תביעת תשלום עבור שירותי ניהול פיננסי

טענות הצדדים כעולה מהאמור בכתב התביעה, הנספחים ופרוטוקול הדיון מיום 11.12.19 - עקב העדר כרטיס אשראי, הפקיד התובע בחודש מאי 2017 בבנק הדואר מקדמות עתידיות לתשלום עבור השרות.

..באותו העניין הייתה מופרכת מיסודה ובאותו מקרה העדיפה הנתבעת להגיע עם התובע להסכם פשרה, לא בשל העובדה שהצדק היה עמו, אלא אך ורק כדי לחסוך בעלויות הכרוכות בהמשך ניהול ההליכים ומטעמים שירותיים בלבד" (סעיף 4 לכתב ההגנה, מפנה לת"ק 28041-07-18).

יצוין בהקשר זה, כי גם אם קיבל שיחות והוציא שיחות, עולה מהחומר שצורף כי השיחות היו רק בינו לבין נציגי הנתבעת ומשכך אין בדבר ללמד כי יכול היה בהכרח בשעות אלו להוציא שיחות או לקבל משיכול להיות ששיחות חרום או שיחות עם הנתבעת בלבד כספק שירות – כן ניתן לבצע, והנתבעת לא שללה זאת, למעט יכולת ליצור קשר עם המוקד הפינאנסי משנציגת השרות הסבירה לתובע במהלך שיחה עמה כי הוא לא יכול היה לבצע שיחות יוצאות למוקד הפינאנסי, כיוון שבעבר הוא אשר ביקש לחסום אפשרות זו (מלבצע שימוש בחייגן האוטומטי של הפינאנסי – עמ' 18 לנספחים של התובע, ש' 33-34).

...

אל מול זאת, שוכנעתי כי הסוגיה הייתה קרובה לליבו וכי לא הפיצוי הניע אותו אלא "העיקרון" עת חש שעליו להסביר כל פעם את עצמו מחדש באופן ש"יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה" – דבר שגרר טרטור, גם אם בבחינת "הסיבה והמסובב" הוא תרם לכך מלכתחילה – הרי שמרגע שקיבלו את "תנאיו", היה עליהם לעמוד בכך והוא מצא עצמו נטרח פעם אחר פעם.

אשר לנזק ממוני, התובע לא עמד בתנאים האמורים אולם שוכנעתי כי לתובע נגרם נזק לא ממוני בדמות עוגמת נפש עת מצא עצמו חוזר שוב ושוב מול נציגי השירות שאינם מעודכנים דיו בהסדרים אליהם הגיע עם הנתבעת, דבר שעורר אצלו תסכול רב. אומנם הוא נהנה בפועל מתקופת זיכויים, אולם אלו ניתנו עבור ניתוקים בעבר (הגם שיש ממש בטענת הנתבעת כי יש צורך באמצעי תשלום, לולא כן שיפעל במסגרת תשלום מראש לשימוש בשירות קצוב בדקות), אולם משהגיעה להסדר עמו לפיו התשלום יבוצע לאחר דרישת התשלום, והוא מבצע את התשלום מסיבותיו שלו בבנק הדואר והנתבעת הכירה בכך ובזאת שימרה אותו כלקוח – גם אם עולה שאלה מדוע התובע ממשיך להיות מנוי אצל הנתבעת אם הוא כל כך סובל כפי שהוא עצמו מתאר –היא איננה יכולה להלין כנגד הסדר זה. התובע הציג אסמכתאות לגבי ניתוקים קודמים על מנת ללמד על שיטתה של הנתבעת (דפוס התנהגות שהגביר אצלו את עוגמת הנפש משמוצא עצמו כל פעם מחדש "מתעסק" בהסברים והצדקת אי הנגשת אמצעי תשלום עת אושר לו) – אולם בעבור ניתוקים אלה התובע כבר פוצה בדמות אותם הסדרים שהוארכו, ועל כן אין לפצותו בשנית בגין ניתוקים אלה.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 945 ₪ תוך 30 יום מהיום.

לטענת מזרחי, סולומון הוא זה ששכר את קבלני המשנה, למעט בעלי מיקצוע ששכרו מזרחי לעבודות שאינן כלולות בהסכם הגמר, כגון מטבח והתקנת דק, להם שילמו מזרחי במישרין, ועבודותיהם אינן חלק מתביעה זו. מזרחי טענו, כי נחום וסולומון התנהלו באופן לא מסודר מבחינת הניהול הפינאנסי, מתוך מטרה להונות את מזרחי ולגבות מהם כספים מעבר למה שמגיע להם.

בכתב התביעה ובתצהיר, סולומון כלל לא ציין אפילו כמה הוסכם כי ישולם לו עבור שירותי הלווי האמורים.

...

לאחר שהתובע סיים את העבודות לשביעות רצונם, ביקשו ממנו מזרחי שיבצע תוספות ושינויים מעבר להסכם, והוא נעתר לבקשתם.

סוף דבר העולה מן המקובץ, כי אני דוחה את תביעת נחום נגד מזרחי, ומקבלת כאמור באופן חלקי את התביעה שכנגד שהגישו מזרחי נגד נחום, ומחייבת אותו לשלם להם סך של 7,800 ₪.

אני דוחה את תביעת סולומון נגד מזרחי.

אני מקבלת את התביעה שכנגד שהגישו מזרחי נגד סולומון, ומחייבת אותו לשלם להם סכום כולל של 168,272 ₪, מתוכו נושא סולומון בסך של 7,800 ₪ יחד ולחוד עם נחום.

המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה אישית לקבלת תשלום עבור שירותי ניהול שספקה לו - הן שירותים אישיים והן לחברה זרה שבבעלותו.

בחודשים ינואר - מאי 2018 שילם כמוסכם באמצעות חשבון של חברה בבעלותו, אך בשל קושי תזרימי ומצוקה פינאנסית חדל לשלם.

...

ראיות בנוגע לתשלומים או להסכמים מהשנים 2009 - 2014 ממילא לא יעלו ולא יורידו בנוגע לסיכום נטען משנת 2018.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור מהנימוקים כדלקמן: א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בנוסף הוסכם כי אכב תשלם לאדי תשלם לאדי דמי ניהול עבור שירותי ניהול פינאנסי ושרותי ניהול כלליים בסך של 17,500 ₪ בצרוף מע"מ ולסבא דמי ניהול בגין שירותי ניהול שוטף, טפול בהשכרת נכסי המקרקעין, תיחזוקה והתנהלות מול השוכרים בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. עוד הוסכם כי החל מיום 1.1.2010 יישאו בעלי המניות באכב בחובותיה באופן יחסי לאחזקותיהם בה, וכי אדי יהיה אחראי אישית לחובות קיימים של אכב שאינם קשורים לבנק או לחובות שוטפים בגין אחזקת וניהול נכסי המקרקעין של החברה.

לגבי חוזה ההקצאה, אמנם נראה כי תנאי החוזה היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל ביחס לסכום התשלום ולתנאיו אך אין די בכך כדי להביא לביטול החוזה, ביחוד כאשר הנתבעים לא טענו כל טענה בעיניין זה משך כשנתיים מאז חתימת החוזה ועד להגשת התביעה.

...

שוכנעתי כי בעת עריכת החוזים הוטעה אדי לחשוב כי עו"ד אורבך מייצג את שני הצדדים.

בנסיבות שבהן לא גמרו הצדדים בדעתם לתת תוקף מחייב לחוזה ההקצאה החוזה לא השתכלל ואין בהודעת הביטול כדי להעלות או להוריד לעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור אני מורה על אכיפת התוספת לחוזה האופציה מיום 26.7.2011 וזאת בכפוף לתשלום סך של 2,580,000$ (לאחר ניכוי תמורת האופציה) בתוספת מע"מ כחוק ובנוסף סך של 4,000,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) וזאת תוך 60 ימים מהיום.

תביעת סבא (18603-06-12) נדחית.

העובדות הצריכות לעניין חברת מבטח סימון סוכנויות לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") היא חברת בת של מגדל חברה לביטוח בע"מ, ומשמשת כמנהלת הסדרים פנסיונים ופיננסיים בישראל.

בתאריך 30.12.2017 קיבלה התובעת מרשות המיסים (פקיד שומה תל אביב-5) הודעה על "מימצאי ביקורת ונימוקי שומה לשנת 2012" ולפיה הוחלט על הוצאת שומת נכויים לתובעת בסך קרן של 1,116,050 ₪ בתוספת ריבית, הפרישי הצמדה וקנסות בגין התשלומים ששולמו לנתבע עבור שירותי הניהול, מהטעם שלמרות נסוחו של ההסכם שנחתם עם הנתבע כהסכם למתן שירותים, הלכה למעשה היתקיימו בין התובעת לבין הנתבע יחסי עובד ומעביד ויש לחייב את התשלומים ששולמו לנתבעת עבור שירותי הניהול של הנתבע כהכנסת עבודה (להלן: "שומת הנכויים" - נספח 7 לתצהיר התובעת).

לגבי תביעה להשבת כספים ששולמו בגין מיסים קבעו בתי משפט כי עילת התביעה נולדה במועד התשלום (ראו; ע"א 546/04 עריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 20.8.2009); תא"מ (פ"ת) 15987-06-17 עמיאל לוי נ' לפצי גיינט (פורסם בנבו, 7.2.2019); ע"א (מחוזי- ת"א) 2232-06 הצדף על הים 1994 בע"מ נ' עריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 16.8.2007)).

...

התובעת הבהירה בסיכומים כי היא עומדת על מלוא תביעתה ואולם, על פי ההסכם עם רשות המיסים ככל שהתובעת תגבה מהנתבע את הפרשי המס ללא גילום ורשות המיסים תעמוד בהסכם ותחזיר לתובעת את סכומי הגילום ששולמו על ידה, התובעת לא תגבה מהנתבעים את הסכומים שיושבו לה. הנתבעים טוענים שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות משמדובר בתשלומים בגין תמורה ששולמה בשנת 2012 ועד חודש פברואר 2013 ואשר חבות המס בגינם נולדה בעת קבלת התמורה בידי הנתבע בשנת 2012 וכי אין בכוחה של התובעת, אשר לא הגישה כתב תשובה, להעלות טענות כנגד התיישנות התביעה ולהסתמך על הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, החל על אי ידיעת עובדות ולא על אי טעות של התובעת בפרשנות הדין.

הטענה כי רשות המיסים בהסכם עם התובעת "דילגה" על חלופת חיוב הכנסתו של הנתבע כעצמאי כפי שנקבע בהסכם השירותים, מתעלמת מעמדת רשות המיסים וממחדלי הנתבעים שלא עשו דבר למול עמדה זו. את טענתם החלופית של הנתבעים, כי אין מקום לחיובם בתשלום מלוא שומת הניכויים ששילמה התובעת, כאשר על פי הסכם שומת הניכויים בין התובעת לבין רשות המיסים נקבע שעל הנתבע לשלם סך של 264,242 ₪ - אינני מקבלת.

דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

סיכום מכל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 1,423,485 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (18.8.2020) ועד למועד התשלום בפועל.