מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תובענה להצהרה על דת ולאום יהודיים לצורך תיקון מרשם האוכלוסין

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בתובענה זו מבוקש לשנות את רישום המבקש במירשם האוכלוסין במשרד הפנים, כך שברכיב דתו לא ירשם כי הוא "יהודי" - אלא "חסר דת". המרצת הפתיחה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום לעינייני מישפחה בירושלים, אך מכוח החלטת כבוד השופט ש. אלבז, מיום 1.10.2015, ועל בסיס עמדת המשיבה - הועברה לבית משפט זה. המבקש, המייצג את עצמו, נימק בקשתו בכך שמעולם לא השתייך לשום דת והוא מיתנגד לכל הדתות.
נטען שם כי הרישום הראשון לא היה למעשה מתוך מודעות של המערער (אלא כאמור רישום ע"י אמו) ולכן אף שמדובר בתיקון של הרישום (להבדיל מרישום ראשון), יש להצהיר בהתאם לבקשתו כי הוא אכן מחוסר דת ולאום.
כאמור בית המשפט המחוזי שם, נאות להצהיר על היות הפונה מחוסר דת, אך לא הסכים לרושמו כמחוסר לאום.
...
שוכנעתי לאחר הדיון במעמד המבקש - כי הבקשה אכן משקפת את רצונו הכן והאמתי ואת האופן בו הוא רואה את עצמו והגדרתו.
שוכנעתי כי המבקש אכן מרגיש שרישומו כבן לדת היהודית, אינו תואם את האופן בו הוא רואה ומגדיר את עצמו.
אף שהמבקש נמק בקשתו באירועים שהתרחשו בתקופה הסמוכה למועד פנייתו, התרשמתי כי מדובר בדבר בו הוא חפץ כבר זמן לא מבוטל וכי אין מדובר בהחלטה "קפריזית", או "הלך רוח חולף". עסקינן בבקשה כנה ואמתית, אשר לא מצאתי טעם שלא להיעתר לה. למען הסר ספק, אין בכך כל אמירה, באשר לאופן בו רואה המבקש, אירועים אליהם הפנה בבקשתו.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בהמשך, פנו המערערים לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובקשו להצהיר על האימהות וילדיהן כיהודים "על פי לאומם ודתם [...] לצורך הרישום לפי חוק מירשם האוכלוסין". המערערים הדגישו כי הילדים נולדו לאחר השלמת הליכי הגיור של אימותיהם, ועמדו – מי בשפה ברורה, ומי ברמיזה – על הצורך להכיר ביהדותם ממועד הלידה, ולהנפיק להם תעודות לידה תואמות.
על כן, הם מבקשים "לבטל את קביעתו של בית משפט קמא [...] ביחס לקטינים ולהורות על רשומם כיהודים מיום לידתם ועל תיקון תעודות הלידה שלהם בהתאם". מנגד, המשיבים (להלן גם: המדינה) סומכים את ידיהם על התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.
סעיף 3א לחוק מרחיב לגבי פרטים אלה, וקובע כי – "(א) לא יירשם אדם כיהודי לפי לאומו או דתו אם הודעה לפי חוק זה או רישום אחר שבמרשם או תעודה ציבורית מראים כי הוא אינו יהודי, כל עוד לא נסתרו ההודעה, הרישום או התעודה האמורים להנחת דעתו של פקיד הרישום הראשי או כל עוד לא נקבע אחרת בפסק-דין הצהרתי של בית דין רבני בתובענה של בעל דין שהוא תושב בעינייני נישואין וגירושין לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, או של בית משפט, ובילבד שהוא אינו בן דת אחרת.
אף על פי כן, נקבע כי לצורך חוק המירשם "אל לו לפקיד הרישום ליטול על עצמו תפקידי שפיטה, ואל לו להכריע בשאלה המשפטית שבית המשפט העליון השאירה פתוחה". לפיכך, בהיעדר חשד שתעודת הגיור שהנפיקה הקהילה המגיירת מזויפת, או שהמבקש הוא בפועל "בן דת אחרת" (כך שסעיף 3א(א) לחוק המירשם שולל את רשומו כיהודי), די בתעודה זו לצורך "רישום ראשון" של פרטי הדת והלאום במירשם האוכלוסין, לפי סעיף 19ב(א) לחוק המירשם.
דוקא משום שרישום סטטיסטי לחוד ומהות לחוד, די בכך שהאם הוכרה כיהודייה לצורכי סעיף 3א לחוק מירשם האוכלוסין כדי לאפשר גם את רשומו של בנה ככזה – יהיה תוקפו המהותי של הגיור אשר יהיה.
...
בכפוף להערה זו, אומר כי מקובלת עלי עמדת המערערים בשאלה הראשונה, והמרכזית, העומדת להכרעה.
לפיכך, אין היגיון בהתייחסות לתעודה הציבורית כאל אקט המכונן "זכות" לרישום סטטיסטי, ודין טענות המדינה בעניין – להידחות.
סוף דבר, אציע לחברי לקבל את הערעורים ולקבוע כי כוחו של פסק דין המצהיר על הליך גיור – וממלא אחר דרישת התעודה הציבורית שבסעיף 19ג(א) לחוק המרשם – אינו מוגבל למועד נתינתו, וכי הוא מאפשר לשנות את פרטי הלאום והדת במרשם האוכלוסין ממועד השלמת הליך הגיור.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

תובענה למתן פסק דין הצהרתי כי המבקשים 2-3 הם בני הדת היהודית והלאום היהודי, וזאת על מנת שפסק הדין ישמש כתעודה ציבורית לצורך תיקון סעיפי הדת והלאום במירשם האוכלוסין, כך שחלף רשומם כחסרי דת ייכתב בסעיפים האמורים כי הם משתייכים לדת וללאום היהודיים.
קביעה זו של לישכת הקשר בדבר היותה של נטליה בת זוגו של יהודי איננה שנויה במחלוקת, ואולם סבורני כי בנסיבות שבפני, הכוללות הגשת מיסמך בקשת המעמד על המוצהר בו ביחס לדתה של נטליה, קיים קושי להניח כי די בסווג לישכת הקשר על מנת לקבוע ממצא פוזיטיבי בדבר יהדותה או אי-יהדותה.
ואולם, טענה זו הושמטה מסיכומיהם ונראה כי נזנחה, אם כי גם לגופם של דברים ולאור מסקנתי לעיל, מתייתר מאליו הדיון בה. סוף דבר התובענה מתקבלת, ובהתאם מוצהר בזאת כי המבקש 2 והמבקשת 3 עמדו במידת ההוכחה הדרושה לשם הקביעה כי הם בני הדת והלאום היהודיים, וזאת לצורך הרישום במירשם האוכלוסין ולפי חוק מירשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.
...
סיכומם של דברים, משבחנתי את כלל המסמכים הרשמיים בענייננו - ביניהם הכתובה, אישורי הגירושין וההבהרות שניתנו לגביהם, מסמכי בקשת נטליה למעמד בישראל ומשקלם בנסיבותיה הקונקרטיות, אי-החלת הנוהל המדורג לגביה על אף קביעתה הפורמאלית כזכאית לשבות מכוח היותה בת זוגו של יהודי - וכן את יתר נסיבות המקרה שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לפנינו צבר ראייתי שרשות סבירה הייתה מוצאת בו כבעל ערך הוכחתי מספק.
בהתאם לכך, מסקנתי היא כי אין כל מניעה בענייננו לרישומם של אליה ואנה כיהודים בסעיפי הדת והלאום במרשם.
ואולם, טענה זו הושמטה מסיכומיהם ונראה כי נזנחה, אם כי גם לגופם של דברים ולאור מסקנתי לעיל, מתייתר מאליו הדיון בה. סוף דבר התובענה מתקבלת, ובהתאם מוצהר בזאת כי המבקש 2 והמבקשת 3 עמדו במידת ההוכחה הדרושה לשם הקביעה כי הם בני הדת והלאום היהודיים, וזאת לצורך הרישום במרשם האוכלוסין ולפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

המערער סבור כי הקביעה שלפיה אזרחותו קנויה לו מכוח היותו יהודי, מנוגדת להצהרותיו החד-משמעיות שלפיהן הוא אינו יהודי אלא "עברי" חסר-דת (כפי רשומו בפרטי הלאום והדת במירשם האוכלוסין) ומבוססת על קריטריון דתי-הלכתי תוך פגיעה בזכותו להגדרה עצמית.
לדברי המערער, ההליך של בקשת סעד הצהרתי הוא ההליך המתאים, מכיוון שהוא מבקש לתקן את רישום האזרחות במירשם האוכלוסין, ולשם כך נידרשת לו תעודה ציבורית.
לכן, במישור העובדתי אין מקום להעתר לתובענת המערער ולהצהיר על עובדה שלא הוכחה, ונראה כי היא אף אינה נכונה.
...
המדינה טוענת כי דין הערעור להידחות.
לכן, במישור העובדתי אין מקום להיעתר לתובענת המערער ולהצהיר על עובדה שלא הוכחה, ונראה כי היא אף אינה נכונה.
בנסיבות אלה, אנו סבורים כי הגשת תובענה לסעד הצהרתי אינה ההליך המתאים, והיה מקום להגיש עתירה לבית המשפט המוסמך המכוונת להחלטה המינהלית גופה (השוו: ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל (6.12.2006)).
הערעור נדחה אפוא, ללא צו להוצאות.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2003 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

דינה של טענה זו להדחות, לאור פסיקתנו בעיניין הנדימן (#_ftn9) בה נאמר, בין היתר, על ידי השופט צור: "יהודי לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה הוא כל עובד המצהיר על עצמו כיהודי, בין בכלל ובין בפני המעסיק, הצהרה שעל פניה היא נכונה..." בהקשר זה הוסיף בית-הדין הארצי וקבע שם, כי הוכחת יהדותו של עובד, במסגרת ההליך הפלילי נגד המעסיק, יכול ותיעשה בדרכים שונות: בהודעת העובד בפני מפקח העבודה; בעדותו בבית-הדין; או בהגשת תמצית הרישום על פי חוק מירשם האוכלוסין.
אי לכך, ו"בהיעדר ראיה לסתור, מהוה הרישום ראייה מספקת לעניין הוכחת יהדותו של כל עובד ואין לומר שהתביעה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה" (#_ftn12).
משכך הוא, ולצורך הוכחת היותו של העובד "נער יהודי" במסגרת סעיף 21(ב) לחוק עבודת הנוער, מספיק הרישום "יהודי" שבתמצית המירשם, בפרט הלאום, כראיה לכאורה - הנתנת לסתירה - גם לעניין פרט הדת כ"יהודי" של הנער או הנערה.
בנוסף, סמכה המדינה על הודאתו של מר פדן בדבר היותו "מנהל החברה". דיון והכרעה בסעיף 38 המקורי לחוק הוטלה על המנהל אחריות משנית לעבירה, כפועל יוצא מן העבירה שביצעה החברה, "כאילו עבר הוא את העבירה". משפעלה החברה בנגוד לחוק, רואים במנהל כמי שביצע את העבירה, כל עוד לא הוכיח "שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט בכל האמצעים הנאותים להבטיח שיקוימו הוראות חוק זה". בסעיף 38 לאחר תיקון מס' 9 לחוק נהפכו היוצרות.
...
משסברו כך הצדדים וקיבלו זאת, הלכנו אף אנו בתלם שנחרש בפסיקתו של בית הדין האזורי, מה גם, שאילו "נתפס" מר פדן בהוראת החוק טרם תיקונו, גם אז היה נמצא מורשע כ"מנהל" בעבירה שהחברה נמצאה אשמה בה. טרם סיום בטיעוניהם בעל-פה בערעור, העלו באי כוח המערערים לראשונה טענה חדשה, בדבר בטלות כתבי האישום, באשר לא התמלאה חובת רישום הטעמים המצדיקים הגשתו של כתב האישום, לפי שנקבע בסעיף 15 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו -1985.
סוף דבר נדחה ערעורה של החברה על ההרשעה ועל העונש.
נדחה ערעורו של מר פדן על ההרשעה ובהעדר ערעור על העונש נותר על כנו העונש שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו