תוכנית סגירת מרפסת נקודתית

בהקשר זה ציינה הועדה: "נראה אכן כי במקום בו מדובר בעבריין בנייה המגיש תכנית נקודתית להכשרת הבנייה וזו מתאשרת, מן הראוי כי התשלום יתבצע מיד בסמוך לאישור התכנית המשביחה. מבחינת תכלית החקיקה אין לאפשר במקרה זה לדחות את התשלום לעת הוצאת היתר הבנייה ובכך לתמרץ את עבריין הבנייה שלא להשלים את הליך ההכשרה. עם זאת וכפי שעלה בחלק מהעררים שלפנינו, אין מדובר במצב היחיד אליו יש להדרש.

במציאות אליה נדרשים אנו להתייחס קיימות עבירות בנייה רבות, מהן הרחבות קטנות וסגירת מרפסות, ולעיתים התכנית המאפשרת להכשיר את אלה היא תכנית כללית המתייחסת לעשרות, מאות ואלפי דירות.

...

"דרך המלך" למאבק בעבריינות הבנייה ובהפרת הוראות חוק התכנון והבנייה, ובכלל זה אי-הוצאת היתר בנייה במקום שזה נדרש, היא באמצעות הליכי אכיפה; ובפרט כאשר ניתן בגדר ההליך הפלילי לחייב את המורשע לשלם את תשלומי החובה ובכללם היטל ההשבחה.

התנהגות הצדדים, ובפרט הרשויות המקומיות, לאורך שלושה עשורים מהווה, אפוא, נדבך נוסף במסקנה הפרשנית, שלפיה החלופה השנייה אינה חלה על התחלת שימוש הטעונה על-פי הדין קבלת היתר בנייה; זאת, כאמור, לאור "לשון הפשט" של החלופה, מבנה הגדרת "מימוש הזכויות על חלופותיו, תכלית החקיקה ודברי ההסבר להצעת החוק – שהיו ברורים ומפורשים לכל, גם לציבור וגם לרשויות. שינוי הגישה הפרשנית של הוועדה המקומית בירושלים, המערערת, לאחר שלושה עשורים, מחייב טעמים כבדי משקל המצביעים על כך שהפרשנות הקודמת שלפיה נקטה, הייתה שגויה לאור לשון החוק ותכליתו; וכאמור, טעמים כאלו אין בנמצא, והפרשנות הלשונית והתכליתית שונה. בנסיבות אלו, ניכר כי שינוי, ככל שהוא מתבקש, אמור להיעשות בדרך של חקיקה – הן בהיבט המהותי שלפיו פרשנות החוק אינה מתיישבת עם השינוי המתבקש, והן מעקרונות של שוויון בהחלת החוק ומניעת אפליה לאחר שנים ארוכות של יישומו.

המערערת תשלם לכל אחד מהמשיבים 6-1 הוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪.

את הבקשה להיתר בניה הגיש ביחד עם האדריכל ושניהם חתומים על הבקשה, לדבריו, כשהוא קיבל את הטפול בתיק, נאמר לו בעיריה ש לא ניתן היה להגיש תכניות כיוון שהיה צורך לעכב את ביצוע צו ההריסה, אלא יש צורך בשינוי תב"ע נקודתי כדי לאשר את סגירת המרפסת.

...

לאור המפורט לעיל וכן לאור העובדה שלא הוגשה הערכת שמאי המלמדת על ערך הדירה בעת מכירתה ולחילופין לראיה המעידה על ירידת ערך, אני דוחה את טענת התובעים שמכרו את הדירה בפחות מערכה.

בהעדר ראיות התביעה נדחית על כל רכיביה.

מבוא; במוקד העתירה, תכנית מתאר נקודתית, שנועדה לאפשר הרחבת מרפסות בבית משותף הכולל שני מבנים-אגפים, המצויים ברחוב שמעון בן צבי 61-59 בגבעתיים, הידועים כחלקה 570 בגוש 6161, והכוללים 24 קומות כל אחד ובסך הכול 156 יחידות דיור (להלן: "המקרקעין" ו - "הבית המשותף").

לטענת העותרים ממושה של התכנית יאפשר תכנונית קבלת היתר לסגירת פתח המרפסת בקומה ה- 18 ובכך יביא לביטול אפשרותם של העותרים לקיום מצוות הסוכות כהלכתה, כפי שנהגו העותרים כל השנים מאז החלו לגור בדירה, שכן, המרפסת מעל תיצור חיץ בין סוכתם לבין השמים.

...

בדומה אף אינני נדרשת לטענה ולפיה משפורסמה התכנית למתן תוקף קודם לדיון בעתירה הרי שדין העתירה להידחות מפאת מעשה עשוי .

סוף דבר; אשר על כן – העתירה נדחית.

העותרים יישאו בהוצאות כל אחת מהמשיבים 1-5 בסך של 4,000 ש"ח. המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם פעל להכנת תוכנית בניה נקודתית, שתאפשר את פיצול הנחלה ולאחר מכן הגשת בקשות להיתרי בניה ע"י הנאשם באופן עצמאי, אך בעל הנחלה סרב לחתום על התוכנית ולכן היא לא הוגשה.

אין רווח כלכלי בתו"ב 1702-07-09 מדינת ישראל נ' יעקב בר (נבו, 10.10.10) – בית המשפט גזר על הנאשם קנס בסך 6,500 ₪ והתחייבות לשנתיים בסך 10,000 ₪ בגין קירוי בשטח של כ– 60 מ"ר, סגירת מרפסת והפיכתה לשטח עקרי בשטח של כ – 6 מ"ר והגדלת שטח הכניסה לנכס בכ – 4 מ"ר. עובר למתן גזר הדין הנאשם הרס את הבניה באופן חלקי וניתן לו היתר על הנכס הקיים.

...

אני מורה לנאשם להרוס את הבנייה מושא כתב האישום.

" אשר לתוכנית 9903א', ביום 6.2.07 החליטה ועדת המשנה הנקודתית על הפקדתה בתנאים המפורטים להלן: "1. הוועדה מאשרת את המרפסת בקומה א' בחזית רחוב רשב"ם – חזית מזרחית (הכוונה למרפסת הקדמית – מ.א).

זאת, הואיל והדבר סותר, מבלי שהובא לכך טעם של ממש, את החלטת ההפקדה; הואיל ועקב הסכסוך בין הצדדים לא ניתן להגיש תוכנית כוללת לבניין ודרישה זו תביא לקיפאון בהליכי התיכנון של הבניין ולהותרתו של ספיר בן ערובה בידי ויינגרטן; והואיל ותוכניתו היא תוכנית מינורית ביותר, שאי אישורה יגרום לו לנזק רב, בעוד שתוכנית ויינגרטן היא תוכנית שאפתנית הרבה יותר, שכבר שנדחתה פעמיים ושאישורה עלול לארוך זמן רב. ספיר הוסיף כי אין ממש גם בנימוק שהובא לדחיית התוכנית שלפיו אין מקום לסגירת המרפסות האחוריות והרחבת קומה א' לבניין מבלי שהדבר מבוצע במקביל גם בקומת הקרקע.

...

עם זאת, אני קובעת כי ספיר יוכל להגיש תוכנית הכוללת את הכשרת המרפסת הקדמית בלבד במתכונתה הנוכחית, ותוכנית זו, ככל שתוגש, תיבחן על סמך מכלול השיקולים הרלוואנטיים.

סוף דבר 27.

נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית במובן זה שהחלטת ועדת המשנה להתנגדויות בעינה עומדת, אך ספיר יהיה רשאי להגיש תוכנית חדשה בכל הנוגע להכשרת המרפסת הקדמית.