תובענה ייצוגית להשבת ארנונה על גלריות במבנים לא למגורים

וכדברי בית המשפט: "עירית חולון, למשל, החליטה לחייב תשלום ארנונה בגין מחצית שטח הגלריה בלבד ואילו עירית תל-אביב ועירית רמת גן חייבו תשלום בגין כל שטח הגלריה ובתנאי שגובהה יעלה על 1.70 מטר. רשאית כמובן עירית הרצליה לקבוע כללים משלה, דומים, או אחרים, לחיוב שטחי גלריה בארנונה, אך עליה להגדירם ולציינם במפורש בצו הארנונה, כפי שעשו רשויות מקומיות אחרות כמפורט לעיל. בהיעדר כללים או הגדרות כאלה, לא ניתן, כאמור, לחייב בתשלום ארנונה על יסוד פרשנות מרחיבה נעדרת כל אחיזה ותימוכין בלשון הצוו ובמילותיו." פסק הדין השני בסוגיה זו ניתן במסגרת ת"צ (מנהליים ת"א) 9539-06-12 דוד נוה נ' עריית הרצליה (פורסם בנבו, 22.01.2015)‏‏ (להלן: "דוד נוה").

עוד נציין כי תביעה דומה, שהוגשה במסגרת ת.צ. 34936-07-14 על ידי תובע ייצוגי בשם רן עקיבא ביחס לגביית ארנונה בין השנים 2012- 2016, הוסדרה עת הוסכם כי התוצאה האופרטיבית שנקבעה בענין דוד נוה בקשר לחדילת הגבייה והשבת סכומים שכבר נגבו, תחול גם על תקופת הזמן הרלבנטית לתביעתו של רן עקיבא, קרי, החל מיום 10.12.2012 ועד ליום 31.12.2016.

וכי על מה ולמה תבקש העיריה, בלא כל סיבה נראית לעין, להיטיב עם ציבור הנישומים ולחדול מלחייב גלריות בארנונה? העיריה אף הסבירה כי השמטת איזכורן של גלריות לאחר שנת 1987 נועדה לתכלית שונה לחלוטין, קרי, להבהיר ששטח נכס שאינו למגורים כולל את כל השטח הבנוי, בכל הקומות ובכל המפלסים, ולקבוע תעריף אחד לנכס, ללא חלוקה לשטח עקרי ומבני עזר כפי שהיתה קודם לכן.

...

‏‏ העיריה הגישה ערעור על פסק הדין בענין דוד נוה, אך בסופו של דבר משכה את ערעורה נוכח החלטתה לפעול בהתאם למה שנקבע באותו פסק דין, ולכלול בצו הארנונה לשנת 2017 קריטריונים ברורים בסוגיית הגלריות שתחוייבנה בארנונה.

סיכומו של דבר, הקריטריונים שנקבעו על ידי מועצת העיר הרצליה בצו הארנונה לשנת 2017 בנוגע לחיוב גלריות בארנונה, הם בבחינת הבהרה מותרת שאינה עומדת בניגוד לדיני ההקפאה ואינה טעונה אישור של שרי הפנים והאוצר.

על כן, מטעם זה דין הבקשה להדחות ואין צורך להמשיך ולבחון את השאלה האם עלה בידי המבקשים לעמוד בתנאי הסף הנוספים הנדרשים לצורך אישור הגשתה של תובענה ייצוגית.

הבקשה נדחית איפוא.

תובענה מנהלית ייצוגית להשבת תשלומי ארנונה שנטען כי נגבו שלא כדין ע"י הנתבעת (להלן: "הערייה") מחברי הקבוצה התובעת עבור גלריות במבנים שאינם למגורים.

...

לפיכך לא ברורה טענת העירייה בסע' 3 לטיעוניה לעניין הגמול ושכה"ט, כי התובענה דנן נועדה "להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההשבה שנפסקה ע"י ביהמ"ש הנכבד". כמו כן, אינני מקבלת את טענת העירייה (בסע' 19 לטיעוניה לעניין הגמול ושכה"ט) כי תקופת ההשבה לתובענה דנן היא בין 10.12.2012 (יום לאחר אישור תביעת נווה כייצוגית) ועד ליום 21.1.2015 (יום לפני פסה"ד החלקי בתביעת נווה).

סיכום לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התובענה המנהלית הייצוגית דנן במלואה, ופוסקת לטובת הקבוצה התובעת סכום השבה כולל של 5,292,930 ₪.

אני מורה לעירייה לפרסם הודעה במימונה, על עיקרי פסק דיני זה ועל אפשרויות ההשבה של תשלומי הארנונה, בעיתון יומי בשפה העברית ובעיתון יומי בשפה הרוסית.

רקע זו בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהיא תובענה מינהלית, שהוגשה ביום 18.2.15 בשם כל מי שנכלל בקבוצה שהגדרתה היא "כל מחזיק בנכס שאינו למגורים בשטח עירית נשר אשר בעיסקו קיימים גלריה או יציע ואשר מחוייב בארנונה בעד שטחים אלו". תחילה, במועד שבו היה על המשיבה להגיש כתב תשובה, ביום 13.5.15, הגישה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, מטעמי מדיניות, שיקלול הסכויים מול הסיכונים ועל מנת שלא לחשוף את הקופה הציבורית לסיכון, כדבריה.

להסיר ספק, טענה לפי אם תיתקבל התביעה הייצוגית יהיה על המשיבה להשיב כספים למי שגבתה מהם ארנונה שלא כדין, אינה מצביעה על כך שעצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית יגרום נזק.

ההבדל בין קומה ראשונה במבנה לבין גלריה היא שבעוד שקומה ראשונה סגורה בעיקר היקפה, בעוד שגלריה כפי שהוגדר בצו הארנונה של עירית חיפה, לדוגמא, היא "חלל המשתרע בחלקה העליון של קומה, בין תקרתה לבין ריצפתו, מוקף בחלקו והקף ריצפתו קטן מהקף רצפת אותה קומה וכן קטן הוא מהקף רצפת אותה קומה". אין צורך להגדיר כעת את הגלריות השונות, וניתן להותיר זאת להליך בירור התביעה הייצוגית עצמה.

סיכום: על פי כל האמור לעיל, אני קובע שלקבוצה שהיא "כל מחזיק בנכס שאינו למגורים בשטח עירית נשר אשר בעיסקו קיימים גלריה או יציע ואשר מחוייב בארנונה בעד שטחים אלו" קיימת שאלה משפטית משותפת, שהיא האם זכאית המשיבה לגבות מחברי הקבוצה ארנונה עבור הגלריה, בנוסף על הארנונה הנגבית על שטח הקומה שמתחתיה, ויש אפשרות סבירה שההכרעה בשאלה במשפטית הזו תיתקבל לטובת הקבוצה.

...

על כן, אני מאשר את התביעה כתביעה ייצוגית.

המשיבה תשלם למבקשת גמול בסך 8,000 ₪ ולב"כ המבקשת שכ"ט עו"ד בסך 23,400 ₪.

אני קובע קדם משפט לדיון בתביעה הייצוגית ליום 27.12.15 שעה 8.30.

בפרק ההגדרות נקבע כך: "שטח העסק– שטח העסק ברוטו כולל קירות פנימיים וחיצוניים לרבות מעברים ומסדרונות, חדרי שירותים, גלריות, מרפסות, מחסנים ומבני עזר בין אם אלה מהוים מבנה אחד או מספר מבנים ובין שהם מצויים במפלס אחד או מספר מפלסים". צוי הארנונה לשנים 2012-2010 - הצוים בגינם נתבעת ההשבה בפרק ב' שכותרתו "ארנונה לנכסים שאינם למגורים" נקבע כך –"שטח ביניין– כל שטח הבניין ברוטו, לרבות השטח שמתחת לקירות פנימיים וחיצוניים, שטחי מעבר ומסדרונות, שטחי גלריה ומרפסות" (נספח ו' בבקשת האישור).

בית המשפט העליון בחן "האם הערייה הייתה רשאית, מבחינה עקרונית, להטיל ארנונה על 'השטחים הטכניים'". בית המשפט בחן את סמכות הערייה להטיל ארנונה מכוח סעיף 8 בחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") "על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין...". בית המשפט היתייחס להגדרות המונחים "נכסים" ו"בנין" שבסעיף 269 בפקודת העיריות אליה היפנה סעיף 7 בחוק ההסדרים, הוא סעיף ההגדרות.

בת"צ (מח'-מרכז) 25773-04-12 אנגל נ' עריית פתח תקווה (4.8.013) שם גם כן הייתה תובענה ייצוגית בגין גביית ארנונה שלא כדין ושם קבעתי: "אינני מקבלת את טענת המשיבה כי הדרך הראויה היא דרך של עתירה מנהלית. חוק תובענות ייצוגיות נועד למטרות המנויות בסעיף 1 בחוק. עתירה מנהלית עלולה לעלות לעותר יחיד ממון רב, אף מקום שתוצאתה הכספית נמוכה מבחינתו. החוק מעודד הגשת תובענות ראויות בדרך של מתן גמול לתובע המייצג ושכר טירחה לבא כוחו, על מנת שתובענות ראויות יובאו לפתחו של בית המשפט. החוק מקים עילה נגד רשות להשבה בגין גביה שלא כדין ואין מקום לחסום דרך זו בפני התובע הייצוגי." סוף דבר אני מאשרת את בקשת האישור.

...

דין טענה זו להידחות.

בת"צ (מח'-מרכז) 25773-04-12 אנגל נ' עיריית פתח תקווה (4.8.013) שם גם כן הייתה תובענה ייצוגית בגין גביית ארנונה שלא כדין ושם קבעתי: "אינני מקבלת את טענת המשיבה כי הדרך הראויה היא דרך של עתירה מנהלית. חוק תובענות ייצוגיות נועד למטרות המנויות בסעיף 1 בחוק. עתירה מנהלית עלולה לעלות לעותר יחיד ממון רב, אף מקום שתוצאתה הכספית נמוכה מבחינתו. החוק מעודד הגשת תובענות ראויות בדרך של מתן גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא כוחו, על מנת שתובענות ראויות יובאו לפתחו של בית המשפט. החוק מקים עילה נגד רשות להשבה בגין גביה שלא כדין ואין מקום לחסום דרך זו בפני התובע הייצוגי." סוף דבר אני מאשרת את בקשת האישור.

הצדדים יפרסמו הודעה בדבר ההחלטה לאשר את התובענה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות ויכללו בה את האמור בפרק זה שכותרתו "סוף דבר". טיוטת ההודעה תועבר לאישור בית המשפט בתוך 30 יום ואזי יינתנו הוראות לעניין דרך הפרסום.

טענות הצדדים המערערת סבורה כי הסמכות היא לבית משפט שלום ותומכת טענתה בפסק הדין שניתן בעיניין נוה הקובע, כי צו הארנונה של עריית הרצליה כניסוחו במועדים הרלוואנטיים אינו מאפשר גביית ארנונה בגין גלריות במבנים שאינם למגורים.

בעיניין אברהם התקבלה העתירה ונקבע כי בתקופה הרלוואנטית, על פי צו הארנונה של עריית הרצליה, לא ניתן היה לגבות ארנונה בגין שטחי גלריה בנכסים שאינם משמשים למגורים: "רשאית כמובן עירית הרצליה לקבוע כללים משלה, דומים, או אחרים, לחיוב שטחי גלריה בארנונה, אך עליה להגדירם ולציינם במפורש בצו הארנונה, כפי שעשו רשויות מקומיות אחרות כמפורט לעיל. בהיעדר כללים או הגדרות כאלה, לא ניתן, כאמור, לחייב בתשלום ארנונה על יסוד פרשנות מרחיבה נעדרת כל אחיזה ותימוכין בלשון הצוו ובמילותיו" (בפיסקה 5; ההדגשה בקוו שלי – צ.צ.).

הקבוצה לצורך התביעה הייצוגית הוגדרה: "כל תושבי העיר הרצלייה שמחזיקים נכס שאינו משמש למגורים בעיר הרצלייה, אשר קיימת בתוכו גלריה (יציע), שבגין שטחה נגבתה ארנונה בתקופת ההשבה [מיום 6.6.10 עד 9.12.15 – צ.צ.]" (בפיסקה 8).

...

בית עסק נוסף שלא קיבל השבה הוא מסעדת אל גאוצ'ו, שתביעתה בת"א (שלום הר') 13042-10-17 אל גאוצ'ו הרצליה (2000) בע"מ נ' עיריית הרצליה (פורסם במאגרים 29.8.2019) (להלן: "עניין אל גאוצ'ו") התקבלה על ידי השופט גלעד הס. לטענת העירייה יש לדחות את תביעת המערערת על הסף, באשר לא פעלה בהתאם לחוק הערר הקובע מסלול סטטוטורי להשגה על שומת ארנונה וקובע תקופת השגה ממועד קבלת הודעת תשלום הארנונה, ומשלא פעלה בהתאם היא מנועה ומושתקת עתה מהגשת תביעת השבה.

הכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ובעל פה, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה בדבר סילוק התביעה על הסף.

נוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולהשיב את הדיון לבית משפט קמא על מנת שיכריע בתובענה לגופו של עניין.