תביעת תיקון רכב כנגד מוסך

לטענת התובע, הוא ניהל תביעה כספית נגד שוכר רכב ומוסך פריד דאהר בע"מ באמצעות הנתבע כבא כוחו בתא"מ 903-02-08 חוראני נ' דהן ואח' (להלן : "ההליך").

ביחס להגשת כתב התביעה המתוקן במועד בו הוגש, הרי מדובר בעיניין מקצועי, אשר ככל שהיתה קיימת טענה כלפיו היה מקום להעלותה במועד, בפני ביהמ"ש בהליך הנ"ל, בפני הגורם האמון על שמירת הכללים החלים על עוה"ד. לא זאת בלבד אלא שלא הוכח כי מדובר ברשלנות או בפעולה המקימה לתובע עילה לקבלת פיצויים מאת הנתבע.

...

כך או כך, דין התביעה להידחות.

דחיית התביעה במסגרת פסק הדין אשר ניתן על דרך הפשרה, לאחר שהתובע הסכים למתן פסק דין באופן זה, אין בה להקים עילת תביעה כנגד עוה"ד אשר היה ב"כ בהליך וממילא לא הוכיח התובע כי לולא ניתן פסה"ד באופן זה, היתה תביעתו מתקבלת כולה או חלקה.

מהאמור עולה כי דין התביעה להידחות.

התובעת שילמה למבוטחתה תגמולי ביטוח ועתה היא תובעת את המוסך שביצע תיקונים ברכב להשיב את אשר שילמה למבוטחתה.

...

דיון והכרעה טרם נבחן את אחריות הנתבעת לנזקי התובעת, יש להכריע תחילה בשאלה על מי רובץ נטל הבאת הראיה במשפט זה. כזכור, התובעת טענה, כי במקרה הנדון יש להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין לפיו "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה-על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהיא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". כדי שיחול היפוך נטל השכנוע נדרש תובע להוכיח את כל התנאים (שלושה במספר) שנמנו: כי אין לו ידיעה או יכולת לדעת מה מקור הנזק, כי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו, וכי הסיכוי שהמקרה שגרם לנזק נובע מאי-נקיטת זהירות סבירה על-ידי הנתבע נראה סביר יותר מהאפשרות כי הנתבע נקט זהירות סבירה.

גם בנקודה, לא שוכנעתי שאכן עלה בידי התובעת להוכיח, כי מצב הדברים הוא זה שהוצג על ידי נציג המבוטחת.

סיכום הדברים מוביל למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, קרי להוכיח רשלנות מצד הנתבע שהובילה לנזק.

לכן, דין התביעה להידחות.

המבקש הגיש תביעה קטנה נגד המשיבה (להלן: "המוסך") וזאת בגין טפול רשלני שנעשה ברכבו על ידי המוסך באופן שגרם לו לשלם סכומים גבוהים עבור תיקון רכבו.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

רקע וטענות הצדדים התובע הגיש תביעה כספית כנגד המוסך אשר טיפל ברכבו, בטענה כי בטיפול המוסך נגרם נזק לרכבו.

ביחס לאותה תביעה ייצוגית העיד התובע כי לא קיבל כל הודעה מהמוסך בדבר תקלה בדגם והרכב הובא לטפול תקופתי במוסך הנתבע (בפרוטוקול בעמ' 5) : "אם יש תקלות ברכבם אני מקבל מכתב או SNS או מייל שאני צריך לבוא למוסך מורשה לתקן את הדבר הזה, לא מדובר ברכב חדש שהיה אצלי ... וזה הכל לגבי הגיר לא היה שום מכתב, באתי לטפל באוטו בטיפול תקופתי וזהו". לפי עדות השמאי מטעם התובע, העיד כי תיבת ההילוכים נבדקה בנוכחות נציג הנתבע ונציג חברת סוברו והתברר כי בורג הריקון והמילוי ובורג המדיד כלל לא ניפתחו (בפרוטוקול בעמ' 7, שורות 8-12).

...

הנתבע טען בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה כנגדו על הסף בשל היעדר עילה והיעדר יריבות.

דין התביעה להתקבל ואילו הודעה לצד ג' לא הוכחה והיא תדחה.

הנתבע ישלם לתובע סך 10,000 ₪ אשר הוכח בחוו"ד השמאי והחשבונית כעלות תיקון הרכב, שכ"ט השמאי בסך 2,340 ₪, סך 1,080 ₪ לשכירות רכב הוכח אף הוא.

ביחס לנזק הלא ממוני, מאחר ולתובע אכן נגרמו נזקים בשל הטיפול במוסך הנתבע, יפסק סך 1,000 ₪ ובסה"כ ישלם הנתבע לתובע סך 14,420 ₪, בהוצאות המשפט, כולל אגרת ביהמ"ש, שכר העדים ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

לטענת הנתבעים התובעת הגישה תביעה נוספת בגין תיקון רכב 2 כנגד אחיו של הנתבע 3 בתיק תאד"מ 68644-10-21 לתשלום סך של 25,000 ₪.

בתצהירו מתייחס אילן כי ערבותו האישית של הנתבע 3 על תיקון הרכב לא ניתנה כך סתם אלא מתוך היכרות מוקדמת של הנתבע 3 עם אילן ועם המוסך היות והנתבע 3 הכניס במספר מקרים רכבים שונים לטפול במוסך אלא שבמקרים הקודמים שילם הנתבע 3 את דרישת המוסך ולא הייתה בעיה בנגוד למקרה נשוא התביעה.

...

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי ליתן אמון בעדותו של אילן ולדחות את גרסת הפירעון של הנתבעים.

אשר על כן, התביעה מתקבלת והנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 53,756 ₪ (סכום עלות התיקון בהתאם לחוות דעת השמאי כשהוא משוערך למועד הגשת התביעה) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.