תוכנית חיסכון באמצעות פוליסת ביטוח

כותבים ה"ה גילון ווינרב בספרם ביטוח חיים (מהדורה שישית, בהוצאת המכללה לביטוח (1995)) בנושא זה: "מטרתו של המבוטח בתכנית זו היא לא רק להבטיח סכום מסוים למשפחתו (או למוטבים אחרים) במקרה מותו, אלא גם להנות מהביטוח אם יחיה בתום התקופה...בביטוח המעורב ניתן להבחין בשני מרכיבים: ביטוח ריזיקו יורד וחיסכון עולה. שני המרכיבים יחד מסתכמים בסכום הביטוח. את ערך הפדיון של הפוליסה, .זא. הסכום העומד רשות המבוטח אם יבטל את הפוליסה, אפשר לראות כמרכיב החיסכון. יתרת סכום הביטוח מכוסה על ידי ביטוח הריזיקו. לדוגמא: אם לאחר מספר שנים, ערך הפדיון של ביטוח בסך 1,000 ש"ח – הוא 200 פרושו של דבר שמרכיב הביטוח של סיכון המוות הוא 800. כאשר ערך הפדיון יהיה 850 ש"ח, סכום הביטוח שבסיכון יהיה 150 ש"ח.

...

עמדתו זו של מר שפירא מקובלת עלינו.

משהחלטנו לבחון את טענותיו של התובע בסוגית הריביות, לגופה, לאור הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות ומחדר לליבנו ספק שמא, במחדל ובתום לב, נמנע מן התובע לברר סוגיה זו במהלך השנים, מצאנו לדחות טענותיו לגופן.

סיכומו של דבר מצאנו לדחות את תביעת התובע במלואה ולחייבו בהוצאות הנתבעת בסך של 35,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 41673-02-13 זילברשטיין נ' הפניקס חברה לביטטוח בע"מ ואח' בפני כב' השופט ישעיהו שנלר, סגן נשיאה-אב"ד, השופט ד"ר קובי ורדי, השופט חגי ברנר המערער: יואל זילברשטיין ע"י ב"כ עו"ד פייל ועו"ד ביבר המשיבות: 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. דורות- משווקים תכניות פנסיה חיסכון ביטוח ופיננסים ע"י ב"כ עו"ד להב 3. מבטח סימון סוכנויות לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בן משה ועו"ד עמירן-סין פסק דין

כשהתקרב המערער לגיל פרישה, פנה המערער לסוכן הביטוח שלו מטעם המשיבה 2 על מנת לברר את סבירות הנפקת הפוליסות וגביית הפרמיות בתיק הביטוח שלו, אך משהתשובות לא היו מספקות לטענתו וטענותיו נדחו על-ידי המבטחת, פנה המערער אל יועץ פנסיוני - מר דני קהל לקבלת חוות דעתו, שקבע בחוות דעתו כי הנזקים שנגרמו למערער החל משנת 1996, עולים על מיליון ₪, שכן על-אף שהשתכר 52,000 ₪ לחודש, הקצבה לה הוא זכאי מכוח הפוליסות היא בסך 14,000 ₪ בלבד, דהיינו 27% משכרו.

...

המשיבה 3 הוסיפה וטענה כי בשלהי שנת 95' עת עזב המערער את חברת אלסינט בה עבד, הועברו הפוליסות שלו לטיפול המשיבה 2 ולכן עילת התביעה נגדה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2002, כאשר בכל מקרה יש לדחות את התביעה כנגדה משכתב התביעה מתייחס לנזקים שנגרמו לטענת המערער החל משנת 96', מועד בו המשיבה 3 כבר לא הייתה סוכנות הביטוח של המערער.

בנסיבות העניין, בהתחשב בסכום התביעה ובכך שהתקיים בבית משפט קמא דיון בבקשה לדחיית התביעה על הסף במהלכו נחקר המערער, אני סבור כי פסיקת הוצאות על-סך של 20,000 ₪ למשיבה 3 ולמשיבות 1 ו-2 ביחד (סה"כ 40,000 ₪), הינה סבירה בנסיבות העניין, ואין הצדקה לסטייה מהכלל הנ"ל ולהתערבותנו בפסיקת ההוצאות.

סוף דבר התוצאה היא כי דין הערעור להידחות.

המערער ישלם למשיבות 1-2 ביחד, שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ ולמשיבה 3 שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

אף בהנחה שטענת התובע 2 כי הנתבע לא בחן את הפוליסה טרם מסירתה לתובע 2 ולא בדק כי היא תואמת את ההצעה (טענה עובדתית שלא הוכחה), לא ברור מתשובת התובע 2 הנ"ל מדוע הוא סבור כי הנתבע התרשל בכך שלא קרא את הפוליסה, שהרי בדיקת הפוליסה והתאמתה להצעה הנה פעולה שהייתה אמורה להתבצע ע"י המבוטח (התובעים), ובעיקר שלפי גרסת הנתבע תנאי הפוליסה תואמים את תוכנית הביטוח שהוצעה על ידו לתובע 2.

לאור זאת, לא הגיוני שהפרמיה החודשית (שגובהה לפי הנקוב בת/1 הנו בסך 32.60 $ לחודש), בנכוי הפרמיה עבור הכסוי הבטוחי (ביטוח חיים ואבדן כושר עבודה לתובעים, וכן בנכוי עמלת סוכן הביטוח (הנתבע), וזאת עוד לפני שמביאים בחשבון את הרווח של חברת הביטוח, צפוי, על פניו, להניב תשואה גבוהה יותר מזו המוצעת בבנק בתוכנית חסכון בשם "בר –יציב", שתנאיה לא פורטו ע"י התובעים.

...

ייאמר כי גרסת התובע 2 היא טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב (ת/1) התומך בגרסת הנתבע שכן עיון בפוליסה מעלה כי צוין בה בדף 2 באופן ברור, בין היתר, כי "תום תקופת הביטוח : 1/11/2077" ו- "תקופת הביטוח: 91 שנה". עם זאת, עיון בטופס ההצעה מיום 13.9.86, שצורף כחלק מת/1, עליו חתומים התובע 2 והנתבע, מעלה כי לא צוין ע"י הנתבע בטופס ההצעה ברובריקת "תקופת ביטוח בשנים", שהינו פרט מהותי המשליך על מועד זכאות המבוטח לקבלת סכום הביטוח הבסיסי, מהו משך תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה, ובעיקר שמדובר בתקופת ביטוח ממושכת ביותר (בהגיע התובע 1 לגיל 95 שנים !!), אם כי אין ב-"חסר" זה כשלעצמו כדי להוביל למסקנה כי פרטים מהותיים אלה, לא נמסרו על ידו בע"פ לתובע 2, עובר למועד עריכת ההצעה.

ממכלול הראיות שהוצגו ע"י התובעים לא שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבע הציג בפני התובע 2 מצג מטעה/מצג רשלני, לפיו התובע 1 יהיה זכאי למלוא סכום הביטוח הבסיסי בהגיעו לגיל 21 שנים, בכפוף לתנאי הפוליסה.

סיכום: מכל האמור לעיל נחה דעתי לדחות את התביעה.

לטענת התובע בשנת 2012 רכש באמצעות הנתבעת 1, שהנה סוכנת ביטוח, פוליסת ביטוח של הנתבעת 2 בסכום של 245 ₪ לחודש, כאשר 100 ₪ מתוכם יועדו לביטוח סיעודי ויתרת הסכום בסך 145 ₪ יועדו לקופת חסכון.

לפיכך, תובע התובע את סכומי הביטוח אותם שילם עבור תכנית החסכון בסך 9,000 ₪ ועוד 3,000 ₪ בגין תשלום ששילם התובע לעורך דין ועוד 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסך הכל 15,000 ₪.

...

בנסיבות העניין, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

סוף דבר, הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 8,700 ₪ שהם התשלום החודשי בסך 145 ₪ שיועד לתוכנית חסכון כפול 60 חודשים.

עוד טוענת הנאמנת, כי המבקש לא צירף לבקשתו מסמכים מהותיים לגבי מצבו הכלכלי ובכלל זה הבהרה היכן הוא מתגורר ועם מי, תדפיס עו"ש לששת החודשים האחרונים, תדפיסי הוצאות אחזקת משק הבית בששת החודשים האחרונים, אישור באשר לקיום או העדר תוכניות חסכון, קופות גמל, ביטוח חיים וכו'.

בנוסף עולה כי ליחיד פוליסת ביטוח חיים משולב חסכון בחברת כלל והוא אף מיוצג ע"י עו"ד פרטי בהליך זה ואינו מבהיר את מקור הכספים למימונו.

...

ראו לעניין זה החלטתו של רשם בית המשפט העליון, כב' השופט רון גולדשטיין ב-בר"מ 7760/19 מטרונה גליצנקו נ' שר הפנים (5.12.19): "המבקשת – אשר מיוצגת בידי עורך דין פרטי – לא הציגה בבקשתה תשתית עובדתית, ולו מינימלית, המעידה על היעדר יכולת כלכלית לשאת בהפקדת העירבון. המבקשת אף לא הסבירה כיצד היא מממנת את ייצוגה המשפטי; כיצד עלה בידה לשלם את האגרה בהליך דנן (וכן סכומי אגרה וערבונות בערכאות אחרות)" בנוסף, המערער לא פירט בבקשתו את סיכויי הערעור אך מעיון בהודעת הערעור ובפסק דינו המנומק והמבוסס של בית המשפט קמא, אני סבורה, בזהירות הראויה, כי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור טובים.

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות, וכך אני מורה.

המבקש ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 10.02.24, שאם לא כן, יימחק הערעור.