תביעת תלויים וכיורשים בגין תאונת עבודה קטלנית

רקע ההליך דנן ביום 8.1.10 היה המנוח ת.ש (להלן: "המנוח") מעורב בתאונת דרכים, שבגינה הוא נפגע באופן קטלני ונפטר מפצעיו בבית החולים (להלן: "התאונה").

תביעת העזבון נגד הנתבעת והסדר הפשרה ביניהם יורשי המנוח, בשם עיזבונו ותלוייו - הגישו בעבר כנגד הנתבעת תביעה לפצוי בגין נזקיהם עקב פטירתו.

באשר להפסד לעזבון בתקופה שממועד הפרישה של המנוח ועד תוחלת חייו אילמלא התאונה בגין אי הפרשות לפנסיה של המנוח, על פי שיטת הידות - הוא מסתכם בסך של: 28,496 ₪.

ביהמ"ש בדק האם אכן נגרם לגורם המשבב נזק או רווח בגין אותה תאונה, וקבע שלא יעלה על הדעת כי קרן הפנסיה תשבב נזק שלא נגרם לה, כאשר בפועל, לאחר העוולה, היא פטורה מתשלום קיצבאות פנסיה שהייתה אמורה לשלם, אילמלא בוצעה העוולה; עוד לטענת הנתבעת - עפ"י עיקרון זה, יש לבחון את הנזק הכלכלי שניגרם, ורק בגינו קיימת זכות תביעה; בעניינינו - הנזק שניגרם ליורשים אינו אבדן קצבת נפגעי עבודה.

...

אני מקבלת את נימוקי המל"ל בעניין זה. אוסיף, כי שוכנעתי, שמקום בו עסקינן תביעת שיבוב מכוח החוק, תביעה שהיא תביעה כספית וכאשר בעל הזכות אינו נדרש להוכיח את "נזקו" אלא מהו הסכום ששילם - הרי שאין מקום לערוך חישובים של "רווח והפסד" ביחס לאותם תגמולים.

אשר על כן – אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר "חסכון" המקנה זכות להפחית מהתגמולים שהמל"ל זכאי לשיבוב בגינם.

סוף דבר בהתאם לסכומים המפורטים לעיל, בסעיפים 22, 40-42 לפסק הדין: אני מחייבת את הנתבעת לשלם למל"ל את הסך של 1,198,846 ₪.

ביום 04.12.11, נפגעה מ.פ ז"ל, ילידת 11.11.52 (להלן: "המנוחה") כהולכת רגל בתאונת דרכים קטלנית (להלן: "התאונה").

התובע 2, יליד 10.06.84, (כבן 27.6 שנים במועד התאונה) והתובעת 3, ילידת 08.06.81 (כבת 30 במועד התאונה), הם ילדי המנוחה ויורשיה החוקיים על-פי צו ירושה, אשר תביעתם הוגשה בגין ניזקי העזבון (להלן: "תביעת העזבון") (העתק צו הירושה צורף כנספח ת/14 לתיק המוצגים מטעם התובעים).

עוד אין חולק בין הצדדים, כי אילמלא התאונה, התובע 1 היה זכאי לקיצבת זקנה בסך של 2,296 ₪, אולם בשל התאונה וקבלת קצבת תלויים, הופחתה הקצבה במחצית לסך של 1,148 ₪ בלבד (ראה סעיף 28 לסיכומים מטעם התובעים וסעיפים 35-37 לסיכומים מטעם הנתבעים).

הלכה למעשה, בעניינינו, שעה שמדובר במנוחה, אשר הותירה אחריה, ביום מותה, אלמן, אין מקום לטענה, לפיה אילמלא התאונה צפוי היה האלמן ללכת לעולמו לפני תום תוחלת ההישתכרות של המנוחה והיא הייתה נותרת משלב מסוים אלמנה ללא תלויים, אשר יש לנקוט לגביה את שיטת החישוב הנוהגת לגבי "ניזוק חסר-תלויים". לפיכך, הפסד ההישתכרות בגין "השנים האבודות" בתביעת העזבון יחושב על-פי שיטת הידות, גם לאחר תום תוחלת חייו של התובע 1.

כמו כן, מוסיפים התובעים וטוענים, כי לא שולם להם כל תגמול מכוח קרן "מקפת", שעה שמדובר בתאונת עבודה (ראה סעיף 15 לסיכומי התשובה מטעם התובעים) וכך גם לא שולם להם פדיון ימי חופשה ופצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו (ראה סעיף 16 לסיכומי התשובה מטעם התובעים).

...

לאחר שבחנתי הנתונים הרלוונטיים, מצאתי לקבל טענת הנתבעים בעניין שכרה היומי של המנוחה בסך של 530 ₪ ולנכות סך כולל של 80,168 ₪, מהפיצוי שפסקתי בתביעת העיזבון, בגין 151.26 ימי חופשה וימי מחלה.

סיכום תביעת העיזבון – אובדן השתכרות "בשנים האבודות" 1,386,715 ₪ בניכוי אובדן התמיכה הכלכלית בתובע 1 [בתביעתו כתלוי] 946,280 ₪ (-) נזק לא ממוני – כאב וסבל 46,000 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 12,000 ₪ בניכוי פדיון  56.29 ימי חופשה ופיצוי בגין 94.97 ימי מחלה שלא נוצלו 80,168 ₪ (-) סך הכל 418,267 ₪ תביעת התלוי – אובדן התמיכה הכלכלית מהכנסת המנוחה 946,280 ₪ אובדן שירותי המנוחה (כרעיה) 150,000 ₪ בניכוי קצבת התלויים [ביטוח לאומי] 924,400 ₪ (-) (לפני תוספת ריבית והצמדה) סך הכל 171,880 ₪ 25% מהפיצויים שנפסקו בתביעת התלוי 274,070 ₪ סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעים הסכומים המפורטים לעיל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעים החזר אגרת בית-משפט והוצאות משפט (שכר-טרחת המומחה מטעם האחרונים, בהתאם להצגת חשובית / מס קבלה ושכר עדותו בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם בפועל וכן שכר-טרחת עו"ד כדין.

מ ב ו א לפניי תביעה לפצוי עיזבון ותלויים, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בעקבות תאונת דרכים קטלנית מיום 3.6.12 (להלן: "התאונה"), בה קיפח ש. ר. ז"ל (להלן: "המנוח") את חייו.

תובע 3, יליד 22.7.98 (היה כבן 14 שנים במועד התאונה), תובע 4, יליד 2.7.00 (היה כבן 12 שנים במועד התאונה), תובעת 3 ילידת 1.2.04 (הייתה כבת 8 שנים במועד התאונה), הנם ילדיו של המנוח ויורשיו החוקיים על-פי צו ירושה, ותביעתם הוגשה בשל נזקיהם כיורשים וכתלויים במנוח (העתק צו הירושה צורף כנספח א/2 לכתב התביעה).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ושכרו הרבע שנתי של המנוח במל"ל, סמוך לפני התאונה עמד על סך של 26,930 ₪ ברוטו (לפי מכתב מהמל"ל בתאריך 5.2.14 שצורף לתחשיב התובעים), היינו 8,976 ₪ ברוטו לחודש, ולפי תלוש השכר האחרון במאי 2012 הישתכר המנוח בממוצע 1-5/12 סך של 8,363 ₪ נטו לחודש.

...

עוד טענה הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו הוצאותיהם וצירפו קבלה אחת בלבד בסך 4,000 ₪ בגין עלות מצבה, לא הובאו כל ראיות להוצאות אחרות ובכלל זה לגבי מסע אופניים שממילא הוא אינו בר פיצוי בהליך זה. אני סבורה, כי התובעים עתרו לפיצוי גבוה מן המקובל בראש נזק זה, מבלי שהציגו תימוכין לכך.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענת האלמנה לפיצוי כפי שהצהירה בסעיף 12 לתצהירה בסך של 15,000.

לסיכום הנזק: אובדן השתכרות בשנים האבודות (ממועד התאונה ועד גיל פרישה) 552,582 ₪ אובדן קצבת זקנה (ממועד הפרישה ועד סוף תוחלת חיים) 97,481 ₪ כאב וסבל 47,542 ₪ הוצאות קבורה 15,000 ₪ אובדן שירותי בעל ואב 450,000 ₪ ________________ סה"כ 1,162,605 ₪ מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך של 1,528,810 ₪, לפיכך התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל ונדחית.

תביעה זו עניינה בנזקים שנגרמו לעזבון ותלויי המנוח ל.א. בתאונת עבודה מצערת שאירעה בתאריך 23/8/09, בה נפל המנוח מגובה בעת עבודתו ומצא את מותו עקב תאונה זו. תביעת העזבון והתלויים אוחדה עם תביעת המוסד לביטוח לאומי לשיבוב התגמולים ששילם וישלם לתלויי המנוח שהוכרו על ידו.

הדרך לחשב את הפסד התמיכה היא, בדרך כלל, על פי שיטת היָדוֹת ואולם לעיתים, במקרים המתאימים ניתן לאמוד את התמיכה בסכום מסויים מן ההכנסה סכום שינוכה מן ההכנסה המשותפת לצורך חישוב תביעת התלויים, אך לא ינוכה מתביעת העיזבון (ראו: ת"א 15026-03-12 רייזין ארטור ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (22/8/16) (להלן: "עניין ארטור"); ת"א 2181-06-14 הניני ואח' נ' קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים (8/1/17) (להלן: "עניין הניני"); בראש הנזק של הפסדי תמיכה כלכלית ישנה חפיפה בין תביעת העזבון לבין תביעת התלויים וכדי למנוע כפל פיצוי מקום בו אין זהות בין היורשים לבין התלויים, יש לנכות מתביעת העזבון את תביעת התלויים.

ניתן לשער את מידת הכאב והסבל אותו חווה המנוח ברגעיו האחרונים, נתלה בן שמיים לארץ, לאורך הדרך עד לקרקע והפגיעה הללא ספק כואבת וקטלנית בקרקע.

...

הנתבעות תשלמנה בחלוקה שנקבעה – כדלקמן: לאלמנתו ובנו של המנוח – 25% מסכום הפיצוי שנפסק - דהיינו 295,703 ₪ והמוסד לביטוח לאומי יקבל את היתרה – דהיינו – 887,110 ₪ - סכומים אלה, שהינם לאחר הפחתת חלקו של המעביד ישולמו ביחד ולחוד על ידי הנתבעות 2-5 שאינן המעביד בחלוקה שנקבעה.

ההודעה לצד ג', שהגישו הנתבעות 1-3, כלפי צדדי ג' 1 ו-2 כרמון וגבעון נדחית, המודיעות תשאנה בהוצאותיהם בסכום כולל של 20,000 ₪ כל אחד בשני התיקים.

יתר ההודעות לצד ג' נדחות ללא צו להוצאות.

בנם המנוח של התובעים נפטר בשנת 1991 כתוצאה מתאונה קטלנית, ועל כן פנו לנתבעת לצורך לקיחת שירותיה כעורכת דין, על מנת שתטפל בתביעתם.

המבקשת חוזרת ומדגישה, כי לתביעתם של המשיבים לפצוי לא היה כל סיכוי, שעה שאף המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת ההורים כתביעת תלויים (לא כתאונת עבודה).

המשיבים טוענים, כי אין בידם צו ירושה, כאשר הם הוריו הטבעיים של המנוח שבזמן התאונה היה קטין ורווק, שאין לו כל יורש אחר וכפועל יוצא, לא היה צורך בצו ירושה.

לטענתם, תמוהה מדוע העלימה המבקשת עובדה חשובה, לפיה בד בבד עם הטיפול בתיק של בנם המנוח של המשיבים, טיפלה גם בתביעתו של המנוח השני שנהרג בתאונה, וכי שילמה להוריו כסף כפצוי בגין התאונה.

...

לחילופין טוענת המבקשת, כי דין התביעה להדחות על הסף בשל העובדה שלא הוצג צו ירושה, המקנה לתובעים זכות תביעה כעזבון המנוח או יורשיו על פי דין.

המבקשת מוסיפה, כי אין אמת בטענת המשיבים כי הם לא ידעו כי תיקים מתיישנים וכי יש לקבל את תביעתם בהסתמך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

לטענתה, המשיבים שהיו בקשר טוב עם הוריו של המנוח הנוסף באותה תאונה, יכלו לדעת ללא הפעלת כל מאמץ, כי תיקים מתיישנים, וכי לאחר תקופה מסויימת אין אפשרות לתבוע בגינם, ומכאן אין הם עומדים בדרישת סעיף 8 לחוק ההתיישנות ויש לדחות את תביעתם על הסף.

אני דוחה את הבקשה למחיקת התביעה או דחייתה על הסף ומורה לנתבעת/המבקשת להגיש כתב הגנה תוך 45 יום.