בין לבין בשל עומס רב בהקלדות והיעדר קלדנות – התעכבה הוצאת פסה"ד.
סילוק על הסף
הנתבעת טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף שכן פס"ד המשלים בתיק בוסי סתם את הגולל על תביעת התובעות לשנים 2003-2009, מרגע שפסק ביה"ד במסגרת פסה"ד המשלים את הפרישי השכר לשנים 2003-2009 בהתאם לשעור 100% השכר שהיה קבוע ב- 8/2003 הרי שממילא קיבלו התובעות את מלא הסעד הנתבע בתיק זה, העילה אינה קיימת ואין ליתן הכרעה כפולה להפרשי השכר לאותן השנים שהוכרעו (ס' 14-15 לסיכומים); בתביעה בתיק בוסי לא נתבקש פיצול סעדים; הטענות כי הנתבעת הפרה צוי שיבוץ / צוים כספיים/ היתנכלות- נטענו במסגרת תיק בוסי ונידונו ועסקינן במיחזור טענות במטרה לקבל עוד מאות אלפי ₪ (ס' 17-18 לסיכומים);
בסיכומי התשובה טענו התובעות כי שכר 8/2003 של התובעות אינו זהה לשכר עובדי הוראה בשנים 2003-2009 אלא נמוך ממנו ומכאן הטענה שקבלו מלא תביעתן בתיק בוסי- מופרכת ומטעה במכוון; בתיק בוסי נקבע כי לתובעות עילת תביעה חדשה להפרשי שכר אשר צריכה להתברר בתביעה נפרדת, הראיות והטענות שם לא רלוואנטיות לכאן מה גם שאין להתיר הגשתן בשלב הסיכומים; הטענות לגבי קביעת בג"צ הזויות משנדחתה עתירת הנתבעת; הטענה לפיצול סעדים היא הרחבת חזית אסורה מה גם שלגופא- יש לדחותה; הטענות לסילוק על הסף נטענו לראשונה בסיכומים ואין להן זכר בכתב ההגנה ובבקשה לסילוק על הסף שהגיש הנתבע 2 ושנדחתה; טענת היתיישנות הפצוי בגין הפרת חוק ההסכמים הקבוציים נזנחה בסיכומי הנתבעת, מה גם שמדובר בהתנכלות מתמשכת כלפי התובעות שהתקיימה בסמוך להגשת התביעה;
טענת ההיתנכלות
התובעות הקימו את ארגון גננות חרדיות ביחד עם גננות נוספות ומשמשות מאז הקמתו כחברות הנהלת האירגון; לטענתן הנתבעת היתנכלה להן על רקע פעילותן – בנגוד לס' 33י' לחוק הסכמים קבוציים; הנתבעת החליטה לסיים העסקתן על מנת להביא לסיום פעילותו של האירגון; מר ביננפלד (מנהל הנתבעת) הודיע לתובעות במהלך פגישת מו"מ ביום 15/8/2007 כי אינו מכיר באירגון וכי מוכן לשלם קנסות בגין בזיון ביה"ד ולא להעסיקן; בפגישה שהתקיימה ביום 28/8/2007 הודיע כי התובעות יעבדו ברשת "על גופתי המתה" וכך עשה (ס' 28 לסיכומים):
בהתייחס לבוסי- נטען כי בסוף 8/2007 הנתבעת ביקשה מהמועצה המקומית באר יעקב שתוף פעולה בהחלפתה, אחרת לא תיפתח שנת הלימודים, נוכח סרוב המועצה הודע לבוסי ימים ספורים לפני פתיחת השנה על סגירת הגן וזאת, על אף שהגן היה ריווחי, מלא ובוסי נחשבה גננת מקצועית ומוערכת; סגירת הגן היתה פורמלית בלבד- בפועל הגן היה פעיל והמטרה היתה להעביר הבעלות בו לגורם אחר; הנתבעת פעלה לסגירת סמל הגן במשרד החינוך ובהמשך עברה הבעלות למועצה והוא מופעל על ידה עד היום; הגן נילקח מבוסי באופן משפיל ופוגעני, הרשת לא טירחה לעדכן את בוסי על המהלכים שעליהם שמעה באקראי מגורמים במועצה; לאחר העברת הבעלות- הנתבעת לא מסרה שיבוץ חלופי לבוסי שכן מטרתה היתה להפטר מבוסי שהעזה להתקומם כנגד גזירות הנתבעת ולפעול למען ציבור הגננות;
בהתייחס לקליין- בימים הראשונים של שנה"ל תשס"ח הודיעה הנתבעת לחלק מהורי הילדים שבגן, כי הנתבעת מסירה חסותה מהגן; הגן היה ריווחי ומלא "וכמו גנה של הגב' בוסי קיבל כסף או שווה כסף מעירית רחובות וממוסדות קרעשטנף בתוכם הנו ממוקם" (ס' 20 לכתב הגנה); סמל הגן ניסגר ב- 11/2007 ועד תום שנה"ל נותר הגן ללא סמל למרות שלמדו בו ילדי חובה הזכאים לתקצוב משרד החינוך; מתוך תחושת אחריות כלפי הילדים נאלצה קליין לעבוד שנה שלמה ללא שכר ותקציבים; הנתבעת לא הודיעה לקליין על כוונתה לסגור הגן ולא הציעה לה שיבוץ חלופי שכן כל מטרתה היתה להפטר ממנה;
הגנים של בוסי וקליין לא היו ברשימת הגנים העתידיים להסגר; אף הנתבעת שלחה דרישות תשלום להורי התלמידים בגין תשס"ח בחודש 8/2007; סגירת הגנים בוצעה כדי להתנקם בהן בשל פעילותן להקמת האירגון וכדי להביא לסיום פעילות האירגון בהיות התובעות הרוח החיה בו; סגירת הגנים בוצעה על ידי מר ביננפלד ששם לו למטרה להביא לסיום העסקת התובעות, הוא שלח מכתבים, נפגש עם מוסדות, פעל במשרד החינוך לסגירת סמל הגן וכו'; התובעות נחשבו גננות מוערכות וטובות ועד להובלת התארגנות הגננות, מסוף 5/2007, לא העלתה הנתבעת כל טענה באשר לתפקודן של התובעות או כוונה לסגירת גניהן;
החל מ- 1/9/2007 לא שילמה הנתבעת שכר לתובעות והודיעה להן כי אינה רואה בתובעות עובדות הנתבעת; הנתבעת לא זימנה את התובעות לשימוע לפני פיטורים ולא הודיעה להן על כוונתה לכך; פניותיהן לנתבעת בדרישה לשבצן בגנים חדשים (מיום 31/5/2009 ו- 5/8/2009 ) נותרו ללא מענה;
על רקע פעילותן – הנתבעת הפיצה שמועות כלפי התובעות כנשים שמפירות הוראות רבנים (ההודעה פורסמה בעיתונות חרדית בהודעה מטעם הנתבעת) ופגעה בשמן הטוב; נגרמה לתובעות עוגמת נפש רבה ופגיעה אישית; התובעות איבדו את מקום עבודתן שגרם להן סיפוק רב ואת פרנסתן אך הן המשיכו לפעול במסגרת הנהלת ארגון גננות חרדיות, קיימו הפגנות, פנו לאנשי ציבור, וניהלו הליכים משפטיים כנגד פגיעות של הרשת בגננות; היתנהלות הרשת כלפי התובעות פגעה בהתארגנות והיקשתה על פעילותו שכן הגננות שהועסקו בגן חששו לפעול בגלוי נגד הנתבעת ואף סירבו הגננות שהצטרפו לאירגון למסור שמותיהן מחשש שתתנקם בהן כפי שעשתה לתובעות;
לטענתן, בהחלטות ופסה"ד החלקי נקבע כי לא היה בסיס לפיטורי התובעות, נדחתה הטענה כי היה מקום לפטר את התובעות במסגרת תוכנית ההבראה בשנת 2007, נדחתה טענת הנתבעת כי התובעות נטשו עבודתן, נדחתה טענת הנתבעת כי התובעות סירבו לקבלת שיבוץ, לעניין הבקשה להתיר פיטורים לקראת שנת תשס"ח- נקבע כי אף אחד מהגנים אינו עומד להיסגר.
...
משכך, אין כל מקום כי נדרש להכרעה בעניין זה.
לעניין רכיב התביעה תשלום זכויות פנסיונית (ביטוח מנהלים וקרן השתלמות) ולתביעות לזכויות נלוות –
אף כאן, בפס"ד המשלים נקבע כי "ככל שהנתבעת לא השלימה את הפרשות המעביד לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות ביחס לתובעות, לרבות מרכיב פיצויי הפיטורים ביחס לכל שנות עבודתן וביחס לכל רכיבי השכר כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים עליה לעשות כך ללא דיחוי......"
נוכח האמור אנו סבורים כי משפסק הדין קבע כי יש הצדקה להחזרתן לעבודה, היינו עובדות המה, ובפס"ד המשלים אף הוכרע עניין תביעתן ברכיבי בטוחי מנהלים וקרן השתלמות, וכן זכויות נלוות, ביגוד, מענק יובל ודמי הבראה, הוא הדין לתביעה שבכאן ואין כל מקום להתערבותנו בהליך דנא, ומה שהוכרע בפס"ד המשלים לעניין זה – הוכרע!
עתירת התובעות לפיצוי עונשי בגין הפרת תום לב, עוגמת נפש והפרת צווי בית הדין בסך 100,000 ש"ח לכל תובעת וכן פיצוי בגין הפגיעה בכבודן ועוגמת נפש – נדחות משדחינו את תביעת התובעות בעניין ההתנכלות, ומשעילתם לא הוכחה.
סיכום
התביעה דנא נדחית.
באשר להוצאות: סבורים אנו כי בנסיבות ניהול ההליך וריבוי ההליכים, כמו גם "נפח" ומשך ההליך, שצמח שלא לצורך ולאור תוצאת ההליך – על כ"א מהתובעות לשלם לנתבעת סך 10,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 יום אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מקבלת פסה"ד ועד לתשלום בפועל.
