תביעת תאונת עבודה של קצב שנפגע ממסור

העובדות לענייננו: התובע, יליד 1963, עבד משנת 1985 ככרסם-חרט בחברת "סול גל גלי הנעה בע"מ", כאשר משנת 1995 הוא עובד כעצמאי במקצוע זה. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בפגיעה ברגלו (דליות, ורידים בולטים) כפגיעה בעבודה.

לטענתו, גם התנועות שעשה התובע מסביב למכונות לא היו בקצב קבוע חוזר ונשנה, אלא משתנות לפי סוג העבודה וכמות החלקים.

הכרעה: כבר נקבע בפסיקה כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999); להלן: "עניין יניב") כמו כן, נקבע כי: "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה..בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הנם שניים, דהיינו- הארוע הארוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02).

אשר לתזוזות מסביב למכונות, העיד התובע כי תחילה חתך את החלקים באמצעות המסור החשמלי ולאחר מכן העביר את החלקים באמצעות עגלה (מרחק של 10 מטר לערך) למחרטה (עמ' 4 לפרוטוקול); עוד העיד כי בעבודתו על המחרטה הוא לוקח את החלק שלידו ומניח על המחרטה ולאחר מכן מעביר את החלק בסיבוב לצד השני (עמ' 5 לפרוטוקול): "הערימה שיש לי מימין כשאני מסיים חלק אני מעביר אותו לערימה משמאלי. כשאני מסיים צד אחד של חלק אני מעביר לצד השני. כלומר לוקח מצד שמאל עובד ומעביר לצד ימין ואח"כ מעביר לג'ורג.

...

לאמור לעיל מצאנו לנכון להוסיף נימוק חשוב נוסף למינוי מומחה רפואי, שמופיע בהחלטת בית הדין האזורי בעניין שמסיאן (ב"ל (ת"א) 6042/09 יוסף שמסיאן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.10.12).

בית הדין הארצי קבע כי בחינת הגישה בה בחר בית הדין, צריכה להיעשות לאחר שתהיה פרושה בפניו מלוא התמונה, לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי: "לא מצאתי כי יש בהחלטת בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור בשלב זה של ההליך, בטרם מצויה בפני בית הדין חוות דעתו של המומחה הרפואי. כאמור, על פי קביעת בית הדין האזורי במקרה הנדון חוות דעתו של המומחה הרפואי דרושה לצורך הקביעה אם התקיימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, בשים לב למהות הפגימה של המשיב. יודגש, כי בית הדין האזורי לא קבע בהחלטתו שאין צורך להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, אלא קבע כי תנועות חוזרות ונשנות אינן חייבות להיות גלויות לעין, וכי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה ניתן יהיה להכריע בקיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה רק לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי. אני סבורה כי בחינת הגישה בה בחר בית הדין האזורי על ידי ערכאת הערעור צריכה להיעשות לאחר שתהיה פרושה בפני בית הדין מלוא התמונה, לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי". קביעתו זו של בית הדין הארצי רלוונטית ביותר גם לענייננו (נדגיש שוב כי גם בענייננו אנו עוסקים באותה פגימה בכלי דם), ולכן גם מן הטעם הזה יש למנות מומחה רפואי שייתן את חוות דעתו בעניין.

סיכומו של דבר: לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי עובדות המקרה מצדיקות למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבירור קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בכלי דם ממנה הוא סובל ברגליו, וזאת על פי תורת המיקרוטראומה.

התובע, מר שלמה מגזימוף, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להכיר בליקויים בצוארו כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

במרבית שנות עבודתו, כללה עבודתו של התובע הכנסת סחורה לחנות וסידורה במקררי האיחסון, חיתוך חלקי עוף וניקויים באמצעות סכין קצבים, חיתוך חלקי בשר וגם באמצעות מסור קצבים, מכירה ומתן שירות ללקוחות, טפול בהזמנות טלפוניות ועוד מיני פעולות הכרוכות בהפעלת העסק.

...

אטעים כי התובע לא הציג סרטון של העבודה בשולחן העבודה, שממנו ניתן היה להשתכנע שנדרשו תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר, אלא הסתפק בהצגת תמונות התומכות במסקנה שברוב הזמן לא נדרשו תנועות של הצוואר, והצוואר היה מכופף בתנוחה די קבועה.

מכל מקום, יש לציין שבסופו של דבר התביעה נדחתה לאחר שמונה מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר קבע כי הטיית הצוואר כלפי מטה עם תנועתיות קלה מעלה מטה, אינה גורמת לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי (ראו פסק הדין מיום 3.9.2017)).

סוף דבר – על יסוד כל האמור אין מנוס מעם הקביעה כי תנאי עבודתו של התובע בקצבייה אינם מקימים תשתית עובדתית למיקרוטראומה ולכן דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. לנכוח היותה של התביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

וכך תיאר התובע בכתב תביעתו את נסיבות התאונה: "6. ביום 12/07/2011 בשעה 20:00 לערך, עסק התובע בחיתוך חלקי עופות במסור, אחז בידו נתח בשר עוף והחל לקרבו אל להב המסור המסתובב. תוך כדי פעולת החיתוך כשהוא מוליך את נתח הבשר הנחתך על משטח החיתוך לכיוון הלהב, לפתע, פגעה ידו בלהב המסור החשוף ונפגעה באופן קשה (ארוע זה יקרא להלן ולשם קיצור – התאונה)." הסכמות דיוניות הצדדים הגיעו להסכמה, כי הנכות הרפואית הצמיתה תעמוד על שיעור 7.5%, כאשר כל צד רשאי להעלות טענותיו באשר לנפקות התפקודית של הנכות; כן הוסכם בין הצדדים, לאחר תום שמיעת הראיות, כי בשאלת החבות והאשם התורם, יפסוק בית המשפט על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, תוך ששעור האשם התורם שיושת על התובע ייקבע בין 35% עד 50%.

כן, לטענת ב"כ הנתבעות, טענת התובע, כי רק בעקבות התאונה אין הוא מצליח להתמיד בעבודה קבועה אינה נכונה, שכן, גם עובר לתאונה החליף התובע מקומות עבודה רבים, כפי שעולה מ"דו"ח רציפות" של ה-מל"ל (נ/1); התובע אף המשיך לעבוד בעבודות כפיים, על-אף "מגבלותיו" הנטענות, ולא איבד כושר עבודתו, לרבות עבודתו בתור קצב.

ב"כ הנתבעות ביקש להיבנות, בין היתר, ממה שרשם התובע בטופס התביעה שהגיש ל- מל"ל, לתשלום דמי פגיעה, בגין פגיעתו בתאונת עבודה שארעה בתאריך 8/1/13, כשנתיים לאחר התאונה נשוא התביעה.

...

מעבר לתקופת אי-כושר מלא של שנה מיום התאונה, סבורני כי יש לקבוע לתובע הפסד שכר חלקי בשיעור 20% לתקופה של שנה נוספת, ואחריה הפסדי שכר חלקיים בשיעור 7.5%, הן ליתרת התקופה והן לעתיד.

לאחר שבחנתי חישוב ב"כ הנתבעות, תוך השוואה עם נתוני ה-מל"ל, הנני מקבל אותם, וקובע, כי ס"כ תשלומי ה-מל"ל לניכויי עומד על 62,270 ₪.

לסיכום, ס"כ הפיצויים לפי סעיפים 27 עד 31, לעיל, עומד על 217,956 ש"ח. ולאחר הפחתת אשם תורם בשיעור 40%, ותשלומי ה-מל"ל הנ"ל, תעמוד היתרה לפיצויי על סך 68,504 ₪.

לטענתו, ביום 18.4.12 הונחה לבצע חיתוך ברזלים ע"י מסור (בלשון מקראית "משור") חשמלי לא בטיחותי ונפגע כתוצאה מכך קשות בידו (להלן: "התאונה").

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות בשיעור 7%.

ניתן לומר כי התובע פעל למען הנתבעת בכך שבפועל לא דומם את המשור בכל פעם שהיה צריך לכוון את הברזל אל השבלונה כדי לעמוד בקצב העבודה ופעולה זו אינה חד פעמית כך שבפיקוח סביר של נתבעת 1 ניתן היה למנוע נוהג זה. על כן אני משית על התובע אשם תורם בגובה 10% בלבד.

ראשי הנזק הפסדי שכר לעבר ופגיעה בכושר ההישתכרות לעתיד התביעה חישבה את הפסדי שכרו של התובע בסך של 2,000 ₪ וזאת לאחר קזוז תשלום ד"פ של המלל בסך של 5,000 ₪.

...

עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובע דורש בגין העזרה יזדקק בעתיד לעזרת צד ג' לנוכח מגבלותיו בסכום של 25,000 ₪ לנוכח מגבלותיו הפיזיות והנפשיות ואילו הנתבעות טוענות כי התובע לא הציג כל ראיה בדבר הצורך בעזרת הזולת ולכן אין לשלם לתובע בגין ראש נזק זה. לאחר עיון בטעונת הצדדים, סבורני שיש מקום לפיצוי גלובלי עבור ראש נזק זה בסכום של 5,000 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד כי מאחר ולא הוצגו קבלות בדבר הוצאות ולא הוכח צורך בהצאות אלו שהוצאו בפועל אין לשלם בגין ראש נזק זה. בעניין ראש נזק זה לאחר עיון בטענות הצדדים סבורני שיש לשלם פיצוי גלובלי בסך 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעות תשלמנה לתובע את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסך הנ"ל. כמו כן מתקבלת הודעת צד ג' והנני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

לפנינו תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

כך, התובע הודה כי הוא עבד גם בחיתוך בשר, בדומה לעבודה של קצב – "כחלק מהעבודה... היינו מקבלים קרטונים של בשר של 40-50 ק"ג וגושי בשר גדולים של 4-5 קילו לפחות... אז היה לנו מסור... והיינו חותכים את הגושים..."[footnoteRef:2]; בהמשך החקירה העיד התובע שהוא ביצע את עבודת הקצבות לבדו, גם לדרישת לקוחות וגם לצורך הכנה למכירה[footnoteRef:3]; [2: עמ' 6, ש' 1-19 לפרוטוקול.

...

] סיכומו של דבר, עדות התובע הצביעה על כך שהוא עבד לאורך שנים בעבודות שונות ומגוונות.

אשר על כן, אנו קובעים כי לא הונחה תשתית למיקרוטראומה.

סוף דבר לא הונחה תשתית עובדתית לפגיעה לפי הלכת המיקרוטראומה ולפיכך התביעה נדחית.