תביעת תלויים ותביעת עזבון: הבדלים

למעשה, עומדת ותלויה תביעה כנגד עזבון, אשר כפי שהבהרתי במספר החלטות הוא איננו אישיות משפטית, ולא ברור מי הם בעלי הדין הדרושים מצד הנתבעים.

משמעות המחיקה, להבדיל מדחייה (לה עתרו הנתבעים) ברורה היא.

...

בקשה זו של התובע נדחתה על ידי, שכן סברתי אז ואף כעת כי לא ניתן להיעתר לבקשה למתן פסק דין כנגד נתבעים שעה שגלוי וידוע כי הוגשה בעניינם בקשה לביטול צו הירושה אשר הכריז עליהם כיורשי המנוח.

על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו יש למחוק את כתב התביעה.

לעניין הטעם לעריכת קזוז בין תביעת העזבון לתביעת התלויים הובהר: "... בשל ביצוע מעשה הנזיקין נתגבשה בידי התלויים, עם מותו של הניזוק, זכות ישירה ועצמאית כלפי המזיק לפיצויים בגין הנזקים, שנגרמו להם באבדן 'התלות', ושוב אין המנוח עובר למותו צריך לשאת בהוצאה. 'הטבה' זו, לה זכה המנוח עובר למותו, צריך לקיחתה בחשבון במסגרת הערכת הפיצויים" (ע"א 295/81 עזבון גבריאל נ' גבריאל, פ''ד לו(4) 533, 565 (1982)).

אין פסיקה אשר קובעת, בנגוד ללשונו הברורה של החוק, כי ניתן להמחות זכויות של תלויים ליורשים, להבדיל מהמחאת פירות התביעה.

...

דין טענה זו להידחות הן במישור העובדתי הן במישור המשפטי.

מסקנתי היא אפוא, שיש לערוך את חישוב נזקי העיזבון על פי הכללים הרגילים שנקבעו בפסיקה, תוך ניכוי הפסדי התמיכה בתביעת התלות מתביעת העיזבון.

התוצאה התוצאה היא שעל הנתבעים לפצות את התובעים כדלקמן: הפסדי שכר לעיזבון – לפי החישוב שפורט לעיל (לאחר ניכוי הפסדי תמיכה) ובצירוף הפסדי פנסיה.

ובכן, אם יש לעזבון (יורשי המנוח) זכות תביעה, הרי לא מיתקיים סע' 7(2) לחוק השולל זכות תביעה מכוח החוק ממי שנהג ברכב בלא רשות, ואף מעיזבונו הבא בנעליו (להבדיל מתלוייו הזכאים עדיין לתבוע מכוח החוק, לפי סע' 7ב לחוק).

מעת שקמה עילת התביעה של העיזבון (והתלויים) לפי החוק , יובהר בקצרה כי היריבות כלפי קרנית כנתבעת ואחריותה לפצוי, קמות מכוח סע' 12(א)(2) לחוק, שזו לשונו: "12. א. תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה:

...

אני מחייב את קרנית לשלם לתובעים את הסכומים הבאים במצטבר: 918,624 ₪.

אני מחייב את הצד השלישי מס' 1 לשפות את קרנית בסכום המצטבר בו חויבה לשפות את התובעים, בתוספת הוצאות משפט כלליות של קרנית בסך 18063 (נספח יד למוצגי קרנית) וכן שכ"ט שתשלם קרנית לבא כוחה בתביעה העיקרית ובהודעה על פי חשבונית שתוצג, ובתוספת אגרות בהן תחוב או חויבה קרנית.

התביעה כנגד צדדים שלישיים 2,3,4 נדחית בלא צו להוצאות.

לפניי תביעת עיזבון ותלויה שהוגשה מטעם אלמנת המנוח, פלוני ז"ל, בטענת רשלנות רפואית המיוחסת לצוות הרפואי של בית החולים, הנתבע 1, בכך שלא נתן למטופל, בעלה, טפול הולם ולפי הסטאנדרטים המקובלים; היינו, שהתרשל בכך שלא נקט כלפי המטופל מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה יכול וצריך לנקוט.

לפי חוות דעת המומחה, הרקע הבריאותי, התמונה הקלינית ובדיקות-העזר שבוצעו - היו אמורים להיות מתורגמים להבחנה ואבחנה שמדובר במצב חרום לבבי, ומשכך המנוח היה צריך להיות מאושפז במיטה מנוטרת ביחידה לטפול נמרץ, תחת השגחה ומעקב קפדניים, תרשימי א.ק.ג. חוזרים, טפול תומך מתאים ושקילת צעדים נוספים; או, לכל הפחות, במיטה מנוטרת מול תחנת האחיות בחדר המיון.

...

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעות ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 681,135 ₪.

עוד ישלמו הנתבעות לתובעים, ביחד ולחוד, החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 159,386 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובעים, ביחד ולחוד - החזר הוצאות המומחים שהוצאו בתיק זה (לפי חשבוניות), וכן, בגין החזר הוצאות אגרה בסך של 712 ₪, כשלכל הוצאה המוחזרת, יש להוסיף ריבית והצמדה כדין מיום הוצאתה.

שכן לא נידרש להכריע בסוגיה זו. "לטעמי, לצורך חישוב תקופת ההתיישנות ועילות ההשעיה של מרוץ ההתיישנות, אין מקום להבחין בין תובע-חליף שהוא יורש לבין תובע-חליף שהוא תלוי. הבחנה זו לא מעוגנת ברציונאלים של מוסד ההתיישנות עליהם עמדנו לעיל. כאשר העובדות היו בידיעתו בפועל או בכוח של התובע המקורי, והוא לא מיידע בהן את התובע הנעבר, אין הצדקה כי הנתבע הוא שישא במחיר, ואין נפקא מינה אם ביורשים או בתלויים עסקינן. בשני המקרים נוצר לנתבע קושי ראייתי ונפגע אינטרס ההסתמכות שלו. ... לטעמי, את האמירה כי תביעת התלויים היא עצמאית יש לפרש כמתייחסת לנזק העצמאי שניגרם להם עקב מות המנוח בעוולה, נזק עצמאי הנפרד מנזקו של המנוח (ראו: דוד קציר פיצויים בשל ניזקי גוף 715 (מהדורה 4, 1997)). אך אין להרחיב את עיקרון עצמאות תביעת התלויים על שאר רכיבי העוולה, ומקום בו המנוח-התובע המקורי ידע את העובדות המהוות את עילת התביעה, יש לייחס את ידיעתו לתלויים וליורשים כאחד. ובקיצור, תביעת התלויים היא עצמאית ונבדלת מבחינת הפיצויים - אם כי גם ברכיב זה היא חופפת בחלקה את תביעת העיזבון (עניין כרכבי פסקה 8) - אך אינה "מנותקת" מעילת התביעה.

...

מקובלת עלי העמדה כי בנסיבות, ובכדי ליצור משטר של ודאות משפטית, בראי תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, עלינו להעדיף את נקודת המבט הרואה זהות בין היורש לתלוי.

סוף דבר התוצאה היא איפוא כי תביעות משיבים 1-2 כיורשי המנוחה התיישנה.

מוצע לצדדים להסכים כי החלטתי זו תחול גם באשר לנתבעת-2, בכדי לחסוך בהוצאות והתנהלות.