כי המשכורת, בצרוף תוספות יוקר ובצרוף תשלום העמלות (עד ליעד המאקסימאלי שנקבע – 3,600 ₪), ייחשבו כשכר הקובע של התובע (סעיף 3.5.3 להסכם).

דיון והכרעה השלמת תשלום בגין דמי חופשה במהלך תקופת העבודה התובע טען כי ערך יום החופשה אשר שולם על ידי הנתבעת במהלך תקופת העסקתו נמוך מערך יום החופשה לו הוא זכאי, וזאת מאחר שהנתבעת לא הכלילה בחישוב ערך יום החופשה את רכיב הפרמיה אותו שילמה לתובע.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאתי כי דין תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש , להידחות.

מעיון בתכתובות אלו עולה כי התובע הודה על ההסבר המפורט לשאלותיו (הודעות הדוא"ל צורפו כנספח 2 לתצהירה של גב' חיניץ).לאור האמור לעיל , לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהתנהלות הנתבעת בהקשר זה אשר יש בו כדי להצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש על כן, תביעת התובע בגין רכיב זה, נדחית.

בנסיבות מקרה זה, לאור תוצאות ההליך על פיה כלל לא נפסקו לזכות התובע סכומים כלשהם, לא נדרשתי לדון בטענות הקיזוז אותן העלתה הנתבעת ובטענות התשובה של התובע בסוגיה זו. סוף דבר - התביעה נדחית.

לטענתם לא ניתן להם יום בחירה או לא שולם להם כל תשלום כאמור במהלך תקופת עבודתם.

בעיניין זה טוענת הנתבעת בסיכומיה כי בשבע השנים שקדמו לתביעה לא הייתה במשק תוספת יוקר וכי שכר המינימום עלה משנת 2006 ועד 2011 ב-15.4% ושיעור המדד עלה ב-16.87% בלבד בעוד שכרם של התובעים עלה בשיעורים גבוהים משיעורים אלו ועל כן המדובר בהעלאות שאינן קשורות לשכר המינימום או למדד כי אם בגין וותקם בלבד (סעיפים 63-66 לסיכומים) וכי תשלום זה אף היה גבוה בהרבה מתוספת הותק על פי חוק (ראו סעיפים 9ב-ה לתצהירה של הגב' חממי וכן סעיף 67 לסיכומים).

...

אשר על כן אנו מקבלים את חישובי הנתבעות בעניין זה, והנתבעת תשלם לתובעים בגין תוספת וותק את הסכומים כלהלן: למר זמסקי – 2,040 ₪; למר איוון – 1,884.6 ₪; למר גיטין – 1,492 ₪.

איננו מקבלים את תביעת התובעים לתוספת דרגה, התובעים לא כימתו תביעתם זו במסגרת כתב התביעה (ואף לא בתצהיריהם) אלא רק לראשונה במסגרת סיכומיהם, ואף לא שילמו אגרה בגין רכיב זה. אשר על כן - דין תביעתם ברכיב זה להידחות.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: למר זמסקי סך של 24,694.83 ₪ (דמי הבראה בסך 340 ₪ +ימי בחירה בסך 2,051 ₪+תוספת וותק בסך 2,040 ₪ + 20,263.83 ₪ בגין ניכוי 20 דק' הפסקה); לתובע מר איוון סך של 25,875.32 ₪ (דמי הבראה בסך 351 ₪+ ימי בחירה בסך 2,051 ₪+ תוספת וותק בסך 1,884.6 ₪+ 21,588.72 ₪ בגין ניכוי 20 דק' הפסקה) ולמר גיטין סך של 23,499.75 ₪ (דמי הבראה בסך 1,432 ₪+ימי בחירה בסך 2,051 ₪+תוספת וותק בסך 1,492 ₪+ 18,524.75 ₪ בגין ניכוי 20 דק' הפסקה).

בפנינו תביעתו של מר דוד אלמלח (להלן – התובע) נגד מעסיקתו לשעבר חברת נווה עופרים בע"מ (להלן- הנתבעת) לתשלום זכויות שונות, אשר לא שולמו לו במהלך תקופת עבודתו, כדין, כמתחייב מהוראות הדין וצוי ההרחבה החלים על העסקתו.

ג.  עדכוני שכר הנובעים מתוספת היוקר, יבואו על חשבון עדכוני השכר האמורים בצו זה כמפורט להלן: כל עידכון שכר הנובע מתוספת יוקר, אשר ישולם במועד שבין כניסת צו זה לתוקף לבין ינואר 2011 (המועד בו תשולם התוספת בת 2%), יבוא על חשבון התוספת בת 2%; כל עידכון שכר הנובע מתוספת יוקר, אשר ישולם במועד שבין ינואר 2011 לבין ינואר 2012 (המועד בו תשולם התוספת בת 4%), יבוא על חשבון התוספת בת 4%.

...

לסיכום הדברים, טענה הנתבעת שלוש טענות משלימות ביחס לאמדן שעות נוספות של התובע: 1) יש לדחות את תביעתו של התובע עובר לתקופת ההתיישנות דהיינו עד לחודש אוגוסט 2012; 2) יש לחשב את שעות העבודה בניכוי שעה הפסקה וכך יש להביא בחשבון ימים שבהם התובע לא השלים יום עבודתו; 3) התובע לא ניכה 123.28 ימי עבודה, 5.8 חודשים, שבהם הוא נעדר מהעבודה וקיבל תמורת תקופה זו חלף שכר; 4) באשר לזכאותו של התובע לתשלום תמורת שעות הנסיעות, התובע לא הוכיח כי הוא נסעה כל יום 50 קילומטר לכל כיוון, ממקום עבודתו לביתו ובחזרה או כי איסופי העובדים העריכו את משך הזמן עד להגעה לאתר העבודה, בין היתר משום שהתובע לא הוכיח כי אסף את העובדים כל יום.

לפיכך, לא מצאנו הצדקה לקבוע לתובע פיצוי הרכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

אי מתן הודעה על תנאי העבודה – נדחית, עקב אי תחולת פיצוי עונשי בתקופה הרלוונטית לתביעה.

עוגמת נפש, נזק לא ממוני – נדחית.