תובענה ייצוגית: דמי ניהול בפוליסות ביטוח חיים משולבות בחיסכון

על כן, בהסכמת הצדדים, הועברו התובענות לבירור לפני בית דין זה. נושא שתי הבקשות הוא טענת המבקשים לדמי ניהול גבוהים ובלתי חוקיים שגובה חברת כלל ממבוטחיה בפוליסות ביטוח חיים משולבות בחיסכון מסוג "מישתתף ברווחים". בפתח הדברים בבקשה המאוחרת נכתב: "כבר בפתח הדברים יובהר כי ביום 3.11.2019 הוגשה לבית משפט נכבד זה ת"צ 2274-11-19 אבו חוסיין נ' כלל החולקת שאלות של משפט ועובדה עם תביעה זו". הקבוצה בבקשה המוקדמת הוגדרה כך: "כל מי שהיה או הנו מבוטח של המשיבה בפוליסת ביטוח חיים משולבת בחסכון מסוג "מישתתף ברווחים" שהופקה לפני יום 12 ינואר 2004 ואשר המשיבה גבתה ממנו במהלך התקופה הקובעת דמי ניהול החורגים מן המותר עפ"י התקנות הרלבנטיות ו/או עפ"י הוראות הפוליסה".

הקבוצה בבקשה המאוחרת הוגדרה כך: "כל מי שהיה מבוטח של חברת כלל ביטוח בע"מ... בפוליסת בטוחי חיים הכוללים מרכיב חיסכון ואשר חויב בדמי ניהול מן החיסכון הנצבר... בנגוד להסכמות החוזיות בין הצדדים". התקופה הקובעת בבקשה המוקדמת היא תקופה: "שתחילתה 7 שנים קודם ליום הגשתה של תובענה זו וסופה ביום אישורה של התובענה כייצוגית". התקופה הקובעת בבקשה המאוחרת היא: "עוולות ומעשים שלא כדין שביצעה המשיבה כלפי חברי הקבוצה בשבע השנים האחרונות". הטענות של ב"כ המבקש בבקשה המוקדמת ראשית, הבהיר ב"כ המבקש כי הגיש בקשה זו לאחר שניסה לבוא בדין ודברים עם ב"כ המבקשים בבקשה המאוחרת ולהגיע עמו להסכמה, אך ניסיונותיו ניכשלו.

...

אנו סבורים כי הבקשה המוקדמת תייצג את טובת חברי הקבוצה בצורה הטובה יותר.

שוכנענו כי ביחס לעילה המשותפת (גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר) נימוקי התביעה דומים בשתי התביעות.

מכל האמור לעיל, אנו מורים על מחיקת הבקשה המאוחרת.

רקע עובדתי עניינה של תובענה זו הוא בפוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים, אשר חלקן משלבות גם רכיב חסכון, אשר שווקו בישראל בהיתר של המפקח על הביטוח החל משנת 1992, ועד אשר שיווקן במתכונת בה עסקינן הופסק, בהתאם להחלטה של המפקח על הביטוח, במהלך העשור הראשון של המאה ה- 21 (להלן: "פוליסות ביטוח החיים").

ויובהר, "גורם הפוליסה" היא עמלה הנגבית בגין עלויות הניהול של הפוליסה בכללותה, ויש לאבחנה מהעמלה הנגבית על ידי חברת הביטוח בעבור ניהול החסכון שנצבר בפוליסות המשלבות חסכון (להלן: "דמי ניהול החסכון"), שהיא עמלה שונה, הנגזרת מגובה ההפקדה לחסכון ומהסכום הצבור בתיק ההשקעות (וראו תקנה 6א. לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח) (תנאים בחוזי ביטוח), תשמ"ב – 1981 העוסקת, אך ורק, בדמי ניהול החסכון, ולא בגורם הפוליסה).

עשוי להיות בסיס לאישור ניהול תובענה כייצוגית ביחס לפוליסות המשלבות חסכון, שכן ביחס לפוליסות אלו עומדת למבוטחים, לכאורה, הטענה שהעברת כספים לטובת גורם הפוליסה מהוה הפרה של התחייבויות חברת הביטוח ביחס לשימושים שיעשו בכספי פרמיית הביטוח, הפרה שגרמה למבוטח נזק, לפחות ככל שמדובר בהקף החסכון שנצבר לטובתו בחברה הביטוח.

...

למצב דברים מסוג זה מתייחס סעיף 8(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כדלהלן: "מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג". לפיכך בקשת האישור תאושר גם נגד הראל, כאשר באי הכוח המייצגים ידרשו להודיע על זהות התובע המייצג המוצע על ידם בעניינה של הראל בתוך פרק זמן שייקבע בחלק האופרטיבי של החלטה זו. ט.3.

לאחר התלבטות מסויימת בסוגיה זו (אשר נגעה בעיקרה לאפשרות לצרף אליהם בא כוח מייצג נוסף) הגעתי למסקנה שאין מקום לעשות כן. כפי שכבר ציינתי, עו"ד גולדנברג ועו"ד קסטנבאום הם באי הכוח המייצגים בכל התובענות ביחס לגביית גורם הפוליסה, ולהתרשמותי הם פעלו לאורך כל ההליכים המורכבים באופן ראוי ומקצועי.

סוף דבר מהטעמים המפורטים בפרט ח' של החלטה זו (פסקאות 63 – 97 לעיל) אין באפשרותי לאשר את הסדר הפשרה שהוגש בת"צ 30028-04-11, וזאת מאחר שהסדר זה איננו "הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". מהטעמים המפורטים בפרק ט' של החלטה זו (פסקאות 98 – 169 לעיל) יש מקום לאשר באופן חלקי את שלוש בקשות האישור שלפניי, וזאת בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: מבוטחים של כל אחת משש חברות הביטוח המשיבות (מגדל, כלל, מנורה, הראל, הכשרה ואיילון) בפוליסות ביטוח חיים משולבות חיסכון שנערכו בין השנים 1992- 2003 (פוליסות המכונות בשמות שונים כגון "עדיף", "מיטב", "יותר", "עדי", "מעולה", "פרופיל" וכיו"ב), אשר החיסכון שנצבר לטובתם נפגע בשל גביית גורם הפוליסה.

רקע עניינה של בקשה זו לאישור תובענה כייצוגית בטענת המשיבים כי חברות הביטוח המבקשות (להלן: "חברות הביטוח") גבו מלקוחותיהן שלא כדין דמי ניהול המכונים "רכיב הפוליסה" בגין פוליסות ביטוח חיים משולבות חסכון מסוג "עדיף" שהונפקו עד שנת 2004, והמכונות גם, בין היתר, בשמות "מיטב" או "יותר" או "עדי" או "מעולה" או "פרופיל". הצדדים בתיק זה מנהלים מזה קרוב לשנה מגעים לפשרה, בסיועם של שני מגשרים, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן, ופרופסור שרון חנס מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב (להלן: "המגשרים").

...

לאחר עיון בבקשה לעיון מחדש הגעתי למסקנה כי אין מקום לשנות מההחלטה מיום 11.6.2015.

אם הסדר הפשרה אכן שווה, כפי שהעריכו הצדדים, 540 מיליון ש"ח, הרי ששווי התובענה, ככל שתתקבל, הוא סכום עתק של מעל ל- 2 מיליארד ש"ח. מטבע הדברים מחירה של טעות בהערכת הסדר הפשרה במקרה זה הוא רב: ככל שסיכויי התביעה יוערכו בחסר, הרי שימנעו מהקבוצה סכומים משמעותיים המגיעים לה; ככל שסיכויי התביעה יוערכו ביתר, הרי שעלולה להידחות פשרה ראויה.

בשים לב לזהות המגשרים, ולכבוד ולהערכה שאני רוחש לכל אחד מהם, אני מייחס משמעות רבה לעמדתם זו. ואולם, בסופו של דבר ההחלטה האם הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר מונחת לפתחי, וכשאבוא לגבשה לא אוכל להתעלם מאינדיקציות אחרות, ובכללן החלטתה של השופטת מיכל נד"ב מיום 12.4.20111, המאשרת בנסיבות קרובות הגשת תובענה כייצוגית בת"צ (מרכז) 41075-02-10 פריזט נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (החלטה זו בוטלה אומנם בהחלטתו של הנשיא אשר גרוניס מיום 4.9.2012, אך זאת מבלי שהובעה על ידו עמדה לגופו של העניין) ועמדת היועץ המשפטי שהוגשה בתיק זה ביום 19.11.2012 (במהלך הדיונים שהתקיימו במהלך גיבוש הסדר הפשרה ביקשתי מב"כ היועמ"ש כי תציג עמדה לגופו של הסדר הפשרה.

לאור כל המובהר לעיל דין הבקשה לעיון מחדש להידחות.

לפנינו בקשה מטעם מר חוסיין אבו חוסיין (להלן – המבקש) לאישור תובענה ייצוגית נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן – חברת כלל או המשיבה) בטענה כי זו גבתה ממבוטחיה בפוליסות ביטוח חיים משולבות בחיסכון מסוג "מישתתף ברווחים", שמכונות "פוליסות פרופיל", ששיווקו על ידה החל משנת 1999 ועד לתחילת שנת 2004, דמי ניהול הן מהפרמיה והן מהחסכון המצטבר, בנגוד לדין ו/או בנגוד להוראות הפוליסה.

...

המשיבה טענה בתגובתה כי דין בקשת האישור להידחות, מאחר שהטענות ביחס לאותם הרכיבים בפוליסה כבר הועלו על ידי באי כוח המבקש בהליכים ייצוגים קודמים שנוהלו נגדה.

אשר לקיומו של נזק אנו סבורים כי ניתן לקבוע לצורך הדיון בשלב זה כי נגרם לכאורה למבקש נזק (סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות), בעוד שטבעו והיקפו ייקבע כשתגיע העת לשמוע את התביעה לגופה.

לסיכום הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לעניין טענת המבקש לגביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר בניגוד לדין או בניגוד להוראות הפוליסה – נדחית.

הטענה החלופית לעניין גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר בשיעור גבוה מהמותר על פי הדין נדחית אף היא.

רקע כללי: עניינה של בקשת אישור התובענה כייצוגית בטענה כי המשיבה נהגה שלא כדין מששילמה למוטבים או יורשים את הסכומים שנצברו בפוליסת ביטוח חיים הכוללת רכיב חסכון (פוליסות ביטוח מנהלים), כשהם מוצמדים החל ממועד פטירת המבוטח למדד המחירים לצרכן (בלבד), חלף הצמדתם למדד ההשקעות כפי שהיה בפוליסת הביטוח לפני פטירת המבוטח ו/או תשלום בצרוף ריבית.

בין השאר, המשיבה טענה כי המבקשת לא הייתה זכאית לתשלום הסכומים שנצברו בפוליסת הביטוח, בצרוף תשואת מסלול ההשקעה, לא מכוח פוליסת הביטוח ולא מכוח הוראות הדין; לטענתה, אין בפוליסת הביטוח שהיא הסדר חוזי כל מקור להמשך הצמדה הכספים למדד ההשקעות במות המבוטח; נוכח פרק הזמן הקצר יחסית הצפוי לקבלת הסכומים, המטרה ביסוד פוליסת הביטוח וכוונת המבוטח, אינן ליצירת אפיק השקעה עתידי עבור המוטבים, כי אם לתשלום סכום המגיע להם בהתאם לפוליסת הביטוח, בסמוך לקרות מקרה הביטוח; העדיפות הכלכלית של אופן ההצמדה למדד המחירים או למדד ההשקעות אפשר לבחון אך ורק בדיעבד, וכל בחירה באחת מן החלופות תיטיב עם מוטבים מסוימים ותפגע באחרים, ועל כן אין ממש בטענות המבקשת שהועלו כ"חכמה שבדיעבד"; הפניקס עידכנה מראש על אופן ההצמדה העתידי למדד המחירים, פעלה תוך מיזעור הסיכונים למוטבים ואף הפסיקה לגבות מהמוטבים דמי ניהול; אין להסיק מעמדת המאסדר שהוגשה בהליך ייצוגי אחר ובנוגע לפוליסת ביטוח שונה בנסיבות אחרות לבין ענייננו בו קיימת מחלוקת חוזית בנוגע לפוליסה ספציפית; המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה חוזית, ועל כן, גם אם היו הוראות הדין מסדירות את הסוגיה שבמחלוקת, אין בסיס לטענה כי היתנהלות הפניקס אינה כדין וממילא לא מתקיימת עילת הפרת חובה חקוקה; הפניקס לא התעשרה כביכול שלא כדין, בנגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט; הפעולה של הפניקס מסתמכת על פרשנות סבירה (לכל הפחות) של המצב המשפטי, בתום לב ולטובת מבוטחיה; לא מתקיימים גם יתר התנאים לאישור תובענה כייצוגית ובכלל זה אין זו הדרך ההוגנת להכרעה במחלוקת, שעה שהפניקס הייתה חשופה בכל בחירה בחלופה אפשרית, לטענות הפוכות מצד מוטבים שונים.

עקרי הסדר הפשרה: הגדרת הקבוצה - על פי הסדר הפשרה, חברי הקבוצה הם כל מוטב של מבוטח או שאר של מבוטח או יורש של מבוטח, בפוליסות ביטוח חיים בהן משולב רכיב חסכון, המושקע בתיק השקעות, שנוהלו או מנוהלות על ידי הפניקס (להלן: "פוליסות הביטוח"), אשר מקרה הביטוח (פטירתו של המבוטח) ארע בתוך 7 שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור ועד למועד שינוי ההיתנהגות, וכן מבוטחים שכספם עודנו מנוהל אך מקרה הביטוח טרם ארע.

...

המשיבה טענה מנגד כי דין בקשת האישור – להידחות.

כך שאין אנו סבורים כי יש מקום להערים קשיים ולחייב את המשיבה להנפיק המחאות לתקופה העולה על 90 יום (דבר שלטענת המשיבה אינו אפשרי גם טכנית מבחינת הבנק).

לפיכך אנו סבורים כי אין באישור התנהלות זאת כדי לפגוע במבוטחים השונים ויש להתיר האמור.

משכך והואיל ואף הגורמים המקצועיים והיועצת המשפטית לממשלה לא עמדו על כך כי ימונה בודק, יש כדי להגיע למסקנה כי אין צורך במינוי בודק בנסיבות העניין.

סוף דבר מכל הנימוקים כמפורט לעיל, הסדר הפשרה מאושר בזאת, בכפוף לשינויים המוסכמים על הצדדים.