תגמול יום אחד שירות מילואים

קח למשל, מקרה בו עובד מועסק במשך 5 ימים בשבוע ומשרת במילואים בימי שישי ושבת-האם נאמר אז שאין הוא זכאי לתגמולי מילואים כלל כיוון ששכרו הרגיל לא נפגע? אלא שתגמולי המילואים מטרתם כפולה-האחת פיצוי העובד על הזמן שהשקיע והשניה שמירה ששכרו לא ייפגע.

...

תביעות התובע להחזר שכר דירה והוצאות בדיקה-נדחות.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן-א. הפרשי שכר בסך של 12,409.78 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לדבריה, התובע עבד במהלך 8 ימים ויום אחד שהה בשירות מילואים, לפיכך הוא זכאי ל-4 ימי חג בלבד.

הפרישי שכר על אף דחיית טענת התובעים בעיניין אופן חישוב הפרישי גמול השעות הנוספות ועל אף דחיית טענת התובעת להכללת רכיבי שכר נוספים בחישוב זכויותיו, לאור הודאת הנתבעת בסיכומיה כי נפלה טעות בשיקלול גמול השעות הנוספות במסגרת תוספות ת.מ.מ., תפקיד וה.ש. מתקן בסך כולל של 3 ₪ לשעה זכאית התובעת להפרשי גמול נוספות בשיעור של 25% ו-50% (התוספת בשיעור 100% שולמה לתובעת).

...

ואולם, בסיכומיה זנחה טענה זו. משכך, דינה להידחות.

אחרית דבר לאור כל האמור, מצאנו כי על הנתבעת לשלם לתובעים זכויותיהם כדלקמן: לתובעת 1, ימין ענת - סך כולל של 28,567.43 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.7.08 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

משכך, מצאנו כי מן הראוי הוא שהנתבעת תישא בהוצאות כל אחד מהתובעים בסך של 1,000 ₪ ובסך הכל 20,000 ₪.

התקופה שמיום 29.3.1992 עד ליום 1.10.2003 הנתבע טען בסיכומים כי בהתאם לתיקון 63 לחוק, סעיף 271 לחוק, שניכנס לתוקף החל מיום 1.10.2003, לפיו זכאות לתגמולי מילואים הנה גם בעד שירות מילואים שנמשך יום אחד בלבד, מביאה בהכרח לדחיית תביעות התובע לתשלום תגמול מילואים עבור שירות מילואים חד יומי בתקופות הנתבעות לפני יום 1.10.2003, קרי דחית כימעט כל התקופות הנתבעות בין השנים 1992 – 2003 (ראו סעיף 18 לסיכומי הנתבע).

...

לפיכך, דין טענות התובע על תשלום תגמול דמי מילואים בגין יום מילואים אחד, בעבור התקופות שהיו טרם תיקון החוק קרי, לפני אוקטובר 2003 דינן להידחות.

אנו מסכימים עם עמדת הנתבע כי קיים קושי רב לבחון את טענות התובע לאי תשלום תגמול מילואים החל משנת 1992 ונחזור ונציין גם כי התנהלות התובע מיום הגשת תביעותיו לנתבע והימנעותו מהצגת אסמכתאות או ראיות שיסיעו בידיו להוכיח את טענותיו, מובילה בהכרח למסקנה כי התובע לא עשה כל שביכולתו להוכיח טענתו כי עומדת לו הזכות לגמול מילואים עבור התקופות הנתבעות בכתב התביעה הן מול הנתבע והן מול בית דין זה. לא הובאו אסמכתאות מהבנק על אי קבלת תגמולי המילואים, לא הובאו עדים (כגון המעסיקים) שיעידו האם שילמו לתובע שכר רגיל בזמן היותו במילואים והדבר עומד לתובע לרועץ.

לאור כל האמור לעיל, בנסיבות בהן הנתבע שילם לתובע גמול מילואים עבור התקופה שבין 17.5.2010 לבין 4.11.2012 (כאמור באישור התשלום שצורף כנספח א' לכתב ההגנה המתוקן וכן בהינתן שהתובע לא הוכיח שהתשלום לא בוצע) וכן מאחר שאין לתובע זכאות לתשלום עבור יום מילואים חד יומי עד לחודש אוקטובר 2003 (ומדובר כמעט בכל התקופות בין השנים 1992 – 2003) ומאחר שלפי דו"ח תקופות העיסוק (נ/2) התובע היה מועסק בחלק מהתקופות כעובד שכיר והתשלום בוצע על ידי מעסיקו (ובכל מקרה התובע לא הוכיח שהתשלום לא בוצע על ידי מעסיקיו), ובשים לב שהתקופות שנותרו במחלוקת כמפורט בסעיף 36 לפסק הדין התיישנו - אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לתשלום גמול מילואים עבור התקופות הנתבעות בכתב התביעה המתוקן.

סוף דבר: לאור האמור - אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

סכום התביעה עומד על סך של 652,226 ש”ח. התביעה מורכבת מהפרשי שכר בין השכר ששולם לו במהלך תקופת עבודתו לשכר שהיה צריך לקבל על פי ההסדר הקבוצי וזאת בסך של 182,450 ש”ח, כן דורש הוא הפרשי תגמולים בסך 9,123 ש”ח, הפרישי קרן השתלמות בסך 13,684 ש”ח, הפרישי שעות נוספות בסך 2,533 ש”ח, תשלומי משכורת 13 בסך 21,567 ש”ח. התובע דורש הפרישי הצמדה וריבית מ-2/94 ועד הגשת התביעה המתוקנת, בסך 15,273 ש”ח. הפרישי פיצויי פיטורים בסך 52,320 ש”ח (בניכוי הסך 34,643 ש”ח ששולמו לו בגין פ"פ).

הפרישי שכר בגין שירות מילואים של יום אחד בסך 133 ש”ח, הפרישי שכר בגין "מונה קיזוז" בסך 1,936 ש”ח ובגין שעות "חפיפה" סך 4,826 ש”ח, שווי ארוחות בסך 61,575 ש”ח, דמי הבראה על פי שכרו הנכון בסך 12,093 ש”ח, אחזקת רכב בסך 68,139 ש”ח, הפרשים בגין ניכוי שעות שלא כדין בסך 70,060 ש"ח, הפרישי שכר בגין שחיקת שכר המשמרות השנייה והשלישית בסך 41,094 ש”ח ופיצוי בגין נזקים לא ממוניים בסך 50,000 ש”ח. על פי גרסת התביעה, שכרו של התובע היה צריך להיות צמוד לדרגה 28 של עובדי הבנק הבינ"ל הראשון מאחר ולטענתו, הוראות ההסכם הקבוצי המיוחד מ-18.6.80 (להלן "ההסכם הקבוצי") שעל פיו הועסקו חלק מעובדי הנתבעת, חל על העסקתו בנתבעת.

...

לא שוכנענו כי הדבר, נעשה כטענת התובע בחוסר תום לב מצד הנתבעת ותוך הצגת מצג של כאילו דאגה לבריאותו.

סבורים אנו כי יש ממש בטענת הנתבעת הטוענת כי התובע מנסה לברוא לעצמו הסכם עבודה בלא שדרש תשלומים מכח אותו הסכם במהלך תקופת עבודתו.

באשר לנזקים הלא ממוניים, סבורים אנו כי התובע לא הצליח להוכיח זכאותו לפצוי ממין זה משלא שוכנענו כי היתה התנכלות כלפיו מצד הנתבעת.

מכל הטעמים הללו, דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה, התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש”ח בצרוף מע"מ. ניתן היום 20/04/2006 (ו' ניסן תשס"ו) בהיעדר הצדדים.

ביום 3.12.2012 זומן לשירות מילואים של יום אחד (לאחר תקופת נפקדות).

כזכור, אחד החברים בועדה חייב להיות רופא, ולועדה שיקול דעת מקצועי בהכרעות באשר לקיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין השרות הצבאי (סעיף 26 לחוק הנכים וכן ר' רע"א 7636/12 קצין התגמולים נ' פלוני, פסקה 11 (נבו 28.03.2013)).

...

בפסק הדין נושא הערעור נדחה ערעורו של המערער על קביעת המשיב, שלפיה אין קשר סיבתי בין המחלה הנפשית שממנה הוא סובל לבין שירותו הצבאי.

לא זו אף זו, ללא קשר לשאלת תחולת סעיף 34(א) לחוק הנכים והאפשרות לערער, הרי שלא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו, זאת, תוך נתינת משקל לכך שלא בנקל תתערב ערכאת ערעור בהכרעה עובדתית-רפואית של ועדת הערעורים.

למעלה מן הצורך, נוסיף כי אנו שותפים לדעתה של הוועדה כי דין תביעת המערער להכרה בקשר בין השירות לבין מחלת הסכיזופרניה – להידחות, ונזכיר, מבלי למצות את מלוא השיקולים, את השיקולים הבאים: פער הזמנים בין השירות הצבאי הסדיר, ואף בין שירות המילואים (בפועל) לבין האירועים הפסיכוטיים הוא פער זמנים ארוך.

באשר לטענה הנוגעת לחוות דעתו של ד"ר רוזיצקי ולחקירתו, איננו סבורים שיש לייחס משקל לכך שד"ר רוזיצקי לא השלים את ההתייחסות למאמר שאליו הפנה בעת חקירתו, וכי הדבר היה צריך להביא לירידה במשקל חוות דעתו, וכך גם באשר לכך שלא עיין בתצהיר, אלא נסמך על הדברים שנאמרו על ידי המערער בבדיקה ובמהלך הזמן ותועדו ברשומה הרפואית (ר' והשוו ע"ו (מחוזי חי') 1526-07-20 א.ע נ' קצין התגמולים, פסקה 11 (נבו 19.11.2020); רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון, חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (נבו 28.11.1997) סיכום על יסוד האמור, אנו דוחים את הערעור.