תובענה משמעתית נגד מורה בגין תקיפת תלמידים

] כנגד המבקש הוגשה קובלנה משמעתית ותובענה משמעתית בגין זיוף נתונים ורישומים פקטביים שבעטיים הועלה אחוז הזכאות באופן פקטבי; מתן ציון למקצועות פנימיים שלא למדו בבית הספר; מתן שעות פיקטיביות למורים מקורבים; חריגה משעות התקן; דיווח כוזב במסגרת תכנית המצוינות ושליחת יד בכספים במירמה; פוליטיזציה של בית הספר – הפצת תעמולה פוליטית במהלך הבחירות לכנסת ושימוש לרעה בתפקיד לצרכים פוליטיים מקומיים; חוסרים בציוד בית ספרי יקר ערך; היחסים בין המבקש וסגנית המנהל, גב' מנאר עזאם וארוע ההסתגרות מיום 11.6.2022.

26.5 מאזן הנוחות נוטה באופן קצוני לטובת המשיבה, שכן שדחית הבקשה לא תיגרום למבקש נזק משעה שטרם התקבלה החלטה בעניינינו ובהיתחשב באפשרות שתעמוד לרשותו לתקוף את ההחלטה, ככל שתתקבל החלטה להשעותו.

עוד נתנו משקל לשתיקה הרועמת של משרד החינוך ולעובדה כי ראש המועצה, ששימש בעבר כמנהל מחלקת החינוך במועצה, פעל גם כנגד סגנית המנהל הגב' מנאר עזאם, שאינה קשורה פוליטית לראש המועצה הקודם, לאחר שהועלו כנגדה טענות מצד הורים, מורים ותלמידים בדבר אי העברת שעות הוראה פרונטאליות כנדרש מהקף משרתה ולנוכח התלונה בדבר הדלפת הבחינה[footnoteRef:18].

...

מונחת לפנינו בקשת המבקש למנוע מהמשיבה, מועצה מקומית כפר מנדא (להלן – המועצה) לערוך לו שימוע טרם קבלת החלטה בדבר השעיה מכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן – חוק המשמעת) עד להכרעה בהליך העיקרי וזאת על יסוד טענותיו בדבר תוצאה ידועה של השימוע על רקע רדיפה פוליטית מצידו של ראש המועצה.

עוד מקובלת עלינו הטענה כי בשלב הראשון המקום להעלאת כל טענות המבקש כנגד נכונות הטענות והחשדות נגדו כמפורט בתובענה המשמעתית ו/או העדר הצדקה להשעיה הוא בפני עורך השימוע במהלך השימוע, כאשר ממילא כל החלטה שתתקבל במסגרת השימוע ו/או לאחריו נתונה לביקורת בית הדין.

עוד נציין כי לנוכח העובדה שסמכות ההשעיה מסורה לראש המועצה על פי החוק, לא מצאנו כי יש מקום להורות על קיום השימוע בפני גורם אחר.

] סוף דבר על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 26.8.22 מבוטל.

בית הדין הוסיף, כי הסניגור הגיש פסק דין של בית הדין למשמעת בבד"מ 43/05, שבו נימנע בית הדין מפיטורי מורה שתקף את תלמידו, כשבאותו מקרה לא עתרה המשיבה לעונש של פיטורין, וכן הגיש הסניגור פסק דין בבד"מ 58/03, כשבאותו מקרה הורשע המורה בגין תקיפת תלמיד, אך בית הדין הסתפק בעונש של נזיפה חמורה.

עוד מציינת ב"כ המשיבה, כי העובדה שהתיק הפלילי נגד המערער ניסגר, אינה מונעת בהכרח הגשת תובענה משמעתית לניהול הליך משמעתי, שהרי תכלית הדין המשמעתי היא הגנה על רמת השרות הצבורי, תדמיתו ותִפקודו היעיל, ויש איפוא, הצדקה להעמיד לדין מורה שנוקט אלימות בבית הספר כלפי תלמידים, במסגרת תפקידו גם אם התיק הפלילי ניסגר.

...

נוכח האמור, אני מקבל את הערעור על גזר הדין, וחלף אמצעי המשמעת עליהם הורה בית הדין אני מטיל על המערער את אמצעי המשמעת הבאים: 1) נזיפה חמורה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דוחה את הערעור על הכרעת הדין והרשעתו של המערער בעינה עומדת כפי שקבע בית הדין.

אני מקבל את הערעור על גזר הדין, וחלף אמצעי המשמעת עליהם הורה בית הדין, יבואו אמצעי המשמעת שפירטתי בפסקה ע"ט דלעיל.

בפניי ערעור על גזר-דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (בראשות עו"ד אורי כהן, אבה"ד) מיום 17.4.2019 בתיק בד"מ 115.18, לפיו הוטלו על המערער, עובד משרד החינוך, יליד 1961, אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, פסילה למשרד החינוך למשך 6 שנים, פסילה לשירות המדינה למשך 5 שנים, ובתקופת פסלותו לשירות המדינה יחולו עליו הוראות סעיף 57(1) של חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, כל זאת לאחר שהורשע לפי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, וזאת בגין תקיפת תלמיד בכיתה בה לימד.

עוד הוסיף בית המשפט המחוזי בסיפא של פסק-דינו: "יחד עם כל האמור לעיל מצטרפים אנו לדברי בית משפט קמא בסיום פסק-דינו, ולפנייתו למשרד החינוך לבחון את מכלול השיקולים הרלוואנטיים טרם מתן החלטה בנושא המשך העסקתו כמורה: העובדה כי מדובר במחנך מנוסה מאוד, מוערך על ידי המורים, התלמידים ומנהל בית הספר, אשר זו לו מעידה חד-פעמית וראשונה, כאשר כפי שעולה מהתסקיר – הפנים חומרת מעשיו וההליך המשפטי והרשעתו היוו גורם מרתיע עבורו". כפועל יוצא מהרשעתו הגישה המשיבה כנגד המערער ביום 10.12.18 תובענה לאחר הליך פלילי על יסוד העובדות כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן שעל בסיס עובדותיו הורשע המערער.

ברוח זו פסק גם בית המשפט המחוזי בירושלים (ס. הנשיא השופט מ. דרורי) בעמש"מ 28895-08-13 בשארה נ' נציבות שירות המדינה (30.5.14): "13. ככל שמדובר באמצעי המשמעת של נזיפה חמורה וכן של פיטורין לאלתר, אגב תשלום פצויי פיטורין במלואם, כדין – נחה דעתי כי מדובר באמצעי משמעת סבירים, ואולי אפילו מינימליסטיים. קשה להעלות על הדעת, כי אדם שהורשע בעבירה פלילית של תקיפת תלמיד, ימשיך להיות מורה.

...

בענייננו, סבורני, כי בכל הנוגע לתקופת הפסלות החמיר בית הדין עם המערער יתר על המידה.

על יסוד כל האמור לעיל סבורני, כי ראוי להעמיד את תקופת פסלותו של המערער, הן לשירות המדינה, והן למשרד החינוך, על תקופה של שנה אחת, וכך אני מחליט.

התוצאה היא אפוא, שאני דוחה את הערעור בכל הנוגע לפיטוריו של המערער, אך מקבל את ערעורו חלקית בכל הנוגע לתקופת פסלותו לשירות המדינה ולמשרד החינוך, תקופה אותה אני מעמיד על שנה אחת.

עוד מפנה בית הדין לדברי כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט א' ברק בע"פ 4405/94 מדינת ישראל נ' עבד אלגני, פ"ד מח(5) 191 (להלן: "עניין אלגני"), בעמ' 192: "אלימות פיסית כלפי תלמיד אסורה היא. מלקות מכות ומשיכות אוזניים – אין מקומן בבית הספר. חדר הכיתה הוא מקום הוראה ולא זירת אלימות. גופו של תלמיד ונפשו אינם הפקר, כבודו כאדם נפגע אם מפעילים נגדו אלימות פיסית". בנוסף הפנה בית הדין להוראת סעיף 10 בחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000: "כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים". בית הדין הוסיף, שהסניגור אישר בטיעונו כי: "יכול להיות שהתנהגותה לא הייתה עדינה ... השתמשה קצת בכוח כדי להדוף". בית הדין הוסיף, שחומרת מעשיה של המערערת מתחדדת נוכח מעמדה כעובדת הוראה.

המשיבה הוסיפה, שבעניין חוטה לא הייתה פציעה של התלמיד ולא היה צורך בטיפול רפואי עקב התקיפה (במובחן מענייננו).

באשר לטענת המערערת, שהיא לא התכוונה לפגוע במתלונן, אלא נהגה באופן בוגר ואחראי משהגנה על התלמידים המתקוטטים, וכמו כן טענתה שבדין הפלילי, לא הוטל עליה קלון, חוזרת המשיבה על-כך, שבסופו של יום הודתה המערערת בעבירת התקיפה המיוחסת לה, וכי לפי סעיף 61ג של החוק, הממצאים והמסקנות שבהליך הפלילי ייראו אותם כמוכחים בפני בית הדין, ולכן אין המערערת רשאית לטעון שהתקיפה בה הורשעה בהליך הפלילי אינה כפי שמייחסת לה המשיבה בהליך המשמעתי.

בעניינינו, עולה מעיון בכתב-האישום המתוקן, כמו גם בעובדות שפורטו בתובענה המשמעתית שהוגשה כנגד המערערת, שהארוע היתרחש לאחר שהתלמיד אמר למערערת במהלך השעור בכיתה, שלמתלונן יש מסמרים, ואזי שאל המתלונן את התלמיד, מדוע אמר את הדברים למערערת, קם ממקום מושבו, החל ללכת לקדמת הכיתה, והגיע סמוך לשולחנו של התלמיד שישב בספסל הקידמי.

...

באשר לסעיף 17(3) של החוק טען התובע, שנסיבות המקרה מצביעות על התנהגות בלתי הולמת של המערערת, וזאת תוך כדי מילוי תפקידה, ונוכח כל האמור ביקש לדחות את טענותיו של הסנגור.

בשים לב לכל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש לקבל את ערעור המערערת על גזר הדין, לבטל את אמצעי המשמעת של פיטורים ופסילת המערערת משירות המדינה (לרבות משרד החינוך) למשך שנתיים, ולתקן את גזר הדין של בית הדין כפי שאורה להלן.

לסיכום: אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין כך שהרשעת המערערת בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) של החוק – בעינה עומדת.

אני מקבל את הערעור על גזר הדין, ובמקום אמצעי המשמעת שקבע בית הדין, יבואו אמצעי המשמעת הבאים: (1) נזיפה חמורה.

כתב התובענה לבית-הדין למשמעת הוגש כנגד המערער בעקבות הרשעתו בבית-משפט שלום בנצרת (ת"פ 50550-12-18) בעבירה של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בית-משפט שלום היה מודע לאפשרות פיטוריו של המערער כפועל יוצא מהרשעתו, אולם ציין כי המערער עובד כחשמלאי מאז הפסיק לעבוד כמורה בעקבות השעייתו, כך שההרשעה לא תיגרום לו נזק בלתי מידתי, כשכן נשמרת פרנסת המערער ומשפחתו, גם אם אינו מועסק בתחום ההוראה.

יחד עם זאת, יש לבחון האם בכל הקשור לפסילת המערער לשירות המדינה ולמשרד החינוך, תקופת הפסילה סבירה בהנתן מכלול נסיבות העניין, לרבות עברו המשמעתי הנקי של המערער, תרומתו לשירות, היותו אב ל-7 ילדים התלויים בו לפרנסתם, ומכלול הנסיבות שהיה על בית-הדין למשמעת לשקול, כמו גם תקופות פסילה שהוטלו על מורים במקרים דומים בהם היה מדובר בארוע חריג ובודד של תקיפת תלמיד לאחר שנות הוראה רבות.

...

בהקשר לכך יש לציין כי ההליכים המשמעתיים קיימים בסקטורים שונים, ולא רק בשירות המדינה (למשל לגבי עורכי-דין, רופאים, רואי-חשבון, אדריכלים, וכיו"ב), וגם בהקשר להליכי משמעת בסקטורים אחרים נפסק באשר להיבטים אישיים ולנסיבות אישיות כי: "לכל ההיבטים הללו ישנו משקל ניכר מן הבחינה האנושית, והיה להם בוודאי מקום נכבד בשיקולי הענישה הפלילית, ואף יש להם מקום מסוים במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית. עם זאת, אין הם מכריעים את הכף בדין המשמעתי. מעמדה ואמינותה של המערכת המקצועית בעיני הציבור הם העומדים במוקד כאן, ואין מנוס ממתן משקל מכריע להיבטים אלה מן הטעמים שבאינטרס הציבור..." עיין לעניין זה ב-על"ע 3467/00 הוועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' צלטנר (18/2/02).

בעניין שופניה, תיאר בית-המשפט בהרחבה כי המורה התכוונה למנוע מפגש אלים בין שני תלמידים, ובית-המשפט מצא לנכון ליתן משקל כאשר בחן את הנסיבות שבהן אירעה התקיפה (עיין סעיפים ל"ג ו-ל"ד לפסק-הדין בעניין שופניה).

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את ערעור המערער בכל הקשור לאמצעי המשמעת של נזיפה חמורה ופיטורים לאלתר, ומקבלת באופן חלקי את ערעור המערער באשר למשך פסילתו משירות המדינה וממשרד החינוך, כך שמשך הפסילה יקוצר כמפורט לעיל.