תוכנית הרחבה במושב על הקצאת מגרשים

תוכננה תכנית הרחבה למושב, תכנית בה נכללו 105 מגרשים.

בית המשפט קמא בחן היטב את הסעדים שהתבקשו, ופורטו בעמ' 3 לתובענה, שם חזר המבקש ובין יתר המבוקש על הרישא לתובענה, ולפיה טוען הוא שעל הרשות להקצות לו את המיגרש, תמורת תשלום שהיה נכון לשנת 2012 כמו גם להצהיר על כי דמי הפיתוח שעליו לשלם הנם בהתאם לתעריפי ינואר 2012.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים, בתשובה ובתיק קמא, מצאתי שיש להורות על דחיית הבקשה כפי שיפורט להלן.

האגודה בתשובתה סברה שיש לדחות את הבקשה, ומצטרפת היא לנימוקים שהציגה הרשות לדחייה.

דיון כפי שהקדמתי דין הבקשה להידחות עיינתי בטענות הצדדים ולא מצאתי כל שגגה בקביעת מהות המחלוקת נשוא התובענה קמא, שהינה בקשת המבקש לסעד הצהרתי ולפיו על הרשות להקצות לו את מגרש 305.

לפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

מתן פרשנות אחרת, כפי שמבקש לתת המושב, משנה בתכלית את האמור בהסכם עצמו ויש בה כדי לבטל למעשה את משמעות קציבת פרק הזמן של חמש שנים אותו מצאו הצדדים לקבוע כתקופה מאקסימאלית אשר ניתנת למושב על מנת להקצות לתובעים מגרשים על פי תוכנית ההרחבה.

...

סוף דבר, הוכח בפניי על פי מאזן ההסתברות הנהוג בתיקים אזרחיים, ואף מעבר לכך, כי ההרחבה של המושב לא יצאה לפועל בתוך חמש השנים שנקבעו בהסכם, על כן חלה האלטרנטיבה השניה על פיה על המושב להקצות לתובעים מגרשים בתוך המושב – בקו הכחול.

בהינתן כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה וקובע כי כל אחד מהתובעים זכאי לקבל מגרש בגודל של כ- 500 מ"ר מהמגרשים הקרואים "מגרשי בעלי מקצוע", דהיינו התובעים זכאים לקבל שני מגרשים ששטח כל אחד כ- 500 מ"ר בגוש 20770 חלקות 26, 58, 64.

הנני מחייב את המושב לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק נכון להיום.

"אין לקבל את הטענה שעצם הוצאת טופסי 4 מהוה ראיה שעבודות הפיתוח והתשתיות בוצעו במלואן. טענה זו אינה נראית לי, שהרי גם חוות הדעת של ענבי התייחסה לעבודות שלא בוצעו, ומכאן שטופסי 4 שהוצאו למי מהמשתכנים או לכולם אינם בהכרח ראיה שכל העבודות הכלולות בתכניות הבינוי אכן בוצעו. ככלל, אני מעדיף את קביעות המומחים מטעם המושב לעניין העבודות שלא בוצעו, על זו של המהנדס ענבי מטעם יפתח". הבורר קבע כי לא נעשתה הפרדה בין עבודות הפיתוח עבור מגרשיהם של המשתכנים הראשונים לבין העבודות עבור מגרשים שלא שווקו, והצדדים היו מודעים לעודף ההוצאות הצפויות לקבלן בשל כך. "8. ... ניתן לקבוע שהוטל על הקבלן ביצוע עבודות התשתיות והפיתוח כנדרש לצורך שיווק 15 מגרשים ולקבל היתרי הבנייה. עם זאת צפו הצדדים, כי לא ניתן להפריד הפרדה חדה בין התשתיות הדרושות ל-15 מגרשים (+ 2 מיגרשי הבנים) לבין התשתיות והפיתוח הנחוצים לצורך הקצאת מגרשים נוספים לבנייה במסגרת המשך ההרחבה שלב ב'.

הוא הפנה לקביעות המומחה שלפיהן העבודות בוצעו על ידו לפי הפרקטיקה המקובלת, וטען - ברוח דברי המומחה בעדותו - כי התובעים הם אנשים משכילים, שהיו מודעים היטב לכל ההיבטים הכרוכים בבצוע ההרחבה והתקשרות במסגרת ההרחבה המצומצמת, והיו צריכים למצער לשאול את השאלות הנכונות כיצד יקבלו פיתוח מלא ומידי שעה שבחרו ב -15 מגרשים פזורים; לחלופין טען כי אם ייפסק פיצוי, הרי שהוא אמור להיות מינימלי בלבד, ויש להטילו על המושב, שגרם למצב שנוצר.

...

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, סבורתני כי התובעים – פרט לקרש - לא הרימו את הנטל להוכחת אחריותו האישית של יפתח.

הקבלן יהיה אחראי אישית רק לחיובו בנזק הלא ממוני כלפי קרש כערב, ותו לא. סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סכומים כדלהלן: המושב - בהתחשב בהסכמי הפשרה שנערכו בין התובעים לבין המושב, ואשר קיבלו תוקף של החלטות במועדיהם, בסכומים ששולמו על ידי הנאמנים, וכן בתוצאות ההודעה לצד השלישי, אני מחייבת את המושב לשאת ב-% 70 מכלל הוצאות התובעים, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 140,400 ₪ כולל מע"מ כחוק, שישולם לתובעים בתוך 30 יום מהיום.

הקבלן - נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הקבלן לשלם לתובעים סך של 400,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בין המבקשים לבין המשיב (להלן: המושב) נחתם ביום 30.12.2003 חוזה לרכישת מיגרש במסגרת הרחבה של המושב (להלן: החוזה).

במסגרת הליך הבוררות טענו המבקשים כי במועד חתימת החוזה הייתה בתוקף החלטה 737 של מנהל מקרקעי ישראל, החלטה אשר עסקה בהרחבות במושבים ועל בסיסה נערכה ובוצעה תוכנית ההרחבה במושב.

כך, קבע השופט זמיר כי עניין שיח חדש כלל אינו משליך על סעיף 3.1 לחוזה כיוון ש: "החלטה 737 בוטלה על פי פסק הדין משום שנמצאה בלתי סבירה בשני היבטים עקריים: העובדה כי המיגרש המוקצה לפי החלטה 737 הוא בשטח של 500 מ"ר לפחות, והעובדה כי לפי החלטה 737 מוקצה המיגרש למתיישב בהנחה גדולה ביותר (רק 66% מערכו), הנחה המקנה למתיישבים הנאה בלתי מוצדקת מנכסי המדינה. בהקשר לכך צוין בפסק הדין, שחלק מחוכרי המגרשים בהרחבה בישובים החקלאיים רוכשים את הזכויות לצרכים ספקולאטיביים" (שם, פסקה 10).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, זאת מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

סבורני כי די היה בקביעה כי למבקשים לא נגרם עיוות דין כתוצאה מפסיקתה של הבוררת על מנת להביא לדחיית בקשתם לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

במסגרת התוכניות נוספו לתחומי המושב עשרות מגרשים חדשים, שהקצאתם נעשתה בהתאם לנהלים שנקבעו בהחלטות הרלוואנטיות של מועצת מקרקעי ישראל, כפי שהיו בתוקף אז. האגודה השיתופית של המושב (להלן: האגודה), העבירה למשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל (אז מינהל מקרקעי ישראל, ולהלן: רמ"י), המלצה בדבר מי שמומלץ להקצות לו מיגרש בהרחבה, ובכפוף לאישור ההמלצה הקצתה רמ"י את המיגרש לאותו אדם.

עוד הפניתה, בעקבות הערותינו, להוראת אגף חקלאי 101 "החכרת מגרשים למטרת מגורים בישוב חקלאי שהוא מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קבוץ או אגודה חקלאית" (2.5.2010); הוראה זו קובעת, לדבריה, כי המלצה על הקצאת מיגרש צריך שתהיה המלצה שמתייחסת להקצאת מיגרש ספציפי, ולא המלצה כללית להקצאה (להלן: הוראה 101).

...

הקצאת המגרשים החלופיים למערערות היא תנאי לכך שהן ירכשו זכויות בהם, ולכן אני סבורה כי המערערות לא רכשו זכויות במגרשים החלופיים.

מאחר שמכוח הסכמת הצדדים נדרש בית משפט קמא להכריע רק בשאלה האם ניתן לקבוע כי המגרשים החלופיים הוקצו למערערות מכוח הסכמי הפיתוח – אני סבורה כמו חברתי כי דין הערעור להידחות.

מקובלת עלי גם המסקנה הנוגעת לשאלת תוקפו של הסכם הפיתוח המקורי – שאלה שבית משפט קמא לא נדרש להכריע בה מכוח הסכמת הצדדים אודות היקף המחלוקת ביניהם.