לפניי בקשה לאישורה של תובענה ייצוגית נגד המשיבה, דרך ארץ הייוייז 1997 בע"מ (להלן: "המשיבה") הפועלת מכח חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק כביש האגרה") וחוזה זיכיון, בהפעלת כביש אגרה – כביש 6 (להלן גם: "הכביש"), בגין מה שנטען להיות ניזקי המשתמשים בכביש, הנגרמים בגין המנעות המשיבה מלהודיע לחברי הקבוצה על ביצוע עבודות בכביש וחסימת נתיבים בגינן.
עוד נטען כי מהירות הנסיעה הממוצעת של המבקש, כפי שחושבה על פי נתוני המשיבה עמדה על 110 קמ"ש, וכי רק בשתי נסיעות היו עיכובים, זאת בשל אירועים נקודתיים, שלא נגרמו בשל עבודות בכביש, כאשר באחת מהן נסע במהירות ממוצעת של 87.5 קמ"ש ובשניה נסע במהירות ממוצעת של 84.4 קמ"ש, כפי שעולה מהנספחים שצורפו לתצהירו של מר אילן פרנקו, מנהל ההפעלה הראשי אצל חברת ההפעלה של המשיבה.
יתרה מזאת, הצבת שלוט בכניסה לכביש איננה אפקטיבית, מכיוון שממילא יהיה מחויב הנוסע לבצע את הנסיעה לכל הפחות עד המחלף הבא והמידע שבשילוט לא יסייע לו. יחד עם זאת, טענה לעניין זה כי הנה מקיימת שיתופי פעולה עם נתיבי ישראל בע"מ (מע"צ) לשעבר, לטובת פירסום הודעות על עומסים גם בשלוט שבתחום הצמתים לפני הכניסה לכביש.
לאחר כל אלה ניתנת הכרעתי זו.
תנאים לאישורה של בקשה לתובענה ייצוגית
סעיף 4(1) לחוק מורה כי מבקש אישר לתובענה ייצוגית להיות אדם שיש לו עילה בתביעה או בעיניין כאמור בסעיף 3(א) (המפנה לרשימת עניינים בתוספת לחוק), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה.
...
כל אחת מהעדות העידה באופן עצמאי, לא מוטה, תיארה בחופשיות את ההדרכה, השיבה לשאלות גם אם לא עלו לכאורה בקנה אחד עם אינטרס המשיבה (ראה לדוגמא עמ' 49 לפרוטוקול, התייחסות העדה גב' רונית לוי לאפשרות של עומסים כתוצאה מעבודות בכביש), וממילא לא שוכנעתי כלל כי המשיבה גרמה בהתנהלותה לנזק לראיות התביעה.
למעלה מהצורך אף אקבע כי לא שוכנעתי כי מתקיימים תנאים אחרים מתנאי סעיף 8 לחוק – ובכלל זאת שאלת קיומו של נזק כתוצאה מהימנעות מפרסום קיומן של עבודות בשלטים מחוץ לכניסות לכביש, מקום בו חברי הקבוצה חשופים להודעות במענה קולי, בנתב האלקטרוני, בשלטים בכביש, באתר המשיבה ועוד.
על כן, הנני דוחה את הבקשה.
