תובענה למתן פסק דין הצהרתי בדבר פרשנות הסכם רכישה וחוק עידוד מחקר ופיתוח

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו הפ"ב 64036-06-17 מ ב מזור יעוץ ושירותים בע"מ ואח' נ' "מדיקל קוונט" בע"מ לפני כב' הנשיא איתן אורנשטיין המבקשות 1.חברת מ ב מזור יעוץ ושירותים בע"מ 2. חברת EOM INTERNATIONL LTD. ע"י ב"כ עו"ד זוהר לנדה או עו"ד נועה הבדלה המשיבה חברת "מדיקל קוונט" בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ערן שפינדל או עו"ד יעל זכות פסק דין

בד בבד הגישה המשיבה תביעה למתן סעדים הצהרתיים וכספיים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת.א. 5475-06-17) (להלן: "תביעת המשיבה").

הבקשה למינוי בורר מושתתת על סעיף 45 להסכם שקובע: "אם כל אחד מהצדדים יחליט כי אין ברצונו להמשיך יותר בהתקשרות על פי הסכם זה ולהמשיך להיות שותף למייזם [כך במקור – א.א.], הוא יציע ליתר חבריו לרכוש את מניותיו בחלקים שוים ביניהם. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה לגבי המחיר והתנאים – יקבעו [צ"ל יקבע – א.א.] הסכום על ידי הבורר המוסכם, בשים לב בין היתר לכך שיציאתו של הצד המבקש לפרוש עלולה לפגוע בהתפתחות החברה בשל הפחתת תרומתו האישית לכך." עמדות הצדדים המבקשות עותרות למינוי בורר שיקבע את הסכום שבו המשיבה תרכוש את חלקן במיזם.

המבקשות גורסות שיש לכבד מנגנון הבוררות ואומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם, קרי, את המהות הכלכלית של ההסכם, הפרשנות שמקיימת את הוראות ההסכם ומנגנון ההפרדות על אף שלא הוקמה החברה המשותפת, לפי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

בין היתר טוענת המשיבה שהמבקשות הציגו מצגי שוא ביחס ליכולות השיווק וההפצה שלהן וכן לא ביצעו מחקר קליני כנדרש והכל כמפורט בכתבי הטענות.

התכליות המרכזיות שבמינוי בורר לפי הוראות סעיף 8(א) לחוק הבוררות הן: קיום הוראות החוזה בין הצדדים; קיום רצון הצדדים ואומד דעתם בעת החתימה על החוזה; עדוד השמוש במוסד הבוררות כאלטרנטיבה להתדיינות בבתי המשפט.

אמנם לא נוסדה חברה בסופו של דבר, אך לא נטען שהדבר נעשה מחמת מחלוקת שבין הצדדים.

אמנם גוטליב טען בשפה רבה שניסיון הקמת החברה לא צלח כי כל אחד מהצדדים העלה רעיון אחר לגבי החברה, אך לא ידע לספר מה היו אותם רעיונות או אי הסכמות כביכול שבעטים לא הוקמה החברה ותוך שטען שהעובדות מצויות בידי שותפו שלא נתן תצהיר (עמ' 2 שורות 8-10 לפרוטוקול הדיון מיום 1.10.17) מדברי גוטליב בחקירתו אף עולה ברורות שהצדדים התנהלו כחברה על אף שזו לא הוקמה: המבקשות השקיעו את הכספים שהתחייבו להשקיע לפי ההסכם; הוכנו מסמכים לצורך הקמת החברה ואופן חלוקת מניותיה בין הצדדים; הצדדים התכנסו פעם חודש או חודשיים כדי לידון בעינייני החברה והמשך הפעולה לפי ההסכם שנחתם בניהם, בין היתר הצדדים דנו בהתקדמות פיתוח המכשיר, השגת הרגולציה על המכשיר, מכירת המכשיר ואופן חלוקת הכספים בהתאם להוראות ההסכם.

...

עם זאת סבורני שנכון יהיה למנות בורר משפטן וזאת על מנת שיוכל לנווט וליתן את הדעת למחלוקות שבין הצדדים כעולה מכתבי הטענות ובהינתן גם תביעת המשיבה.

ממכלול האמור, אני ממנה את השופטת בדימוס ורדה אלשיך כבוררת ומעניק לה את הסמכויות כמפורט לעיל.

התביעה מתקבלת אפוא.

זוהי תובענה למתן פסק דין הצהרתי.

המבקשת עותרת להצהיר כי הפרשנות הנכונה של הסכם הרכישה שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה הפורמאלית ביום 22.3.11 ואשר אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ביום 25.3.11 וכן הפרשנות של החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד-1984, הנה כי המבקשת אינה חייבת לשלם למשיב תמלוגים בגין מכירות שבוצעו על ידי המשיבה הפורמאלית עד ליום 25.3.11 וכי יתרת המענקים התאורטית להחזר אשר לקחה על עצמה המבקשת במסגרת הסכם הרכישה, תחושב באופן בו ינכו ממנה את מלוא התמלוגים אשר היה על המשיבה הפורמאלית לשלם למשיב בהיתחשב בכל המכירות שבוצעו על ידי המשיבה הפורמאלית בפועל עד ליום 25.3.11.

המשיבה מפנה לפסק דינה של כב' השופטת אלשיך בבש"א (ת"א) 7457/03 ברנשטיין ישראל נ' WECCO אשר בו נקבע כי חברה בהליכי פירוק אינה פטורה ממחויבויותיה בהתאם לחוק המו"פ שכן במידה וזו היתה תוצאת הפרוק, הרי שהדבר יביא לפריצת החוק וכפועל יוצא מכך לפגיעה קשה באפשרות לקבל מענק על פי החוק.

ניתן בזה פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת איננה חייבת לשלם למשיב תמלוגים בגין מכירות שבוצעו על ידי החברה הישנה עד ליום 25.3.11 וכי יתרת המענקים התאורטית להחזר אשר לקחה על עצמה המבקשת במסגרת הסכם הרכישה תחושב באופן בו ינכו ממנה את מלוא התמלוגים אשר היה על המשיבה הפורמאלית לשלם למשיב בהיתחשב בכל המכירות שבוצעו על ידי המשיבה הפורמאלית בפועל עד ליום 25.3.11.

...

לכן, אני מקבל את טענת המבקשת בעניין זה ודוחה את טענת המשיבה 1.

לכן אני סבור שמדיניות מתן התמיכות אינה צריכה להשתנות, אולם יש צורך בזהירות ובבדיקה מעמיקה כאשר באים לפטור מאן דהוא מחובות כאלה או אחרים.

סיכומו של דבר שדעתי כדעת המבקשת ולכן אני מקבל את התובענה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5048/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערער: אליה ציון נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ישראל פפר - כונס נכסים 2. בנק הפועלים בע"מ 3. מקס גונן 4. נוח פליגמן 5. אריה שטיינר 6. שרה שטיינר 7. רשות המיסים בישראל 8. עריית ראשון לציון 9. נקסט טאוור בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברקוביץ') בה"פ 4796-08-13 מיום 12.11.2017 תאריך הישיבה: א' בטבת התשפ"א (16.12.2020) בשם המערער: עו"ד עודד רביבו; עו"ד רועי שטינמץ בשם משיב 1: בעצמו בשם משיב 2: עו"ד איתי רוזנברג בשם משיבה 7: עו"ד עודד טאובר בשם משיבה 8: עו"ד מאיר אלזם בשם משיבה 9: עו"ד ליאור קרני; עו"ד אבי עמבר ][]פסק-דין

המערער היתנגד להסכם הפשרה ממספר נימוקים: ההסכם מנוגד להוראת סעיף 45 לחוק ההסדרים (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2003), התשס"ג-2002 (להלן: חוק ההסדרים); הערייה אינה רשאית כלל לרכוש חוב המובטח במשכנתא; הערייה אינה יכולה להיתקשר בהסכם בהעדר אישור שר הפנים; להסכם הפשרה אין כל תוקף בשל כך שהחוב הנטען על ידי הערייה "מופרך מעקרו"; המערער הודר מהמשא ומתן לגיבוש הסכם הפשרה; המשיבים הפרו חובות מיוחדות המוטלות עליהם.

סיכומם של דברים, בית המשפט אישר את הסכם הפשרה אליו הגיעו המשיבים ונתן לו תוקף של פסק דין, למעט הסעיפים בהסכם המתייחסים לאופן מימוש הבטוחות.

זאת, בין היתר, בשים לב להוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) הקובע בין היתר, כי כל בית משפט הדן בעיניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.

על פי ההלכה הפסוקה, אין לשעות לטענת העדר סמכות עניינית המועלית באיחור, לא כל שכן לאחר שניתנה הכרעה לגופו של עניין (ראו: רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עריית ראש העין, פסקה 8 (21.6.2020)).

יפים לענייננו דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל, פסקה 18 (16.12.2007) כדלקמן: "השתהות בעל דין בהעלאת טענה כנגד סמכותו של בית המשפט לידון בתובענה בשלב מוקדם של ההליך עלולה לחסום אותו מלהעלות טענת העידר הסמכות בשלב מאוחר מחמת מניעות שנוצרה עקב מחדל זה. הגבלה זו נועדה למנוע עוול דיוני לבעל הדין שכנגד, ולהגן על המשאבים הדיוניים של המערכת השיפוטית, העמוסה גם כך לעייפה, מפני הליכי סרק והתדיינויות מיותרות. הענות לטענת העידר סמכות עניינית רק בסוף ההליך השפוטי או אף לאחר השלמתו פירושה הענות לניהול הליכי סרק הפוגעים לא רק בבעל הדין שכנגד אלא בציבור המתדיינים כולו. משמעותה גם מתן כח תמרון דיוני לבעל דין לקחת חלק בדיון תוך צפייה לדרך התקדמותו ולעיתים עד לסיומו, ולבחון את תוצאותיו ובהתאם לכך להחליט אם לשלוף מאמתחתו בשלב מאוחר טענת העידר סמכות עניינית, שאם תיתקבל, תביא לביטול ההליך, ולאובדן משאבים פרטיים וציבוריים שהושקעו בניהולו" (ראו גם: ע"א 5008/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מגן דוד אדום לישראל, פסקה 26 (6.12.2018)).

בלשון אחרת, הזכויות לקבלת תזרים מזומנים עתידי נמכרות בתמורה לתשלום כספי הניתן בהווה (ראו: דב סולומון "מעמד הנושים בעסקת איגוח – שאלה של סיווג" מחקרי משפט כה 361, 365 (התש"ע)).

...

המסקנה העולה מהאמור היא כי אין כל ממש בטענותיו של המערער ביחס לסעיף 45 לחוק ההסדרים, והעירייה יכולה לשמש כ"תאגיד נעבר", כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

בנסיבות העניין, נראה כי אין מקום להורות על בטלות הסכם הפשרה, חרף הספק הכבד בדבר סמכותה של העירייה להתקשר בו. למסקנה זו הגעתי נוכח משקלם המצטבר של מספר טעמים.